החלטה בתיק בש 2706/07

בפני מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר עבירה בניגוד לס' 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), נסיון לרצח עבירה בניגוד לס' 305(1) לחוק העונשין ועבירות אחזקה והובלת נשק, עבירות בניגוד לס' 144(א) + (ב) לחוק העונשין.

העובדות וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען כי יאסר מועטי (להלן: "יאסר") הינו הבעלים של "בוטיק יארה", חנות בגדים בישוב ג'דידה-מכר (להלן: "החנות"). עבדאללה אבו חמאם (להלן: "עבדאללה") עובד במקום כמנהל החנות.

במועד שאינו ידוע למאשימה עובר לאירועים המתוארים להלן, קשר הנאשם קשר עם בלאל ג'מאל (להלן: "המנוח") לגרום למותו של יאסר. לשם כך, הצטייד הנאשם באקדח הטעון בכדורים וכן בכובע גרב.

בתאריך 9.5.07 בשעה 20:50 או בסמוך לה הגיע הנאשם ביחד עם המנוח סמוך לחנות ברכב שנגנב מבעליו בנסיבות שאינן ידועות למאשימה, המנוח המתין בחוץ ואילו הנאשם נכנס לחנות כשהוא רעול פנים ומצויד באקדח וירה ביאסר מספר כדורים. כתוצאה מהירי פגע קליע אחד ביאסר וחדר לבטנו.

בסמוך לירי השתלטו יאסר ועבדאללה על הנאשם אז וכדי לסייע לנאשם נכנס המנוח והחל להתקוטט עם השניים. תוך כדי מאבק דקר עבדאללה באמצעות סכין את המנוח וגרם למותו.

בעקבות האמור לעיל אושפז יאסר בבית החולים למשך 10 ימים שם נותח ובוצעה כריתת קטע מהמעי הדק.

ב"כ המאשימה טען לקיומן של ראיות לכאורה. בין היתר, הפנה לסרט מצלמת האבטחה המתעד את התחוללות הירי והאירוע כולו והפנה גם להודעתם של יאסר ועבדאללה אשר זיהו את הנאשם. כן הפנה ב"כ המאשימה לחיזוקים ראייתיים כאלה ואחרים כנגד הנאשם.

בהמשך טען ב"כ המאשימה לקיומה של עילת מעצר בשל מסוכנותו של הנאשם וציין, כי ישנו חשש לשיבוש מהלכי משפט נוכח התנגדותו למעצר ונוכח החשש כי ינסה להשפיע על עדים מרכזיים בתיק. כן שלל ב"כ המאשימה קיומה של חלופת מעצר אשר יש בכוחה לאיין את מסוכנותו של הנאשם.

ב"כ הנאשם חלק על קיומן של ראיות לכאורה נגד הנאשם. הסנגור התרעם על כך כי עבדאללה שוחרר ממעצר ותמהה כיצד עדותם של זה שכונה על-ידו "רוצח" ועדותו של יאסר יכולות להוות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של הנאשם.

הוסיף וטען הסנגור, כי לא ניתן מתוך צפייה בקלטת האבטחה לזהות את הנאשם ותמך את דבריו בהודעה שנשלחה מהמעבדה הביומטרית. בהמשך טען הסנגור, כי "האמת איננה נר לרגלם" של עדי התביעה (הכוונה ליאסר ועבדאללה) תוך שפירט את התנהגותם במהלך האירועים והחקירה המשטרתית.

הסנגור טען, כי בפיו של הנאשם אליבא, אמנם יש בו סתירות, אך לטענתו הבסיס של האליבי הינו מוצק. הוסיף וטען, כי אין לזקוף את בריחתו או שתיקתו של הנאשם לחובתו, שכן בריחתו נבעה מחשש שמא הוא יופלל בפשע שלא לו ושתיקתו הינה זכות העומדת לו בדין ואינה יכולה להיזקף לחובתו שעה שאין ראיות לכאורה.

דיון:

מאחר והצדדים היו חלוקים בדעתם בנוגע לראיות הלכאוריות שבתיק, אעמוד להלן על הראיות המרכזיות נגד המשיב.

אקדים את המאוחר ואציין, כי לאחר שבחנתי את חומר הראיות דעתי הינה, כי אמנם קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, ברם בראיות התביעה קיימים קשיים וסתירות היורדות לשורשו של עניין.

עיון בחומר החקירה מלמד, כי הראיה המרכזית המסבכת את המשיב בעבירות המיוחסות לו, הינה עדותם של עבדאללה ויאסר. עדותם זו של שניים אלה מעוררת קושי. להלן אבאר את דבריי.

שני עדים אלה מסרו, כמעט לאורך כל חקירתם, כי לא היה ביכולתם לזהות את החשוד כמי שהצטרף למנוח מכיוון שזה חבש "מסכה שחורה" כלשונם, וזאת אף כי צפו בסרטון מצלמת האבטחה שהייתה בחנות. על אף האמור, בחקירותיהם האחרונות הם ציינו, כי הם מזהים את המשיב כמי שהיה שותפו של המנוח. העד יאסר הפליג יותר וטען כי הוא עתה מזהה את המשיב "במאה אחוז" גם העד האחר טען דברים באותה רוח.

זאת ועוד, לטענת שני אלה מי שנכנס עם הנשק וביצע את הירי היה זה המנוח, והמשיב המתין בחוץ ונכנס לאחר מכן. עיון בכתב האישום העלה, כי הוא מנוסח אחרת, במובן זה שהמשיב הוא זה שנכנס עם הנשק ואילו המנוח המתין לו בחוץ ונכנס אחריו שם נדקר ומת, כך על-פי כתב האישום. צפייה בסרטון מצלמת האבטחה מלמד לכאורה, כי מה שנטען בכתב האישום הוא הנכון. אמנם שני העדים שינו את גרסתם בעדויות המאוחרות וגרסתם השתלבה עם חומר הראיות, אך שוב שינוי הגרסאות בתיק זה מעורר קושי, במיוחד לאור העובדה שלשינוי הגרסאות לא היה הסבר מניח את הדעת.

מעדויות השניים עולים מספר סתירות שרובן פורטו על-ידי הסנגור, כך למשל העד יאסר מסר כי המחשב שבחנות אינו עובד ולא פעיל וכך גם המצלמות. מאוחר יותר נתפס המחשב כשהוא מוסתר בתוך ארון בגדים בחנות. סתירות אלה, שעה שהן מצטרפות לשאר הקשיים שבתיק פוגעות בתשתית הראייתית.