החלטה בתיק בש 2742/05

נגד שני המשיבים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, ת"פ 4150/05, המייחס להם עבירות של קשר לפשע, יבוא סם מסוכן ועבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים בתיק העיקרי. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

למען הסדר יצוין כי במהלך הדיון ביום 29/9/05 הודיע בא-כוחו של משיב מס' 2, כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וכן הודיע כי הוא מסכים, בשלב זה, כי בית המשפט יורה על מעצרו של משיב 2 עד לתום ההליכים, תוך שהוא שומר על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר אם וכאשר ימצא לנכון לעשות כן. בהתאם גם נעצר משיב 2 עד לתום ההליכים בעניינו. הדיון כעת מתמקד במשיב מס' 1 בלבד.

למעשה, עיקרי העובדות אינן שנויות במחלוקת. שני המשיבים הגיעו לארץ ביחד מבלגיה. איתם הגיעה בבטן המטוס מזוודה ובתוכה כ- 48,000 כדורי סם מסוג אקסטזי (MDMA). סימון המזוודה בתג הזיהוי מצביע כי לכאורה המזוודה שייכת למשיב מס' 1. תג הזיהוי נושא את שמו והמספר הסידורי אשר מופיע על תג הזיהוי זהה למספר הסידורי אשר בספח הצג המודבק בכרטיס הטיסה. כאמור, המזוודה נתפסה בנמל התעופה בן גוריון וזאת כאשר שני המשיבים הגיעו לארץ.

טענתו של ב"כ משיב מס' 1 הינה כי למעשה לא ניתן לקשור בין תכולת המזוודה לבין המשיב. משיב מס' 1 אכן מאשר את סיפור העברת המזוודה לארץ, אלא שלטענתו היתה המזוודה שייכת למשיב מס' 2 והוא, כך לטענתו, לא ידע כלל על תכולתה של המזוודה. לטענתו, כל שעשה הוא להסכים להעביר את המזוודה לארץ, וזאת לבקשת המשיב 1 ואדם נוסף אותו פגשו שניהם טרם נסיעתם לארץ, ישראלי בשם גדי. לטענתו, לא ידע כי הוא מוביל סמים ובא-כוחו של משיב 1 טוען כי אין בחומר הראיות דבר אשר ניתן לקשור איתו את המשיב לסמים שנמצאו במזוודה. לענין זה טוען הוא כי לא נמצאו במזוודה כל טביעות אצבעות או ראיות אחרות הקושרות את המשיב לתכולתה של המזוודה, ומכאן שאין לו כל קשר לאותה תכולה. יצוין כי בטיעונו המפורט הצביע הסנגור על מה שנטען על ידו כמחדלי חקירה, ובשים לב לכל טיעוניו, מבקש הוא כי בית המשפט יקבע כי אין די בראיות כדי לקשור את המשיב לתכולתה של המזוודה, במובן זה שלכל היותר ניתן לראותו כבלדר תמים. לחילופין טוען הוא כי המשיב מס' 1 הוא אדם ללא עבר פלילי, הסובל מבעיות בריאות ומטעמים אלו מבקש הוא כי בית המשפט יורה על שחרורו בחלופת מעצר.

סבור אני כי בכל הנוגע לראיות שבפני בית המשפט, קיימות ראיות לכאורה אשר יש בהן סיכוי של ממש להרשעתו של המשיב 1 בעבירות המיוחסות לו. כאמור, אין חולק בדבר תכולתה של המזוודה אשר הגיעה לארץ, במובן זה שהמזוודה הכילה סמים בכמות המפורטת בכתב האישום. מכאן, שהשאלה העיקרית היא הקשר שבין משיב 1 למזוודה ולתכולתה.

המשיב עצמו מסר עדות מפורטת ביום 15/9/05, הן במסגרת הודאה והן במסגרת חקירתה שתומללה. יצוין כי גם משיב מס' 2 מסר עדות מפורטת ובה למעשה הודאה בעבירה, ואולם ככל שהדבר נוגע למשיב מס' 1, די בעדותו שלו. המשיב 1תיאר באופן מפורט כיצד נסע עם משיב מס' 2 מבלגיה להולנד, נפגש עם אותו גדי והסכים להעביר את המזוודה. המשיב מתאר בעדותו את כל שלבי העברת המזוודה לשדה התעופה בחו"ל ובהמשך עד לארץ. עוד מתאר הוא כי ידע שעליו למסור את המזוודה לשליח. זהותו של השליח לא היתה ידועה לו, ואולם על-פי הסיכום עם אותו גדי היו אמורים שני המשיבים ליצור עמו קשר לאחר שיעברו את ביקורת הגבולות והמכס בכניסה לישראל ויצאו את תחומי שדה התעופה עם המזוודה. אותו גדי היה אמור לגרום לכך שהשליח המסתורי יגיע אל המשיבים ויקבל לידיו את המזוודה. עוד סיפר המשיב מס' 1 בעדותו, כי בתמורה להעברת המזוודה היו אמורים שניהם לקבל תשלום כספי בסכום של 14,000 יורו, 7,000 יורו לכל אחד מהם. אין חולק והדבר גם עולה בעדותו של משיב מס' 1, כי המזוודה הובלה על ידו לשדה התעופה, סומנה בתגית המזהה אותה כמזוודתו וכך הגיעה לארץ.

בנסיבות אלו, וגם אם אקבל לצורך הדיון שבפני את הטענה כי המשיב מס' 1 מעולם לא נגע בתכולתה של המזוודה, הרי שלכאורה יש ראיות לפיהן היה עליו לדעת שהתכולה שהוא מוביל אל הארץ היא כזו שאסורה בהובלה, במובן זה שמדובר בפעולה בלתי חוקית. תשלום בסך 14,000 יורו לצורך העברת מזוודה, נוהל העברת המזוודה אל המשיבים בחו"ל ונוהל העברתה לשליח המסתורי בארץ, מצביע על כך שאין מדובר בשליחות כשרה ובנסיבות אלו ניתן ללמוד מחומר הראיות כי המשיב מס' 1 אינו בגדר של בלדר תמים וגם אם לא הוא ארז בפועל את הסמים, הרי שהיה עליו לדעת כי המזוודה מכילה סמים או משלוח של חומר אחר שהובלתו לארץ אסורה.

במקרה הטוב ביותר יש לראות בהתנהגותו של המשיב 1 משום עצימת עיניים ביודעין כלפי העובדות כהווייתן. מקום בו מתעורר באדם חשד בדבר קיומו של מצב דברים מסוים אך הוא נמנע מלחקור בו, ניתן לראותו - מכוח דוקטרינת עצימת העיניים - כמי שהיה מודע אל אותו מצב דברים. עצימת עיניים הינה התעלמות מודעת מאפשרות קיומה של נסיבה על-אף החשד שמא היא מתקיימת והימנעות מבדיקת המצב לאשורו.

ראה:

רע"פ 7560/01, התובע הצבאי הראשי נ' סמל שובין דמיטרי, תק-על 2004(4), 1843, עמ' 1847;

ע"פ 5938/00, אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3), 873, 895;

ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין , (תשמ"ד), 519.

בנסיבות המתוארות לעיל, לא ניתן לקבל את הטענה כי המשיב 1 לא חשד בכך כי אין המדובר בשליחות כשרה ועל כן ניתן לקבוע כי לכל הפחות עצם המשיב 1 את עיניו בנוגע לביצוע המעשים.

לכן, אין בעצם העובדה שלא נמצאו טביעות אצבעות או ראיות ביולוגיות אחרות הקושרות את משיב מס' 1 לתכולתה של המזוודה, כדי לקעקע בתשתית הראייתית הקושרת אותו לביצוע העבירה.

למען הסדר יובהר כי סבור אני שטענה בדבר טעות בזיהוי המזוודה, ככל שהיא קשורה למשיב מס' 1, היא טענה משוללת בסיס. כאמור, המזוודה סומנה בתגית הקושרת אותה, הן בשם הנקוב בה והן במספר, לכרטיס הטיסה של המשיב מס' 1 ולמשיב 1 עצמו. לא אותרה בנמל תעופה בן גוריון מזוודה אחרת הנושאת את שמו של משיב 1, וכאמור המשיב אינו טוען כי טס לארץ ללא כל מזוודה. המשיב ידע לספר בעדותו כי משקלה של המזוודה היה 24 עד 25 ק"ג ואכן כאשר נשקלה המזוודה נמצא כי היא שוקלת 24 ק"ג. בנסיבות אלו, עדותו המפורטת של משיב מס' 1 ביחד עם הראיות החפציות, קושרת אותו למזוודה ונסיבות ההובלה קושרות אותו לידיעה בדבר תכולתה של המזוודה, גם אם לא ידע את החומר המדויק המוחזק בה.

על כל אלו יש להוסיף, כי בעדויותיו הראשונות הכחיש למעשה המשיב 1 קשר למזוודה הספציפית וכן קשר למשיב מס' 2. כך למשל בעדותו מיום 14/9/05 וכן בעדותו מיום 5/9/05, מועד בו נעצר לראשונה. שינוי הגירסה בעדות מיום 15/9/05 ועדותו המפורטת במועד זה מצביעה על כך כי בבסיסו של דבר היה מוכן המשיב להכחיש כל קשר למזוודה או למשיב מס' 2. מכאן, שמדובר באדם שאינו מהסס לומר דברים שאינם אמת, כפי שעולה בסתירות שבעדויותיו. סתירות אלו ושקרים הניתנים להוכחה על-ידי ראיות חיצוניות (כדוגמת תג הזיהוי של המזוודה, עדויותיו של משיב 2), מחזקים אף הם את התשתית הראייתית של המאשימה ומחזקים את הסיכוי להרשעתו בדין.

הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.

ראה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;