החלטה בתיק בש 2772/07

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות יחד עם עבירה של חבלה במזיד ברכב. על פי עובדות כתב האישום, ביום 31.8.2007 בסמוך לשעה 18:00 נסע המתלונן (נדיר הייב) ברכב בו נהגה אמו מכיוון תחנת הדלק שבכפר מגוריו, וואדי חמאם, לכיוון ביתו. בהגיעם סמוך לאזור בית הקברות, נתקלו במשיב אשר חסם עם רכבו את הכביש לרוחבו באופן שמנע מהם מעבר. המשיב ירד מרכבו וניגש למתלונן שישב אותה עת ברכב ובאמצעות חפץ חד חתך את המתלונן בפניו. לאחר מכן נטל המשיב אבן והשליכה לעבר הרכב ופגע בחלקו הקדמי. כתוצאה מהחתך הועבר המתלונן לבית חולים שם טופל והחתך נתפר.

עם הגשת כתב האישום מבקשת המאשימה לעצור המשיב עד תום ההליכים. בבקשתה טוענת המאשימה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב המבוססות על הודעות המתלונן ואמו וכן על התיעוד הרפואי והתמונות המתעדות את החבלה בפניו של המתלונן. כן נטען כי מעשיו של המשיב מקימים נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, מה גם שמסוכנותו נלמדת מאופי העבירה המיוחסת לו, שימוש בנשק קר לשם גרימת חבלה חמורה. לטענת המאשימה מסוכנותו של המשיב נלמדת אף מעברו הפלילי, הכולל הרשעות רבות בעבירות אלימות.

לעומתה טוען ב"כ המשיב כי אין ראיות שהיה זה המשיב אשר גרם לחבלה בפניו של המתלונן וכי מדובר בתלונה בדויה. לטענתו, הכביש בו מדובר הינו כביש רחב ולא ניתן לחסימה על ידי רכב אחד. אין ראייה לכך שהמתלונן הוכה באמצעות חפץ כלשהו. לטענתו ניכר מהראיות כי המתלונן לא ראה באיזה חפץ הוא נחבל. בעוד שבהודעתו בגליון חדר המיון מיום 31.8.2007 (מוצג ו' בתיק החקירה) טען שזאת היתה "סכין" הרי בהודעתו במשטרה הוא טוען כי לא ראה במה הוכה. כן קבל ב"כ המשיב על מחדלי חקירה של אנשי המשטרה אשר לא בדקו טענת האליבי שהעלה המשיב בחקירה ולא הזמינו עדי ראיה אשר יכול ונכחו במקום. אופי הפגיעה בפניו של המתלונן והחבלות ברכב, תומכים בגרסת המשיב כי מדובר בתלונה בדויה. לפיכך עתר הסניגור לדחות את בקשת המאשימה ולחלופין להורות על שחרורו של מרשו לחלופת מעצר בית מלא בבית אחותו שבכפר טובא ותחת פיקוחה.

לצורך מתן ההחלטה בבקשה שמעתי את טיעוני ב"כ בעלי הדין, בחנתי את תיק החקירה ושקלתי בכלל נסיבות הענין.

בטרם נעבור לבחון את חומר הראיות שבתיק ולגיבוש המסקנות נקדים ונספר כי השניים נמנים על אותה משפחה מורחבת. בין השניים ומשפחותיהם, שוררת מתיחות בשל העובדה שהמתלונן ניתק את קשר האירוסין שקשר עם אחותו החורגת של המשיב.

ההודעות שנגבו מהמתלונן, מניחות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים המיוחסים. כתב האישום מבוסס למעשה על עדות המתלונן ודבריו. על פני הדברים גרסת המתלונן נתמכת בהודעת אמו ובתעודות הרפואיות. לעניין טיב החפץ ששימש לביצוע החבלה העיד המתלונן כי הארוע התרחש במהירות והוא לא הבחין במה נחתך (הודעתו מיום 31.8.2007 בעמ' 2), כך גם העידה אמו גב' פאטמה הייב בהודעתה מאותו יום.

כאמור סומכת המאשימה יתדותיה על עדויות המתלונן ואימו ועל עצם עובדת פציעתו של המתלונן. מנגד מכחיש המשיב את הנטען כלפיו וטענתו הינה להד"מ, לא היה כל מפגש בינו למתלונן כנטען כלפיו וממילא הוא לא פגע בו כלל. ב"כ המשיב שם דגש על המתיחות בין המשפחות ואף טוען כי אחיו של המתלונן ששמו מוניר הייב סיפר למשיב שהמתלונן פצע את עצמו במכוון על מנת להפליל המשיב. מוניר זה נחקר והכחיש הטענה.

כפי שאמרנו בעדויות המתלונן ואימו גלום פוטנציאל ראייתי שעשוי להספיק לצורך הרשעתו של המשיב, אם יאמץ בית המשפט את גירסתם, אך עדיין ובשלב זה של הדיון לא נוכל להתעלם מכמה סימני שאלה העולים מתוך חומר החקירה והגיון הדברים. לדברי המתלונן בעת שהוא ואימו נסעו במכוניתם הם הבחינו במכוניתו של המשיב כשהיא ניצבת לרוחב הכביש וחוסמת את דרכם, משל טמן להם האחרון מארב. לא ברור מתוך הראיות הכיצד ידע המשיב לטמון להם המארב ולהמתין לבואם באותו מקום ובאותו הזמן. יתר על כן. לדברי המתלונן לפניהם נסע בדרך, השייח עקבה סלימאן וזה עקף ללא כל קושי את מכונית המתלונן. אם כך הם פני הדברים מדוע לא עקפו גם המתלונן ואימו את המתלונן ומכוניתו והמשיכו בדרכם כשם שעשה זאת השייח. ועוד בעניינו של אותו שייח. על פי עדותם של המתלונן ואימו הוא, השייח, היה אמור לראות לפחות חלק מהארועים במקום אך הלה טען בעדותו כי לא ראה דבר. לפי הגיונם של דברים נראה שאם אכן היתה תקרית אלימה בין השניים אזי היא החלה בנסיבות אחרות מאלה שתארו המתלונן ואימו ויתכן אף ששניהם ששו אלי קרב על רקע העוינות ביניהם.

בשלב זה של הבירור העובדתי לא נוכל להתעלם מהדבר הבא. על רקע המתיחות בין השניים הוגשו על ידי המתלונן גם בעבר תלונות למשטרה כנגד המשיב. בחודש פברואר 2007 התלונן המתלונן כלפי המשיב על השמעת דברי איום. תיק חקירה זה נסגר ובטופס "סיכום תיק החקירה" המצוי בתיקנו אנו מוצאים כי הממונה על החקירה ההיא, רס"ב עבדאללה פלאח, כותב אודות המתלונן הדברים האלה: "אל לנו לשכוח מדובר במתלונן סדרתי ומגמתי"(הניסוח במקור).

בעת גיבוש מסקנתי אותה אציג להלן, לא נעלמה מעיני העובדה כי לחובת המשיב הרשעות לא מעטות וגם בתחום האלימות אלא שהעבירה האחרונה מאלה שבגינה הוא הורשע, נעברה לפני כ-10 שנים.

המסקנה הכוללת והמסכמת אליה הגעתי, לנוכח מכלול הנתונים דלעיל, הינה כי לאור עוצמתה המופחתת של התשתית הראייתית ולאור שאר נסיבות הענין, עדיין אין כאן הכרח להורות על מעצרו הממשי של המשיב וכי ניתן להסתפק בחלופה שפגיעתה בחירותו של המשיב תהא פחותה. החלופה שנמצאה על ידי ראויה במקרה זה תהיה בדרך שחרור ל"מעצר בית" מלא שבגדרו ישהה המשיב מחוץ לכפרו וכל זאת בצירוף בטוחות מתאימות שיקבעו.

אני דוחה המשך הדיון ליום 23/9/2007 שעה 10:00 שלקראתו יהיה על המשיב להציע חלופת מעצר ספציפית.

ניתנה היום ח' בתשרי, תשס"ח (20 בספטמבר 2007) במעמד הצדדים.

002772/07בש 054 ורד+גילי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: