החלטה בתיק בש 2769/08

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, ת.פ. 7102/08, בו מואשמים המשיבים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב 1 הוא אביו של המשיב 2 ובבעלותו חנות בערערה. ביום 2.6.08 בשעות הצהריים נשברה זכוכית בחנות. לאחר שהבחין בכך המשיב 1, הטיח במתלונן, שהוא קטין ששהה באותה עת בסמוך לחנות, כי הוא זה ששבר את הזכוכית. בהמשך, בסביבות השעה 21.00 באותו יום, ישב המתלונן עם אחרים בסמוך לחנות המשיב 1. למקום הגיע אחיו של המשיב 1, מוחמד בן עלי מסארווה, והתעמת עם המתלונן על רקע שבירת הזכוכית בחנות. בהמשך הגיע המשיב 2 וניסה להתקרב למתלונן במטרה לתקוף אותו אך דרכו נחסמה על ידי אחיו של המתלונן, עדנאן אבו שחאדה.

אזי קרא המשיב 1 אשר עמד בפתח החנות למשיב 2 ומסר לידו סכין. המשיב 2 רץ לעבר המתלונן כשהסכין בידו, קפץ עליו ודקר אותו בידו הימנית ומשהסתובב המתלונן, דקר אותו המשיב 2 בפניו וכן המשיך ודקר אותו בגבו, גם לאחר שהמתלונן נפל ארצה. לאחר מכן רץ המשיב 2 לעבר החנות, מסר למשיב 1 את הסכין ונכנס לחנות. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חתך בעומק 4 ס"מ בגב עליון משמאל, חתך עמוק בזרוע ימנית, חתך קרוע באזור המצח, גבה ועפעף משמאל וחסר עור בגשר האף וכן פנאומוטרקס קטן משמאל, שבר בצלע 4 משמאל, קרע של ריאה בשדה העליון של ריאה שמאלית וכן דימום קטן תוך ריאתי באזור הדקירה. המתלונן אושפז מיום 2.6.08 ועד ליום 10.6.08 בבי"ח הלל יפה בחדרה וכן עבר השתלת עור במהלך אשפוזו.

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים וביניהן הודעות המתלונן המפרטות את השתלשלות האירוע; הודעותיהם של עדי ראיה לאירוע; עימותים שנערכו בין חלק מעדי הראיה לבין המשיבים; הודעתו של עלי עסלי ממנה עולה כי המתלונן מסר לו את שם הדוקר (המשיב 2) בסמוך לאחר האירוע עת פינה אותו לצורך קבלת טיפול רפואי; ותעודות רפואיות בדבר הפגיעה במתלונן.

כן טוענת המבקשת כי העבירה המיוחסת למשיבים מקימה כנגדם את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, בהיותה עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר. בנוסף טוענת המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבים ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט באופן שהמשיבים ישפיעו על עדי הראיה שהם בני אותו כפר בו מתגוררים המשיבים וכן קיים חשש שהמשיבים יתחמקו מהליכי שפיטה ולא יתייצבו לדיונים.

המבקשת מציינת כי למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וכן הסעת שב"ח. למשיב 2 אין עבר פלילי. לטענת המבקשת, העובדה שעברו הפלילי של המשיב 1 אינו מכביד והעדר עבר פלילי למשיב 2 אינם מהווים שיקול לטובת חלופת מעצר, זאת לאור מסוכנותם של המשיבים הנובעת מנסיבות העניין המצביעות על שימוש משולח רסן בנשק וגרימת נזקים קשים למתלונן שהינו קטין בן 16.

ב"כ המשיבים אינה חולקת על עצם קיומן של ראיות לכאורה וטוענת כי מדובר בקטטה המונית בכפר וכי קיימים עדים נוספים שלא הוכנסו לכתב האישום כעדי תביעה מאחר שעדויותיהם מסייעות לגרסת המשיבים. כן טוענת ב"כ המשיבים כי העדויות המצויות בתיק ואשר תומכות לכאורה בעדות המתלונן הינן מתואמות ו/או מוגזמות ו/או מפוברקות והינן של עדים מעוניינים. ב"כ המשיבים מצביעה על סתירות בין עדויות עדי התביעה לעדות המתלונן וכן על סתירות בין עדויות עדי התביעה וטוענת כי מדובר בבעיות בראיות עצמן המהוות משקל כבד לעניין שחרור המשיבים לחלופת מעצר. כן טוענת ב"כ המשיבים כי קיימות בעיות גם בראיות אובייקטיביות, כגון הסכין שלא נתפסה, היעדר סימני דם על בגדי המשיב 2 שנתפסו וכדומה.

עוד טוענת ב"כ המשיבים כי למרות שחלק מעדי התביעה היו מעורבים בקטטה, אף אחד מהתוקפים הנוספים לא נעצר ולא נפתחו כנגדם תיקים פליליים. לטענת ב"כ המשיבים, מדובר באכיפה בררנית.

ב"כ המשיבים טוענת כי לא קמה במקרה זה עילת מעצר של שיבוש הליכי משפט מאחר שהמשיבים כבר עומתו עם העדים התומכים בגרסת המתלונן ושיתפו פעולה בחקירותיהם. לא הובע כל חשש מצד אי אילו עדים או מהמתלונן לקיום העימותים והעימותים בוצעו. כן טוענת ב"כ המשיבים כי לא קיים חשש להימלטות מהליכי השפיטה מכיוון שהמשיב 1 הינו אדם מכובד בכפר והמשיב 2 הינו בנו ואין לשניהם שום אינטרס שלא לנהל את משפטם ולהוציא צדקתם לאור.

ב"כ המשיבים טוענת כי המשיב 1 הינו אדם בן 48 שעברו הפלילי הינו משנות ה- 80 והעבירה האחרונה משנת 2003 אינה מעידה על מסוכנותו. המשיב 1 הינו אדם מכובד בכפר, אשר מעסיק אנשים רבים כעובדים ופרנסתם תלויה בו. נטען כי המשיב 1 לא רצה להיכנס לסכסוכים וקרא למשטרה וניתן לשחררו לחלופה מרוחקת בכפר מכר.

באשר למשיב 2 נטען כי מדובר בבחור צעיר בן 19.5 שעברו נקי לחלוטין וכי מדובר בחלופת מעצר רחוקה בכפר מכר ולכן אין בכך כדי לסכן את המתלונן ו/או העדים.

במקרה זה אין מחלוקת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיבים, שניתן לבסס עליה הרשעה. בהתאם, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את הסיכוי הסביר להרשעת המשיבים, אם כי ישנה אפשרות כי בסופו של יום יורשעו המשיבים בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות במקום בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וזאת לאור הנסיבות בהן אירע האירוע וטענת ב"כ המשיבים כי מדובר בסכסוך שגרם לקטטה המונית והתפרצות יצרים ולא בכוונה מוקדמת לגרום לחבלתו של המתלונן.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקים עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי.

ראה:

בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008);

בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005).

בהעדר נסיבות מיוחדות, דינו של העושה שימוש בסכין כדי לפגוע באחר, הוא מעצר עד תום ההליכים. ראה:

בש"פ 876/08 נסים אבו הדואן ואח' נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008);

בש"פ 6786/07 מחמד אבו זיאד נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007).