החלטה בתיק בש 2805/08

כנגד המשיב, יליד 1937 , הוגש כתב אישום, ת.פ. 7109/08, בו מואשם המשיב בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 15.6.08, על רקע סכסוך בין המשיב ובין המתלונן, שהינו שכנו של המשיב, בנוגע לבעלות במחסן הקיים בבניין מגוריהם ולזכות השימוש בו, התפתח ויכוח בין המשיב למתלונן בנוגע למחסן במהלכו איים המשיב על המתלונן כי יהרוג אותו ולא ייתן לו את המחסן. לאחר מכן נטל המשיב אקדח מסוג יריחו בו הוא מחזיק ברישיון, הוציא את האקדח בנוכחות גל נבו פרומן (להלן: "גל"), שהינו הבעלים של חלק מהבניין, ועלה במדרגות אל ביתו של המתלונן. באותו זמן שהה המתלונן בתוך ביתו אך מששמע שהמשיב רודף אחרי גל, פתח את דלת ביתו על מנת לצאת החוצה ואז ראה את המשיב מולו במרחק של כארבעה מטר. המשיב ירה באקדחו לעבר המתלונן מספר יריות אשר אחת מהן פגעה בירכו של המתלונן וגרמה לפציעתו. המתלונן נפל וסגר את דלת ביתו. המשיב המשיך לירות לעבר ביתו של המתלונן והקליעים חדרו דרך הדלת הסגורה אל תוך הבית. אותה שעה שהו בבית המתלונן הפצוע, אשתו ושתי בנותיו. המשיב ירה שבעה כדורים לפחות. כתוצאה מן הירי נגרם שבר בירכו של המתלונן והוא אושפז בבית חולים ונזקק לניתוח.

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וביניהן גרסת המתלונן; עדויות של עדי ראיה לאירוע; הודאת המשיב בביצוע הירי; מסמכים רפואיים וממצאים בזירת האירוע. כן טוענת המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחון הציבור ושחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט ו/או להשפעה על עדים, זאת לאור התבטאויותיו האלימות כלפי המתלונן והעדים. לטענת המבקשת ישנו גם יסוד סביר לחשש להתחמקות המשיב מהליכי שפיטה. המבקשת טוענת עוד כי העבירה נעברה תוך שימוש בנשק חם ולפיכך קיימת חזקת מסוכנות הקבועה בסעיף 21 לחוק המעצרים.

המבקשת מציינת כי המשיב נעדר עבר פלילי אך עצם העובדה שאדם ישר דרך, בעל רישיון חוקי להחזקת נשק איבד את עשתונותיו, מעלה חשש חמור לכך שהוא יכול ללא כל סיבה הגיונית לשוב על מעשיו. לטענת המבקשת, אמנם מדובר באדם מבוגר יליד 1937, אך גילו אינו הופך אותו לחסין בפני החוק.

ב"כ המשיב אינו חולק על עצם קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר סטאטוטורית וטוען כי מדובר במשיב בן 71, ללא כל עבר פלילי, אשר עבד בתע"ש כל שנותיו במשהב"ט ובכל תקופת עבודתו ועד ליום האירוע החזיק בנשק ברישיון אך מעולם לא עשה שימוש בנשק. המשיב עלה לארץ לבדו בגיל 13, התגייס לגולני והשתתף בכל מלחמות ישראל. הוא התחתן ונולדו לו 3 ילדים אך אשתו עזבה אותו והשאירה לו את שלושת הילדים. כשבתו הגיעה לגיל 25 היא נרצחה והמשיב שקע בדיכאון קשה. המשיב התחתן בשנית עם אישה איתה הוא חי כבר 30 שנה באותו בניין נשוא האירוע.

נטען כי המשיב הסתדר עם שכניו עד אשר המתלונן רכש את דירתו וטען שהמחסן בו עושה המשיב שימוש בדמי מפתח אינו שייך לו וביקש ממנו לפנותו וקיבל גיבוי לכך מבעל הבניין. המשיב סירב והמתלונן יצר חור בקיר של המחסן כדי שתהיה לו גישה. המשיב הגיש תלונות במשטרה אך לא נעשה דבר וכך פרצו מריבות בין הצדדים עד ליום האירוע. ביום האירוע המתלונן הופיע עם גרזן והרחיב את הפתח על מנת לתפוס חזקה בכוח במחסן. המשיב היה ישן כאשר אשת המשיב החלה בקטטה עם המתלונן, אשר גלשה לאלימות מילולית. אשתו של המשיב צרחה וצעקה וכאשר התעורר המשיב מהשינה ראה אותה מעולפת ושכובה על הרצפה ואז לקח את האקדח והתקיים האירוע שבמהלכו נורו היריות. המשיב טוען כי היריות נורו בגובה נמוך על מנת להפחיד בלבד.

ב"כ המשיב מציין כי המשיב לא ברח לאחר האירוע וחיכה למשטרה. הוא לא החביא את הנשק ואמר מפורשות שכל מה שעשה היה על מנת להפחיד. הוא שיתף פעולה עם חוקריו ואישר כי כנראה נתקף באמוק רגעי שגרם למעשה. נטען כי האירוע הוא ככל הנראה שילוב של גילו של המשיב עם הבעיות הבריאותיות שלו והתרופות שהוא לוקח. מדובר בפגיעה בשיקול הדעת ובהבנה. כן נטען כי מצבו הבריאותי של המשיב ירוד ועליו לעבור ניתוח להחלפת מסתם בלב. תנאי המעצר יקשו עליו מאוד. נטען כי המשיב לקח אחריות על האירוע ולכן לא קיים חשש לשיבוש הליכים. עוד נטען כי האירוע היה אירוע נקודתי ולא מדובר במסוכנות כלפי כולי עלמא.

ב"כ המשיב הציע לשלוח את המשיב לחלופת מעצר בבית אחיו של המשיב ואשתו של האח אשר גרים בגן יבנה, מרחק של 130 קילומטרים מהאירוע שהיה בחיפה.

במקרה זה אין מחלוקת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיב, שניתן לבסס עליה הרשעה. המשיב אף הודה במעשים במסגרת החקירה. בהתאם, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את הסיכוי הסביר להרשעת המשיב.  

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי.

ראה:

בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008);

בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005).

מדובר במעשה חמור של שימוש בנשק שהוחזק ברישיון כנגד המתלונן, שהינו שכן בבניין בו מתגורר המשיב, על רקע סכסוך בנוגע לשימוש במחסן. המשיב ירה לעברו של המתלונן, פגע בו וגרם לו לפציעה ברגלו אשר הצריכה טיפול רפואי, אשפוז בבית החולים וניתוח. אף לאחר שהמתלונן נפגע המשיך המשיב וירה עוד מספר יריות, גם לאחר שהמתלונן סגר את דלת ביתו והקליעים חדרו פנימה לתוך הדירה בה שהו המתלונן ובני משפחתו. אין ספק כי בנסיבות העניין ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב והמשיב לא הפריך חזקת מסוכנות זו. מכאן שקיימת גם עילת מעצר. האירוע עצמו מצביע, מעצם טיבו על מסוכנות.

על האמור לעיל יש לשוב ולהזכיר כי כלל הוא כי גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , לא פורסם (1997).

וכן ראה: