החלטה בתיק בש 2797/06

1.         המבקשת עותרת כאן למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, כמצוות ס' 21 (א)  לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) ה'תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק" או "חוק המעצרים").

על פי המיוחס למשיב בכתב האישום, הרי ביום 15.9.06, בשעות הערב, נהג המשיב לואדי חמאם, שם החנה את רכבו מבלי לנעול אותו ופנה לעיסוקיו.

משחזר המשיב לרכבו, גילה כי נגנב ממנו סכום כסף.

המשיב חשד במתלונן, שהינו קטין מעט מתחת לגיל 18, כי הוא אשר גנב את כספו, אשר על כן, הגיע המשיב בלוויית חותנתו לבית הוריו של המתלונן, שם טען בפני הוריו של המתלונן כי בנם גנב את כספו, ודרש את השבת הכסף.

המתלונן הכחיש כי גנב את הכסף, אך לבקשת המשיב אמר לו כי יבוא (המשיב) למחרת והוא - המתלונן - יעזור לו באיתור הגנב והכסף.

למחרת בשעות הצהריים סיכם המשיב עם קרוב משפחתו  עודה אל הייב (להלן: "עודה") לנסוע לואדי חמאם על מנת ללחוץ על המתלונן להשיב את הכסף, בהגיעם לבית משפחתו של המתלונן איים עודה על אמו של המתלונן כי יחטוף את בנה הקטן וישרוף את ביתה.

לאחר מכן עזבו המשיב ועודה את הבית ופגשו במתלונן, והמשיב דרש מהמתלונן להשיב את כספו, לאחר שהמתלונן ענה כי אינו יודע דבר על הכסף, תפסו אותו המשיב ועודה והכניסו אותו בכוח ובניגוד לרצונו אל הרכב ונסעו מהמקום.

המשיב נהג ברכב כאשר המתלונן מוחזק במושב האחורי של הרכב בניגוד לרצונו, במהלך הנסיעה הכה עודה את המתלונן בפניו, איים עליו ושאל אותו היכן הכסף, כתוצאה מהמכות שהוכה המתלונן נשברה אחת משיניו, אשר נשברה בעבר ותוקנה.

לאחר זמן קצר חזרו המשיב ועודה לואדי חמאם ושחררו את המתלונן.

            בעקבות האמור יוחסו למשיב עבירות של חטיפה, תקיפה בנסיבות מחמירות והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

כמו כן, עקב העובדה שבאותו מועד לא היה ברשות המשיב רשיון נהיגה בר תוקף, יוחסו לו גם עבירות של נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח.

2.         א.        ב"כ המבקשת טען בבקשתו ובפני, לקיום ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב אשר מצדיקות מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

בהקשר זה מפנה ב"כ המבקשת להודעותיהם של המתלונן ושל עד ראייה לחטיפה, אשר תאר שני גברים שהכניסו בכוח את המתלונן לרכבו של המשיב.

כך גם מפנה ב"כ המבקשת לכך שאין מחלוקת לגבי האירועים הסובבים את המקרה, המתוארים בכתב האישום, דהיינו חשדו של המשיב כי המתלונן גנב את כספו, ביקורו של המשיב בבית הוריו של המתלונן בערב שקדם לאירוע החטיפה, ואף המפגש בין המשיב למתלונן ביום האירוע.

בכל אלה מודה המשיב, ובכך קושר את עצמו לאירוע, אלא שהמחלוקת היא לגבי השאלה מה אירע לאחר שהמשיב ועודה פגשו במתלונן ביום האירוע.

לטענת ב"כ המבקשת, די בגירסת המתלונן, אם יינתן בה אמון, להרשעתו של המשיב, וגירסה זו נתמכת כאמור ע"י עד הראיה וכן ע"י עדויות השוטרים, אשר הגיעו לביתו של המתלונן מייד לאחר האירוע, וראו כי חולצתו של המתלונן קרועה והשן הקדמית שבורה.

גם הודאת המשיב בכל האירועים שקדמו לחטיפה מחזקת את גירסת המתלונן, וכך אף הסתירה בין גירסת המשיב בחקירתו במשטרה לבין גירסתו בעימות עם המתלונן.

מוסיף וטוען ב"כ המבקשת, כי העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות, לאור אופיין ונסיבותיהן: חטיפה בכוח על-ידי שני גברים, וזאת על רקע חשד כי המתלונן גנב כסף.

מכאן טענתו, קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את בטחונו של המתלונן ואת בטחון הציבור, ועל-כן קמה עילה למעצרו כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק.