החלטה בתיק בש 2733/05

כנגד משיבים 2 ו- 3 התנהלה חקירה משטרתית בפרשה  שזכתה לכינוי "הסוס הטרויאני", שבעקבותיה הוגש נגדם כתב אישום לבית משפט השלום ת"א (ת.פ. 3892/05) שממנו הובא בהרחבה גם בהשלמת הטיעונים בכתב מטעם מבקשת 1, בו יוחסו להם אישומים, בין היתר, על פי סעיף 411 לחוק העונשין התשל"ז-1977 וסעיפים 2 ו- 5 לחוק הגנת הפרטיות. בנוסף הודיע ב"כ משיבה 1  בדיון האחרון שהתקיים בבקשה זו,  כי כתב האישום האמור תוקן ונוספו לו עבירות על פי חוק האזנת סתר.

בבקשתם הראשונה  לבית המשפט עתרו המבקשים כי יתאפשר להם לעיין בחומר החקירתי שנאסף ונתפס, ונמסר למשיבה 1 על ידי גורמי החקירה ושמקורו בחדירה שלא כדין  למחשביהם של המבקשים (להלן: "חומר החקירה" או "המסמכים") ושעתיד להיות מוגש לביהמ"ש על ידי המאשימה בהליך הפלילי האמור להתקיים בתיק.

בהחלטתי מתאריך  1.8.05, שניתנה לאחר דיון שהתקיים במעמד כל הצדדים,  הוריתי להעמיד לעיון  ולרשות ב"כ המבקשים את החומר המצוי  בידי משיבה 1 וכן איפשרתי את צילום החומר כפי שהופק ממחשבי המבקשים, זאת לאחר שהוחדר, עפ"י החשד, "סוס טרויאני" למחשביהם, לאמור, תוכנת  "ריגול" המאפשרת חדירה למחשב, השתלטות עליו והעברת תכנים, לרבות "שיחות" הנערכות באמצעות המחשב.  בנוסף, אסרתי על פרסום: "כל המידע והראיות שנלקחו או הועתקו מהמבקשים, לרבות איסור פרסום שמות החברות וזהות עובדיהם".

לאחר שעיינו ב"כ המבקשים במסמכים כאמור,  טען ב"כ מבקשת 1 כי אין מקום להתיר  למשיבים 2 ו- 3 את העתקת המסמכים  ואת העיון בהם, מלבד  300 מהם, מאחר ומדובר באלפי מסמכים הנוגעים לעסקיה של מבקשת 1 ולקוחותיה, הכוללים פרטים אינטימיים וחסויים ביותר של מבקשת 1, לקוחותיה, חשבונותיהם ועסקיהם , כפי שהדברים גם פורטו  בבקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה על ידי משיבה 1 כנגד משיב 2.

אשר למבקש 2, נטען כי מלבד 32 מסמכים סודיים הראויים לחיסיון ושיש להוציאם מחומר החקירה ולאסור עשיית שימוש כלשהו בהם, כפי שפורטו בסעיפים 11 ו- 16 בבקשה מטעמו של מבקש 2, ניתן לאפשר את  העיון  ביתרת המסמכים הנוגעים למבקש 2, וזאת אך לסניגורים בלבד.  נוכח זאת, הוריתי בהחלטה מתאריך 2.8.05,לאפשר לסניגורים לעיין בחומר החקירה,  ככל שניתן לשייכו למבקש 2,  מלבד 32 המסמכים שלעיל, כאשר לאלו  נצטרף מסמך נוסף כפי שפורט בתשובה מטעם מבקש 2, שגם לדידו מתבקש חיסיון.

ב"כ מבקשת 1, עו"ד בכר, הוסיף בטיעוניו כי מבקשת 1,  שהיא קורבן העבירה נשוא כתב האישום שהוגש נגד משיבים 2 ו- 3, היא גוף נאמנות שמבצע פעולות פינננסיות שונות  עבור לקוחותיו, המבקשים לפעול  באופן אנונימי ודיסקרטי, מבלי שתתגלה זהותם, ופעולותיה מאופיינות על כן בסודיות רבה, כאשר עיקר לקוחותיה  הינם זרים ממדינות רבות בעולם,  שאין להם כל זיקה לישראל, מלבד מיעוט קטן של לקוחות, שהינם ישראלים.  כן צוין כי מדובר בסודות  עסקיים רגישים ביותר, שניטלו שלא כדין  ממחשבי מבקשת 1, שהינם בעלי חשיבות אסטרטגית למבקשת 1, וחשיפתם של אלו לעיון אחרים מהווה פגיעה  חמורה בפרטיות הכוללת פירוט רב על תיקי השקעות של לקוחות.

על כן, ובשים לב לחסיונם של המסמכים שניטלו שלא כדין באמצעות חוקר פרטי  שהשתיל במחשביה של מבקשת 1 את תוכנת "הסוס הטרויאני", נטען שלא יהיה זה נכון לפגוע עוד במבקשת 1 ובלקוחותיה על ידי חשיפת חומר החקירה לעיון הסניגורים והנאשמים. עוד נטען כי מבקשת 1 חוסה בצילה של הגנת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, הפוסל חומר מעין זה, שהושג תוך פגיעה בפרטיות,  לשמש כראיה בבית משפט ללא הסכמת הנפגע, אלא ברשות בית המשפט וניתן להסתפק אפוא  בדוגמאות בודדות מכלל המסמכים לצורך הוכחת האישומים, כשיש מקום ליתן עדיפות במקרה זה לאינטרס הפרטיות, הכל כשמדובר בקורבן עבירה. ב"כ מבקש 2  עו"ד שרף ציין כי 33 המסמכים הנוגעים למרשו מכילים סודות עיסקיים של המבקש ושל גופים עיסקיים עימם הוא קשור, ומדובר במסמכים רגישים, שחשיפתם עלולה לפגוע באינטרסים שונים.

בנוסף,  נטען כי על בית המשפט להפעיל את סמכותו על פי סעיף 23(ב) לחוק עוולות מסחריות, שמיושם לעיתים במשפט הפלילי, ולהורות בדבר דרכי הגשת הראיות שיש בהן סוד מסחרי.

לעניין אחרון זה, נתן דעתו בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט אילן שיף, שקבע כי:  "המחוקק התכוון ליתן בידי בית המשפט סמכויות נרחבות מאד להגן על סוד מסחרי והשילוב  בין  סעיף  23(א) ו- 23(ב) מאפשר בודאי התניית מסירת הרשימה בהתחייבות העורר לשמור על הסודות המסחריים"  כאשר במקרה הנדון קבע עוד כב' השופט שיף כי ניתן להעביר,  במסגרת קובלנה  פלילית, רשימה מלאה המפרטת את כל חומר החקירה המצוי בידי חברה ציבורית שקבלה נגד המערער בעילה של גילוי סוד מקצועי, בסינון אותם מסמכים, שעלולים לחשוף סוד מקצועי,  שאז, יוצג המסמך לבימ"ש לצורך הכרעה אם ניתן להעבירו לצד שכנגד.

כן צויין עוד כי למעלה מהאמור בחוק עוולות מסחריות, הרי שזו: "סמכותו הטבועה של בימ"ש להתנות מסירת הרשימה בהתחייבות העורר לשמור על הסוד המקצועי". (ע"פ 3773/03 שאול דיוקמן נ. סי.אמ.טי טכנולוגיות רפואיות בע"מ, פדאור 04 (13) 213).

אשר לתחולתו של סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, ברי הוא, כי מדובר בהוראת חוק, שעל פי תכליתה מתייחסת לקבילות הראיה בבימ"ש, (בדומה לסעיף 13 לחוק האזנת סתר) וגם חומר שיש בו פגיעה בפרטיות ניתן להציג בבית משפט. אין מדובר בהוראה שמכוחה ניתן להטיל חיסיון על חומר ראייתי שהושג תוך פגיעה בפרטיות, כטענת עו"ד בכר, ולאיין בכך את הוראות סעיף 74 לחסד"פ. 

סעיף 35 לחוק הנ"ל, אף מורה כי: "הוראות חוק זה לא יגרעו מהוראות כל דין אחר" ובכלל זה הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (ראה גם  ב"ש (חיפה) 5021/02 שלום חיון נ. מ"י, תק"י מ"ח, 2003, 1,  22567, פיסקה 9 סיפא להחלטה).

לטיעוניו של עו"ד בכר מצטרף גם ב"כ מבקש 2, עו"ד שרף  בכל הנוגע לאותם 33 מסמכים   הנוגעים למרשו כפי שפורט לעיל, כאשר  הודגש כאמור כי מדובר במסמכים המכילים מידע שגילויו עלול להסב נזק בלתי ניתן לתיקון למבקש 2 ואף לפגוע באינטרסים שונים ומגוונים.  כמו כן הגישו לעיוני, ב"כ המבקשים, מסמכים שונים הנוגעים להם, ושנתפסו בחלקם מידי משיבים 2 ו- 3, שיש בהם ללמד על מידת הסודיות שנחוץ לשמור עליה בכל הנוגע למרשיהם, כנטען.

יש לציין כי הסניגורים מטעמם של משיבים 2 ו- 3 מבקשים כי בשלב דברים זה, תינתן להם זכות העיון בלבד בחומר החקירה, והם מוכנים לוותר בשלב דברים זה על העתקת חומר החקירה, כשיתכן ובסופו של דבר  תידרש העתקה מצומצמת של מסמכים. ב"כ משיבים 2 ו- 3  הדגישו כי בכוונת מרשיהם להעלות טענות של תום לב והעדר כוונה לפגוע בפרטיות המבקשים ולא ניתן יהיה לערוך את הגנתם של משיבים 2 ו- 3 כראוי, ללא עיון בחומר החקירה ובמסמכים כולם.

המדינה סבורה מנגד כי יש ליתן  זכות עיון לסניגורים  ולנאשמים ולמנוע מהם להעתיק את חומר החקירה.  ב"כ המדינה ציין כי עם קבלת תיק החקירה מהמשטרה הוצאו ממנו חומרים שהופקו ממחשבי המבקשים.  כך סוננו והוצאו מהחומר "האזנות סתר", לרבות דו"חות שנערכו על ידי הנאשמים על סמך החומר שהופק, שאלו  בגדר  הודעות נאשמים שיועמדו לרשות הסניגורים, כאשר החומר שהועמד לעיון  ב"כ המבקשים הינו הדפסות של קבצים ממחשבי הנאשמים המשתרעים על כ- 25 קלסרים, לרבות חומר שהועבר למשרדי עוה"ד  שייצגו בזמנו את מבקשים 2 ו- 3, שטרם מוין ולאחר מיונו, על פי הקריטריונים שנקבעו לעיל, יועמד גם הוא לרשות ב"כ המבקשים ויכלל בחומר החקירה.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המדינה כי החומר שנתפס ושסונן, כמפורט לעיל, הינו חומר חקירה לכל דבר ועל כן חלה עליו הוראת סעיף 74 לחסד"פ,  והכל כשמדובר בחומר חקירה רלוונטי לאישומים המצויים כנגד משיבים 2 ו- 3,  הנמצא בשליטת המדינה. מדובר על פניו בחומר חקירה שתכליתו, אפוא, הוכחת הפגיעה בפרטיות וקבלת נכסים שהושגו בפשע, לרבות עבירה של האזנת סתר.  עם זאת, יצרה הפסיקה חיסיון יחסי לחומר שהושג בדרך של עבירה ושיש בו משום פגיעה בפרטיותו של אדם, למעלה מן הנדרש. 

בענייננו מדובר בחומרים שאמורים כולם לשמש להוכחת הנטען בכתב האישום כנגד משיבים 2 ו- 3,  כשמדובר בחומר חקירה שהופק ממחשבי משיבים 2 ו- 3 כאמור, שפעלו על פי הנטען בדרך של פגיעה בפרטיותם של אחרים.

יש לומר כי הגנת הפרטיות אינה ערך מוחלט, זאת באשר ניתן להגיש לביהמ"ש כראיה, מנימוקים שירשמו, חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות (סעיף 32 שלעיל, לחוק הגנת הפרטיות)  כך הדגיש ביהמ"ש המחוזי בת.פ. ירושלים, 162/98 כב' השופט קמא, מ"י נ. רצ'קובסקי (להלן : "פס"ד רצ'קובסקי") באשר לאותה התנגשות שבין ההגנה על הפרטיות לבין הערך החברתי הנחוץ של עשיית משפט צדק,  דברים שנאמרו בפס"ד סקולר נ. ג'רבי : "עניין לנו  אם כן בחיסיון יחסי שיש לאזנו על פי מידת הפגיעה בכל אחד מהאינטרסים המתנגשים...  מהאיזון האמור מתחייב כי השאלה הראשונה שעל בימ"ש להשיב עליה היא מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק  להכרעה במחלוקת שבין הצדדים" ועוד צוין בפס"ד רצ'קובסקי כי: "עניין חשוב לא פחות הוא  שאם אי חשיפת החומר המוגן בחוק  הפרטיות או בחוק היסוד עלולה להביא "להרשעת החף מפשע", חייבת הגנת הפרטיות לסגת מפני החובה לעשות משפט צדק" (ראה פיסקה 7  לפס"ד שלעיל וכן פיסקה 9 לפסה"ד).

בענייננו ציין ב"כ המדינה כי טיב החומרים שהופקו, מהותם, היקפם ולעיתים אף תוכנם, הינו מרכיב חשוב מבחינת המאשימה בהוכחת יסודות העבירות המיוחסות לנאשמים - הם משיבים 2 ו- 3, וזאת גם בשים לב לכך כי מדובר בנאשמים שהם בבחינת "כלי שני" בקבלת אותם נכסים  שהושגו בפשע, תוך פגיעה בפרטיות כנטען ואי העמדתם של חומרים אלו לעיון הסנגורים והנאשמים והטלת חיסיון עליהם, עלולה לפגוע בהוכחת יסודות העבירות שלעיל,  ובכך עלול להיפגע ההליך הפלילי כולו הננקט כנגד הנאשמים, כשלא ניתן להסתפק ולהתחייב במקרה זה להצגת חלק מצומצם של המסמכים בהליך הפלילי, אם תידרש הצגת מסמכים אלו או אחרים.