החלטה בתיק בש 2763/05

1.         בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 18.8.05 בה הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו (להלן - " ההחלטה"), לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של אלימות כלפי בת זוגו וכליאת שווא. על ההחלטה הוגש ערר אשר נדחה בהחלטה מיום 12.9.05 (להלן - " ההחלטה בערר").

2.         המבקש טוען כי בהחלטה בערר הושאר פתח, אמנם פתח צר, להגשת הבקשה דנן וסומך על ניסוחים מסוימים בהחלטה בערר, למשל האמירה שנשקפת מהמבקש סכנה "בעיקר כלפי המתלוננת" והאמירה שאין "בחלופה המוצעת" כדי לאיין את המסוכנות.  דין טענה זו להדחות.  צודקת המשיבה בטענתה שכאשר מבקש בית המשפט העליון לאפשר לנאשם שהוחלט על מעצרו עד תום ההליכים להציע חלופה שונה מזו שהוצעה עד כה, הוא אומר זאת במפורש וזאת אנו יודעים מהניסיון.  אף שהחלטה שיפוטית הינה טקסט הנתון לפרשנות, אין להאחז בניואנסים דקים והשפה השיפוטית אינה שפה של לחישות ורמזים. 

לפיכך, הבקשה תדון לגופה מבלי להתייחס לניסוחים כאלה או אחרים בהחלטה בערר. 

3.         יש אכן מקום לעיין מחדש בהחלטה וזאת בשל שני נתונים שלא היו לפני בעת שניתנה ההחלטה ואשר עשויים כל אחד ביחד ושניהם במצטבר להוות משום שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה.

4.         עניין אחד הוא שהדיונים בעניינו של המבקש נקבעו למועדים ראשונים בחודש דצמבר ש"ז, כלומר כ- 4 חודשים לאחר מעצרו של המבקש.  המשיבה טוענת שמדובר בפרק זמן סביר שאינו חורג או מצביע על אפשרות סבירה לחריגה מהמועד של 9 חודשים שנקבע בחוק כפרק הזמן הסביר לסיום הדיון בעניינו של מי שנעצר עד תום ההליכים כאשר לאחר מועד זה נכנס כידוע לפעולה מנגנון של פיקוח בידי בית המשפט העליון.  אולם השאלה אינה שאלה של סבירות.  עצם העובדה שהמבקש עומד לשהות כ- 4 חודשים במעצר מבלי שהחל הדיון באישום נגדו, עולה כדי "חלוף זמן", עילה לעיון מחדש.  התשובה לשאלה אם חלוף הזמן כשלעצמו מהווה סיבה לשנות את ההחלטה בדבר המעצר עד תום ההליכים, תלויה בנסיבות העניין ועשויה להשתנות ממקרה למקרה.  בענייננו, התשובה לשאלה כרוכה בקשר הדוק עם העניין השני שמעלה המבקש בבקשתו ולעניין זה אתייחס כעת. 

5.         העניין השני שמעלה המבקש בבקשתו הוא האפשרות להורות על השמתו במעצר בית במקום מרוחק ביותר, המבקש מציע את העיר אילת, בדירה שתשכר במיוחד למטרה זו, בפיקוח שומרים מחברת שמירה מוכרת.  אפשרות זו שונה בעיני באופן מהותי מחלופת מעצר בפיקוחם של קרובי משפחה או ידידים, כפי שאפרט להלן, ובמובן זה מהווה עילה לעיון מחדש.  אין לומר שאפשרות כזו עמדה לנגד עיני בעת שהוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.

6.         המשיבה טוענת שהחלופה המוצעת אינה שונה במהותה מכל חלופה בה מושם הנאשם במעצר בית בפיקוחם של קרובי משפחה או ידידים. המשיבה טוענת שפיקוח של שומרים המועסקים על ידי חברת שמירה אינו דומה לפיקוח של שוטרים בבית המעצר, והשומרים אינם רשאים להפעיל כוח סביר במקרה שהנאשם ינסה להפר את תנאי השחרור.  כפי שכבר ציינתי לעיל, דעתי בעניין זה שונה. 

7.         הנושא של חברות שמירה הינו נושא המוסדר בחוק, ראה חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב - 1972 (להלן - " החוק"). החוק דורש שארגון שירותי שמירה יקבל רישיון מאת ועדה מיוחדת הקבועה בחוק (סעיף 18 לחוק) וכן קובע סייג למתן רישיון כדלקמן (סעיף 19 לחוק):

"(א) לא יינתן רשיון לאדם לקיים משרד לשירותי שמירה, לארגן שירותי שמירה או לעסוק כשומר בסוגי שמירה שנקבעו לפי סעיף 18(ב), אם ראתה הועדה שאין לתתו מטעמים של בטחון הציבור או מטעמים של עברו או התנהגותו של המבקש.

(ב) בעל משרד לשירותי שמירה או המארגן שירותים כאמור לא יעסיק שומר שאינו בעל רשיון לפי סעיף 18(ב), אלא אם קיבל אישור מאת המשטרה שאין לה לגבי העסקת אותו אדם התנגדות מהטעמים האמורים בסעיף קטן (א)."

על פי סעיף 29 לחוק תוקף רישיון לפי החוק הוא לשנה וניתן שלא לחדשו אם מצאה הועדה שלא נתקיים במבקש תנאי מהתנאים לקבלת הרישיון. 

ראה גם צו שירות שמירה (סוגי שמירה הטעונים רשיון), תשל"ב - 1972.

ראה גם סעיף 10 ג לחוק כלי היריה, תש"ט - 1949 המסדיר מתן רשיון להחזקת כלי יריה לבעל משרד לשירותי שמירה.

8.         הסדרה זו של הנושא בחוק והפיקוח בידי הועדה, אמנם אינם מקנים לשומרים של חברת השמירה מעמד דומה למעמדם של שוטרים, אולם הם מחייבים אותם לעמוד במבחני סף הנוגעים להעדר עבר פלילי ולעמידה בסטנדרטים מסוימים של התנהגות העולים בקנה אחד אף עם "בטחון הציבור"; מדובר בבחינה מתמדת שאי עמידה בה עלולה לגרור שלילת הרישיון להמשיך ולעסוק במתן שירותי שמירה.  כבר בכך מתקיים שוני מהותי בין שומרים של חברת שמירה לבין בני משפחה או קרובים האמורים לפקח על מי שמושם במעצר בית. 

9.         אשר לאפשרות הנתונה לשומרים להפעיל כוח סביר במקרה שהנאשם ינסה להפר את תנאי השחרור: עניין זה כשלעצמו אינו מוסדר בדבר חקיקה ואף לא מצאתי פסיקה בעניין זה. עם זאת, נראה לי שאפשרות כזו אכן מסורה לשומרים. 

10.        יצויין ראשית שהמחוקק מכיר במי שהוא בעל רישיון לפי סעיף 18 לחוק או בעל אישור לפי סעיף 19 (ב) לחוק כמי שכשיר לשמש כמאבטח בגוף ציבורי, ומכאן כמי שמוסמך בנסיבות מסויימות לפעול אגב הפעלת כח סביר. ראה סעיף 13 לחוק הסדרת הבטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח - 1998. בסעיף 13א לחוק הנ"ל נקבע שלמאבטח "יהיו סמכויות כמפורט בסעיף 3 לצורך ביצוע פעולות אבטחה והוא יפעל על פי הנחיות ממונה הבטחון".

סעיף 3 לחוק הנ"ל קובע כדלקמן:

                        " 3. סמכויות ממונה בטחון

לשם ביצוע פעולות אבטחה יהיו לממונה בטחון, סמכויות המפורטות בסעיף 2(א) ו- (ג), ובסעיף 3 לחוק סמכויות חיפוש בשעת חירום (הוראת שעה), התשכ"ט - 1969; כן יהיה מוסמך ממונה בטחון לדרוש מכל אדם המבקש להיכנס למקום או הנמצא במקום למסור לו את שמו ומענו ולהציג בפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המעידה על זהותו, שהוא חייב בהחזקתם על פי חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג - 1982. "