החלטה בתיק בש 2725/05

בקשה להשבת ערבות בנקאית ובמהותה - בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרור לפי סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים").

רקע והליכים

1.         המבקשת נעצרה בחשד לעבירות על פקודת מס הכנסה {נוסח חדש} (להלן - "פקודת מס הכנסה") ושוחררה על ידי שופט המעצרים ביום 26.11.02 בתנאי שחרור מוסכמים ובהם ערבות בנקאית ע"ס 500,000 ש"ח. ביום 16.1.03 הוחלפה הערבות הבנקאית בערבות צד ג' ע"ס 250,000 ש"ח ובערבות בנקאית ע"ס 250,000 ש"ח (להלן - " הערבות הבנקאית"). המבקשת הפקידה ערבות בנקאית נוספת וספציפית להבטחת שובה ארצה, בהסכמת המשיבה הוריתי על השבתה למבקשת ואין היא נשוא לדיון.

2.         ביום 8.2.04 הוגש המבקשת כתב אישום בגין עבירות על פקודת מס הכנסה ועיקרו השמטת הכנסות, תרשומות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים ושימוש במרמה ותחבולה. ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 14.9.05.

3.         כעת פונה המבקשת בבקשה להשבת הערבות הבנקאית  ולחילופין להפחתתה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

טעמי הבקשה

4.                     הטעמים בבסיס הבקשה הינם העדר עילה להמשך הפקדת הערבות הבנקאית, חלוף הזמן מאז נתינתה, נסיבותיהם הקשות של המבקשת ובני משפחתה הנתמכים על ידה, הרעתו מאז מתן הערבות הבנקאית והעדר מידתיות כבר מלכתחילה בקביעת סכומה. לשיטת המבקשת די בערבות עצמית ע"ס 1,000,000 ש"ח ובערבות צד ג' המופקדות כעת בבית המשפט להבטחת התייצבותה למשפט, אין חשש לעזיבתה את הארץ ולהתחמקותה מההליכים ולחילופין מציעה היא להמיר הערבות הבנקאית בעיקול על נכס מקרקעין (בית מגוריה) לאחר משכנתא ע"ס 160,000 $. נבחן את הטעמים אחד לאחד על רקע תכליות הערבות הבנקאית.

מסגרת הדיון

5.         מסגרת הדיון נתחמה בסעיף 52 (א) לחוק המעצרים הקובע:

" עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

ערבויות ותנאי שחרור - תכלית ושיקולים

6.                     ערבויות המוטלות על משוחרר ממעצר מבטיחות את תנאי השחרור ובפרט התייצבות למשפט. בקביעת סכום הערבויות על בית המשפט להתחשב בין השאר ביכולתו הכלכלית של החשוד אך לא רק בכך. על בית המשפט לקבוע סכום וטיב ערבויות אשר לא ייצרו אצל החשוד פיתוי לוותר על הערבויות ולחמוק מן הדין. חשש להימלטות מן הדין ניתן להסיק מכלל נסיבות הענין לרבות ממהות העבירות נשוא האישומים (בש"פ 2413/96, בש"פ 9075/96, פד"י נ (5) 635, 639 והאסמכתאות שם). משקל רב יש ליתן לטעמי לנסיבות האיזון וקביעת הערבויות מלכתחילה. כאשר נקבעות הערבויות על יסוד הסכמת הצדדים, יש להניח ככלל כי הקביעה והאיזון הגלום בה משקללים את מלוא הנתונים, כולל יכולתו הכלכלית של החשוד ומביאים בחשבון את המציאות העתידית כולל שינויים סבירים בה כפי שנצפו בפועל ובכוח על ידי החשוד בעת ההסכמה (ב"ש 2198/05, שלום ת"א, לא פורסם). אין לשמוע לטענה כי החשוד נאלץ להסכים לערבויות וסכומיהן כתנאי לשחרורו שכן לא נמנע מהחשוד, זו ודאי זכותו על פי דין, להביא עמדתו עובר לשחרור ולקביעת תנאי שחרור בפני בית המשפט המשחרר ולנסות לשכנע את בית המשפט להסתפק בערבויות מתאימות לשיטתו. משבחר החשוד שלא לעשות כן ולהביא לבית המשפט הסכמה מוגמרת עם היחידה החוקרת - מלמד הוא כי שקל מכלול שיקוליו וההסכמה משקפת את יכולתו כולל היכולת הנצפית בסבירות בעתיד.

7.                     הדברים יפים  אף לגבי טיב הערבויות וביתר שאת. הערובה הכספית היעילה והטובה ביותר הינה דרך כלל פקדון כספי או ערבות בנקאית ברת מימוש. ערבות בנקאית מקנה למוטב מירב היתרונות במימוש לאור עקרונות העצמאות והניתוק, ההתאמה והמיידיות הגלומים בהפעלתה (בש"פ 10532/03 מיום 28.3.05 מפי כב' השופט חשין, טרם פורסם). משנקבעה ערבות מסוג זה, ודאי על יסוד הסכמת החשוד, קשה להלום כי בהעדר נסיבות מתאימות, יידרש המוטב (ומאשימה בהליך פלילי בכלל מוטבים היא), להחליפה בערבות פחותה.

