החלטה בתיק בש 2723/07

האם יש לחלט פיקדון על סך 50,000 ש"ח לאחר שהערעורים נמחקו או להימנע מכך. זו היא השאלה המרכזית שנותרה להכרעה בערעורים אלה.

העובדות והרקע:

נגד חוסני סואעד ויוסף סואעד (להלן: "המערער הראשון והמערער השני" בהתאמה ביחד "המערערים") הוגש לבית המשפט השלום בעכו כתב אישום (בשני תיקים נפרדים פ 3680/02; פ 3679/02 בהתאמה) והמייחס להם עבירות בניה בישוב חוסנייה. למערער הראשון יוחסו עבירות של בניה ללא היתר בשטח של 320 מ"ר ואילו למערער השני יוחסו עבירות של בניה ללא היתר בשטח של 198 מ"ר.

ביום 4.5.04 נגזרו על המערער הראשון עונשים שונים הכוללים קנס כספי בסך 12,000 ש"ח או 120 ימי מאסר תחתם; כפל אגרה בסך 18,864 ש"ח וצו הריסה בתוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין אלא אם יקבל היתר כדין באותה תקופה.

על המערער השני נגזרו עונשים דומים (גם בתאריך הנ"ל) וגזר הדין כלל עונש של קנס כספי בסך 12,000 ש"ח או 120 ימי מאסר תחתם; כפל אגרה בסך 12,980 ש"ח וצו הריסה אלא אם יתקבל היתר כדין בתוך שנה וחצי מיום גזר הדין.

המערער הראשון הגיש ביום 2.5.05 בקשה לבית המשפט השלום בעכו ובה עתר להארכת עיכוב ביצוע צו ההריסה שניתן במסגרת התיק כאמור לעיל. בית המשפט השלום נעתר לבקשה והאריך את תקופת עיכוב ביצוע הצו עד ליום 1.2.06. ועדת התכנון והבניה משגב (להלן: "המשיבה"), ערערה על החלטה זו לבית משפט זה (עפ 540/05).

המערער השני אף הוא הגיש ביום 27.10.05 בקשה להארכת עיכוב ביצוע צו ההריסה שניתן במסגרת התיק בעניינו ובית המשפט השלום נעתר לבקשתו והאריך את עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.11.06. גם על החלטה זו ערערה המשיבה לבית משפט זה (עפ 813/05).

במקביל פנו שני המערערים ביחד בבקשה לבית המשפט השלום בקריות               (בש 451/05) ועתרו לעיכוב ביצוע צווי ההריסה המנהליים שהוצאו על ידי המשיבה ביום 20.7.01. בית המשפט השלום דחה את הבקשה תוך שמתח ביקורת על התנהלות המערערים שלפי קביעתו הסתירו עובדות הימנו ואף חייבם בהוצאות בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיבה והוצאות בסך 2,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה. על החלטה זו הגישו המערערים את ערעורם (עפ 351/05) ובמסגרתו עתרו לעיכוב ביצוע צווי ההריסה המנהליים עד להכרעה בערעורם. בית משפט זה מפיו של כב' השופט סוקול (בש 1423/05) בהחלטתו מיום 15.5.05 עיכב את ביצוע צווי ההריסה והתנה כך, כי המערערים יפקידו סך 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט. בית המשפט ציין בהחלטתו כי:

"במידה והערעור ידחה והמבנים לא ייהרסו על ידי המבקשים תוך 21 יום לאחר קבלת פסק הדין, יחולט סכום הפיקדון הנ"ל".

למותר לציין, כי הצדדים נקטו בהליכים משפטיים נוספים לביטול צווי ההריסה המנהליים, הליכים שהגיעו עד לבית המשפט העליון (רע"פ 1782/03) ואיני רואה מקום לפירוט מעבר לכך.

אציין עוד, כי הדיון בשלושת הערעורים הנ"ל אוחד (ע"פ 540/05; ע"פ 813/05; ע"פ 351/05). לשם השלמת התמונה אציין, כי ביום 27.5.07 החלטתי, זאת לאור בקשת המערערים, כי הערעורים עפ 351/05 וע"פ 813/05 ימחקו, ואילו לגבי הערעור הנוסף התבקשה המשיבה להודיע לבית המשפט אם יש טעם בהמשך שמיעת הערעור. בהודעת המשיבה מיום 7.6.07 נטען, כי אין טעם בהמשך שמיעת הערעורים שהוגשו על-ידי המשיבה, אך בית המשפט התבקש להביע עמדה לגבי עיכובים חוזרים ונשנים לצווי הריסה מנהליים. כן נטען, כי יש לקבוע כי הערעורים נדחו ולא נמחקו.

בהחלטתי מיום 12.6.07 קבעתי כי מאחר ולא נשמעו טיעונים אין צורך בהבעת דעה לגופו של עניין. כן קבעתי כי כל שלושת הערעורים יימחקו ולא יידחו.

עתה נותר לדון בשאלת הפיקדון על סך 50,000 ש"ח. ב"כ המשיבה טען, כי יש לחלט את הפיקדון לטובת המשיבה ואילו המערערים ביקשו להחזיר את הפיקדון לידם. בין היתר טענו, כי הערעורים נמחקו ולא נדחו וכי לא מתקיימים התנאים לחילוט הפיקדון כפי שנקבע בהחלטת כב' השופט סוקול, מכוחה הופקד הפיקדון.

דיון והכרעה:

כפי שקבעתי בהחלטותיי הקדומות בערעורים שהוגשו לא התקיימו דיונים לגופו של עניין ולא נתנו הכרעות כל שהן באותם תיקים. בעיקר הוגשו בקשות על גבי בקשות כפי שנעשה בהליכים קודמים ובעיקר על-ידי המערערים.

הפיקדון נשוא הדיון הופקד מכוח החלטתו של כב' השופט סוקול מיום 15.5.05. גם התנאים לגבי חילוט הפיקדון הוגדרו באותה החלטה כפי שהבאתי אותם בלשונם לעיל.

מההחלטה הנ"ל היו אמורים להתקיים שני תנאים מצטברים. ראשית, נדרש כי הערעור ידחה ושנית כי המבנים נשוא הערעור לא ייהרסו על-ידי המערערים בתוך 21 ימים מיום קבלת פסק הדין. אבחן את התקיימותם של התנאים.

ראשית, בין אם נמחק הערעור או נדחה הרי שאין הדבר משנה. אכן הדבר עלול להשפיע על תוצאות ההליך בבחינת מעשה בית דין אך הדבר נכון כאשר הדיון הינו בפני ערכאה דיונית ולא במסגרת ערעור. ערעור שנמחק וערעור שנדחה הופך את פסק הדין של הערכאה הדיונית לפסק דין חלוט (ראו: עא 11930/05 גדעון פנחס וילדיו בע"מ נ' אבי ומירב אסייג ניתן ביום 25.1.07).

עוד אוסיף כי בפסק הדין הנ"ל נקבע גם כי: