החלטה בתיק בש 2805/05

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט השלום בעכו (כב' השופט אלטר) מיום 29.9.05  בתיק מעצר 3883/05, לפיו הורה על הארכת מעצרו של העורר עד יום א', 2.10.05 שעה 14.00, תוך שהוא מורה למשטרה לעשות כל מאמץ להשלים החקירה עד אז.

הדיון בפני כב' השופט אלטר להארכת המעצר היה הדיון השני שקדם לו דיון ראשון בפני כב' השופטת יצחקי ביום 27.9.05. 

כפי שעולה מבקשת המעצר הראשונה נספח ב' לערר, העורר נעצר ביום 26.9.05 בחשד של תקיפת קטין וגרימת חבלה, עוד ביום 20.9.05. כב' השופטת יצחקי שקלה ובדקה את חומר הראיות, ובהחלטתה מיום 27.9.05 קבעה כי "שוכנעה כי קיים חשד סביר לכך כי החשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו, שענינה תקיפה חבלנית כלפי קצין".

עוד ציינה כב' השופטת יצחקי, כי הוצגו בפניה, על ידי נציג המשטרה, תמונות המלמדות על חבלות בגופו של הקטין הנ"ל. בנסיבות העניין, כך קבעה כב' השופטת יצחקי, כי:

"נוכח מהות העבירה המיוחסת לחשוד, הרי שקיים יסוד סביר לחשש ששחרורו בשלב זה יביא לסיכון בטחונם של אחרים. עם זאת, חשש זה ניתן להפיג בדרך של חלופת מעצר כמוצע על ידי הסניגור (שהייה של החשוד בבית אחותו במעצר בית וחתימה על ערבויות שונות), אך מאחר והחקירה טרם הסתיימה, ונוכח פעולות החקירה שעל המשטרה לבצע, הרי מתעורר גם יסוד סביר וחשש שמא שחרורו של חשוד זה יביא לשיבוש מהלך החקירה, שכן בכוונת המבקשת לחקור מספר עדים נוספים".

עוד הוסיפה כב' השופטת יצחקי וקבעה כי החשוד לא שיתף פעולה עם חוקריו. מסקנתה של כב' השופטת יצחקי היתה כי ראוי למבקשת להשלים אתה חקירה בתיק, כשחשוד נתון במעצר . עם זאת, קבעה כב' השופטת יצחק "כי בהתחשב בעברו הנקי ללא רבב של החשוד, הרי שמן הראוי לקצר את תקופת המעצר המתבקשת על ידי המבקשת". לבסוף האריכה כב' השופטת יצחקי את מעצרו של העורר עד ליום 29.9.05.

ביום 29.9.05 התקיים דיון בבקשה נוספת שהגישה המשטרה להארכת מעצרו של העורר. בבקשה זו חזרה ב"כ המשיבה על טענותיה (עד כמה שניתן לפענח את הכתב בהעתק הבקשה המונח בתיק החקירה), בבקשה הראשונה וציינה כי סעיף העבירה הוא ס' 368ב' לחוק העונשין.

לאחר שכב' השופט אלטר עיין בחומר החקירה שהונח בפניו, קבע בזו הלשון:

"אציין כי אף כי מסכים אני שיש במקרה זה גם עילת מסוכנות, גם אני סבור שאת עילת המסוכנות ניתן היה לאיין על ידי שחרורו למעצר בית מלא. סיכומו של דבר, אני מורה להאריך את מעצרו של החשוד, עד יום א' 2.10.05 שעה 14.00 ומורה למשטרה לעשות כל מאמץ להשלים החקירה עד אז".

העורר לא השלים עם ההחלטה והגיש ערר לבית המשפט וטען כי אין כל מקום להאריך את מעצרו של העורר לתקופה נוספת. לטענתו, החקירה הסתיימה ואין כל חשש לא לשיבוש הליכי משפט ולא לשום דבר אחר.

כשעיינתי בנימוקי הערר והחלטותיהם של כב' השופטת יצחקי וכב' השופט אלטר, ועם פתח הדיון, פניתי לב"כ המשטרה והודעתי כי לאור החומר שבפני, אני סבור כי יש לשחרר את החשוד ולכן הצעתי לו לשחרר את החשוד, גם לפני ששמעתי את טענותיו.

ב"כ המשיבה סבר, ואולי בצדק, כי גיבשתי עמדה, אך מיותר לציין כי עמדה זו לא היתה עמדה נחרצת ושמעתי את טענות ב"כ המשיבה ועיינתי בחומר החקירה.

ב"כ המשיבה אישר כי כל הליכ החקירה הסתיימו אך מאחר ובעקבות הראיות החדשות שנגבו יש מקום להאריך את מעצרו ותמך את עמדתו בהצהרת תובע על פי ס' 17 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996, להלן : "החוק".

לטענתו, על פי הצהרה זו ולאור העובדה כי העבירה שעומדים לייחס לעורר היא עבירת חטיפה, לפי ס' 369 לחוק העונשין, יש מקום, לאור כל האמור בתיק החקירה והצהרת התובע, להאריך את המעצר כפי שקבע כב' השופט אלטר ולדחות את הערר.

אומר מיד כי הצהרת התובע שהוגשה בפני אינה חתומה, אך לא מסיבה זו אני דוחה את הצהרת התובע. לדעתי, הצהרת התובע צריך להגישה בפני בית משפט הדן בבקשת המעצר ומחליט לשחרר את החשוד ולא בבית המשפט המחוזי בשלב ערר.

ס' 2 לחוק קובע כי הסמכות הענינית לדון בעניין שחוק זה דן בו תהיה נתונה: כל עוד לא הוגש כתב האישום - לבית משפט השלום. לאחר הגשת כתב האישום לבית המשפט המוסמך לדון בכתב האישום. בערעור, לבית המשפט של הערעור.

סבורני, שהסמכות להתייחס להצהרת תובע, לפי ס' 17 חוק, תהיה נתונה לבית המשפט בערכאת הערעור, רק אם תוגש קודם לכן לבית משפט השלום ובית המשפט של הערעור יתייחס אליה כערכאת ערעור.

מסיבה זו, אני מתעלם מהצהרת התובע. לא התעלמתי מכך שב"כ המשיבה ציין כי תבוא פרקליטה אחרת ותחתום על הצהרת התובע הלא חתומה. גם בקשה וטענה זו אני דוחה. הצהרת תובע היא הצהרתו של אותו תובע שבדק את התיק והגיע למסקנה שיש מקום להארכת המעצר לצורך הגשת כתב אישום. לדעתי, פרקליט שלא דן בתיק ולא טיפל בו, אינו יכול, עם כל הכבוד, לחתום על הצהרת תובע. גם אם הייתי מקבל את הצהרת התובע, נימוק להצהרת התובע היא "שקיים יסוד סביר לחשש שהחשוד מסכן את בטחון הציבור ויביא לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מהליכי שפיטה".

ס' 17(ד) לחוק קובע שאם נסתיימה חקירה יש לשחרר מהמעצר, אך אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר מטעם זה לתקופה שלא תעלה על 5 ימים.