8.                     משהסתיים שלב החקירה של נותן הערבויות והוגש נגדו כתב אישום, מוחמר מצבו המשפטי. אין הוא עוד מטרה לחשדות ערטילאיים, אלא מי שנמצאו נגדו די ראיות לצורך הגשת כתב אישום. אמנם עדיין נהנה הוא מחזקת החפות ביחס למי שכבר הורשע במשפט פלילי אך אימת הדין כלפיו הוחמרה ביחס לחשוד גרידא והוא צפוי לעונש הולם במידה ויורשע. הדעת נותנת כי אימת הדין מתגברת כשלעצמה את חשש ההתחמקות מן הדין. העובדה שעד רגע נתון לא התממש החשש אינה כשלעצמה מחייבת אף לא במישור ההסתברות, כי לא יתממש בעתיד. יש על כן לראות את "חלוף הזמן" מאז מתן הערבויות גם באספקלריה זו.

מן הכלל אל הפרט -

9.                     הערבות הבנקאית נקבעה על יסוד הסכמת המבקשת. לימים הומרה בערבות מופחתת ובערבות צד ג'. אין בסיס לטענת המבקשת בדבר העדר מידתיות ואיזון בקביעת סכום הערבות הבנקאית מלכתחילה והטענה נדחית.

10.                   אשר לחשש הימלטות מן הדין - אמנם המבקשת קשורה למשפחתה ולעיסוקיה בארץ ועד כה לא עזבה את הארץ ולא התחמקה מן הדין ואולם מאידך אימת הדין כלפיה הוגברה מעצם הגשת כתב האישום על תוכנו, העונש הצפוי אם תורשע המבקשת ומשפטה הקרב ובא. אין ללמוד מהעדר עזיבת הארץ או התחמקות מהליכים עד כה כי כך יהיה גם בעתיד, הנטל על המאשימה להוכיח הסתברות או אפשרות התחמקות מן הארץ במשפט פלילי אינו כבד ואין היא צריכה לספק ראיות קונקרטיות בדבר כוונת הנאשם, די בראיות מסתברות כגון מהות האישומים ונסיבות הענין (בש"פ 1986/94, פד"י מח (3) 133, 144). אשר על כן - עדיין קיימת עילה להמשך הפקדת הערבויות ובכללן הערבות הבנקאית.

11.                   טוענת המבקשת כי התגלו עובדות חדשות והשתנו נסיבותיה המשפחתיות - כלכליות מאז מתן הערבות הבנקאית ואילו מצדיקות החזרת הערבות הבנקאית, המרתה בעיקול על נכס או הפחתתה. עיינתי במסמכים שהגישה המבקשת. לא מצאתי אסמכתא לכך שפציעת בנה של המבקשת בעת שירותו הצבאי הינה בגדר עובדה או נסיבה שהתחדשה או השתנתה לאחר קביעת הערבות הבנקאית (לכאורה מדובר בפציעה משנת 2001). לא מצאתי אסמכתא להוצאה כספית קונקרטית צפויה (להתחדש או להשתנות) בעקבות מצבם הבריאותי של בנה השני ואמה של המבקשת. מדפי חשבון הבנק האחרונים שהוצגו עולה כי החשבון מצוי ביתרת חובה לא משמעותית, מועברים אליו זיכויים בגין מכירת ניירות ערך (לא צורפו דפי חשבון ניירות ערך) ומועברים ממנו אלפי ש"ח לביטוחי חיים. אף מצבת הכנסותיה הנטענת של המבקשת למחצית שנת 2005 (78,000 ש"ח) אינה שונה יחסית למצבת הכנסותיה של המבקשת לשנת 2004 במלואה (157,000 ש"ח). סיכומה של נקודה זו - לא מצאתי כי הורע מצבה המשפחתי - הכלכלי של המבקשת לעת הזו ולכן לא בוססה עילת חידוש או שינוי נסיבות לפי סעיף 52 (א) לחוק המעצרים.

12.                   כעת לנושא חלוף הזמן מאז מתן הערבות הבנקאית. על פי הסעיף 52 (א) לחוק המעצרים על המבקשת להראות כי חלף זמן ניכר מאז מתן הערבות הבנקאית. משך הזמן יש לבחון בכל מקרה לפי נסיבותיו. במקרה אחד ייתכן ומספר שבועות יהוו "זמן ניכר" ובמקרה אחר ייתכן ואף מספר שנים לא יעלו כדי "זמן ניכר". בנסיבותיה של המבקשת הרי במהלך הזמן שחלף השתנו דווקא נסיבות לרעתה והוחמר מצבה ביחס למצבה בעת מתן הערבות הבנקאית שכן בינתיים הוגש נגדה כתב אישום. לא ראיתי כי לפתח המשיבה רובץ מחדל בהתמשכות ההליכים המשפטיים או בשיהוי עד לגיבוש כתב אישום והגשתו. אף המבקשת מסכימה כי מדובר בכתב אישום המבוסס על חומר חקירה רב ומטיבם של אישומים מסוג זה כי הינם מורכבים ומצריכים מאמץ חקירתי ומשפטי לאורך הדרך. לאור זאת לא אוכל לקבוע כי חלף זמן ניכר מאז מתן הערבות הבנקאית ועד היום וכי הזמן שחלף בפועל מצריך שינוי או הפחתת הערבות הבנקאית ודאי לא המרת הערבות הבנקאית בעיקול או שיעבוד שני בדרגה ופחות ערך מימושי במידה ניכרת. 

13.                   נוכח אלה אין גם כל משמעות לאי הנוחות השולית הנגרמת למבקשת כתוצאה מחיובי עמלה בנקאית שנתית בסך כ - 3,500 ש"ח עבור הערבות הבנקאית.

14.       הבקשה נדחית.