החלטה בתיק בש 2721/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים המוגשת על רקע כתב אישום שהוגש בעניינו של המשיב, ולפיו מואשם הוא בעבירות תקיפה והטרדת עד (עבירות לפי סעיף 379 ו - 249 לחוק העונשין תשל"ז - 1977), זאת בגין אירוע בו סטר המשיב לשכנתו - המתלוננת, שהיתה עדת תביעה כנגדו בהליך קודם, ימים ספורים לאחר שהשתחרר ממאסר שנגזר עליו באותו תיק.

ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הוא ציין סתירות הקיימות לטענתו בחומר הראיות. כך למשל ציין כי קיימת סתירה בין דו"ח הפעולה של השוטר אלון רותם מיום 27.2.06, לפיו צוין כי תלונת השכנה היתה בגין תקיפת שכנה אחרת, בעוד שהתלונה מצד המתלוננת נוגעת לתקיפתה היא. בדיקת המישב על ידי השוטר העלתה כי הוא שיכור וזהו לטענתו יסוד התלונה - היותו שיכור ומפריע לשכנים ולא התקיפה.  תמיהה נוספת עולה מהעובדה כי לא מסרה לשוטר שהגיע לביתה כי בנה ראה את התקיפה ועשתה זאת רק בעת הגשת תלונתה לאחר מספר שעות בתחנת המשטרה.

לא מצאתי ממש בסתירות הנטענות. זולת העובדה כי דו"ח הפעולה הוא למעשה מעין רישום השוטר על דברי המתלוננת בעת הגעתו, בלא שיש בהם כמובן כדי להראות מה היה באירוע עצמו, הרי שמבדיקת הראיות עולה שהמתלוננת העידה בבירור כי המשיב סטר לה. להודעתה קיים גיבוי גם בהודעת בנה וכן מחוזקת בהודעת המשיב עצמו שמאשר כי הגיע לביתה ו"הודה לה" על ישיבתו במאסר בכלא הדרים. לא ברור מה פשר רשם השוטר את הנתון הנ"ל בדו"ח הפעולה שלו, ואולם בדיון המתנהל בפני עתה, בדיקתי היא קיומן של ראיות לכאורה וכאלה קיימות ללא ספק: הודעתם החד משמעית של המתלוננת (ש' 7-8) ושל בנה (ש' 8), הגעתו "התמוהה" והמיותרת של המשיב לביתה של המתלוננת, הודייתו כי אמר לה "תודה רבה שהיה בהדרים" (ש' 4) וסירובו למסור גרסה באשר למהלך העניינים (ש' 6-8), בתוספת העבודה כי היה שיכור (דו"ח הפעולה), מלמדים ללא ספק, על קיומן של ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה של בקשת המעצר עד תום ההליכים ולא נראה לי איפוא, כי יש בנקודות התורפה עליהן הצביע ב"כ המשיב, כדי לכרסם בתשתית הראייתית הקיימת, ודאי לא עד כדי שלא תבסס ראיות לכאורה שיש בהן סיכוי להרשעתו בדין.  אדרבא, נראה לי כי קיימות ראיות לכאורה, הקושרות ומסבכות את המשיב למיוחס לו, ומכלול הראיות שנאספו, יש בו בהחלט, כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו  באישומים המיוחסים לו.

לא למיותר יהיה לציין, כי כידוע, בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לא בוחן בית המשפט כל ראיה לעצמה, אלא בוחן הוא את מכלול הראיות ומעריך על פי שקלולן עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים באשמות המיוחסות להם (ר' לענין זה פסה"ד המנחה בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ (2) 133).  טענות ב"כ המשיב תבחנה בשלב הדיון בתיק העיקרי, ע"י השופט שישמע את העדים עצמם.

בנסיבות אלה, לא מצאתי בטענות שהועלו ע"י ב"כ המשיב די, כדי לשלול את דבר קיומן של הראיות לכאורה, שכן הבעייתיות ככל שקיימת כזו, אינה מכרסמת בראיות במידה כזו, השוללת כבר בשלב זה, פוטנציאל לביסוס סביר של הרשעת המשיבים.

ראוי להזכיר, כי השאלה הניצבת בפני בית המשפט אינה האם יש למשיב סיכוי לצאת זכאי בדינו, אלא אם יש סיכוי שיורשע. סיכוי כאמור, במקרה שבפני, ישנו בלא כל ספק.

בנוגע לעילת המעצר: לכאורה מדובר בעבירת עוון, ממדרג שאינו גבוה יחסית ועל כן היה ניתן לסבור כי לא מתקיימת עילת מעצר, אלא שאין לשכוח כי העבירה בוצעה כנגד המתלוננת, יומיים בלבד לאחר ששוחרר המשיב ממאסר קודם, שבענינו היה למתלוננת תפקיד, כעדת תביעה. קרבת מיקום מגוריו לזה של המתלוננת, נטייתו לשתיה חריפה ולשכרות כעולה מחומר הראיות, ועזות המצח שנדרשה על מנת לבצע את האמור, מביאתני לידי מסקנה כי מתקיימת מסוכנות המבססת עילת מעצר גם כן.

כידוע, חומרת העבירות כשלעצמן וקיום עילת מעצר, אינן מצדיקות שלא לשקול חלופת מעצר שעיקר עניינה מניעתי. לעניין זה הציע ב"כ המשיב את דודתו ונכדה,  שניהם חסרי עבר פלילי המתגוררים במרחק ניכר יחסית מביתה של המתלוננת, (שני קצוות העיר, מרחק נסיעה בשני אוטובוסים) ואשר הביעו נכונות לשכן את המשיב בביתם בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוחם.  הואיל ואין המדובר בעבירת אלימות מן הרף הגבוה והואיל והאלימות הנטענת הינה נקודתית כנגד השכנה, ועל רקע העובדה כי התרשמתי מחלופת המעצר כראויה ומבינה את האחריות המוטלת עליה, החלטתי להעתר להצעה ולהורות על שחרורו של המשיב בכפוף לתנאים הבאים:

א.     המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית הגב' בלה שוורץ, רח' העליה 71/20 באר שבע, ולא יצא מפתח הבית לשום עניין לשום צורך, למעט על פי הזמנת משטרה או בית משפט. במקרים דחופים או בלתי צפויים, כגון ענינים רפואיים,  יוכל לצאת את פתח הבית אך ורק בהודעה מוקדמת בכתב ומראש למפקד תחנת באר שבע ובהעדרו הקצין התורן בתחנה.

ב.      עם המשיב ישהו משך 24 שעות ביממה, אחד מהערבים: הגב' בלה שוורץ או מר אלכסנדר חייקין, אשר ילוו את המשיב גם בכל יציאה כאמור בסעיף א' לעיל.

ג.       חתימה על התחייבות עצמית וערבות צד ג' מצד הערבים הנ"ל, בסך 7,500 ש"ח כל אחת להבטחת תנאי השחרור.

ד.      מובהר למשיב ולערבים כי בהפרת תנאי מתנאי השחרור שלא מחמת נסיבות יוצאות דופן במיוחד, עלול הוא להעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו וכן עלול בית המשפט לצוות על חילוט הערובות.

ניתנה היום ט' באדר, תשס"ו (9 במרץ 2006) במעמד הצדדים.                                                                                

ב"כ המבקשת:

אבקש עיכוב ביצוע לצורך שקילת ערר.

ב"כ המשיב:

אני מתנגד. במידה וביהמ"ש יעתר אבקש שהעיכוב יהיה למספר שעות, מדובר בשעת בוקר.

החלטה