החלטה בתיק בש 2697/08

בפני מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהואשם בעבירות כדלקמן: קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סע' 499(א)(1); חטיפה, עבירה לפי סע' 369 + 29; פציעה, עבירה לפי סע' 334 + 335(א)(1) + 335(א)(2); החזקת סכין, עבירה לפי סע' 186 + 29; וחבלה במזיד, עבירה לפי סע' 413ה, הכול ע"פ חוק העונשין, התשל"ז- 1977.

העובדות וטענות הצדדים:

על-פי הנטען בכתב האישום, תכנו הנאשם יחד עם שניים אחרים (להלן: "האחרים") לפגוע במתלונן, על רקע סיום קשרי ידידות בין המתלונן לבין אחותו של הנאשם. כך, ביום 23.5.08, בסביבות השעה 20:00 יצא הנאשם קשר טלפוני עם המתלונן ואמר לו כי הוא מעוניין לשוחח עימו, זאת על מנת לפתותו באמצעי תרמית ללכת מביתו שבו הוא נמצא, וכאשר תוכנית הנאשם הייתה לפגוע במתלונן. המתלונן נענה לבקשה, ואסף את הנאשם ברכב, כשפניו מועדות לבית קפה בגבעת עדה. בהיותם בדרך ביקש הנאשם מהמתלונן לעצור את הרכב (להלן: "המקום"), בתואנת שווא כי הוא מעוניין להטיל את מימיו. במקביל, הזעיק הנאשם את האחרים אל המקום באמצעות הודעה טלפונית כתובה.

בהמשך נטען שהנאשם ביקש מהמתלונן כי יקיימו את השיחה במקום, המתלונן נענה, ושוחח עם הנאשם כשהשניים יושבים בתוך הרכב. בעודם משוחחים, הגיעו האחרים למקום, כשהם רעולי פנים, ואחד מהם היכה את המתלונן בפניו באמצעות אגרוף. מיד לקח הנאשם מהמתלונן את מפתחות הרכב, והשליכם הרחק. האחרים משכו את המתלונן בכוח אל מחוץ לרכב, והחלו להכותו בעודם אוחזים בו. כתוצאה מהמכות נגרמה למתלונן אדמומית בפניו, במיוחד סביב העיניים.

אחד מהאחרים שלף סכין והושיט אותה לנאשם, ובעוד האחרים אוחזים במתלונן, דקר אותו הנאשם שלוש פעמים, פעמיים בירך ופעם אחת בגב תחתון, מה שגרם לחתכים עמוקים שם.

לאחר מכן, השליכו האחרים את המתלונן על הרצפה ובעטו בו. כמו כן, נטלו הנאשם והאחרים אבנים, שהיו במקום, והשליכו אותם אל חלונות ושמשות הרכב, וגרמו להתנפצותן. לאחר מכן, עזבו הנאשם והאחרים את המקום והותירו את המתלונן כשהוא פצוע.            

בגין האמור לעיל ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות לעיל.

ב"כ המבקשת טוענת לקיומן של ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, הכוללות, בין היתר, הודעות מפורטות של המתלונן; תיעוד רפואי של המתלונן; צילומים של זירת האירוע ורכבו של המתלונן; עדויות חבריו של המתלונן אשר שמעו ממנו את שאירע בסמוך למועד ביצוע העבירות; הודעת אותו של המשיב בדבר הרקע למעשים; מחקר תקשורת; הודעת אביו של המשיב המפריך את האליבי שלו; הכחשתו של המשיב במיוחס לו ושמירתו על זכות השתיקה בחלק מהודעותיו. לגבי תלונת אחותו של המשיב כנגד המתלונן, נטען שהמתלונן הכחיש את המיוחס לו. אף האחות בעצמה ויחד עם אביה- אבי המשיב הגיעו אל המתלונן כשעה לאחר מעצר המשיב, וכי הם מכחישים את גרסתו של המשיב.  

ב"כ המבקשת טוענת כי מדובר במעשים חמורים של המתלונן, שנעשו על רקע "כבוד המשפחה". למעשים נלווה תכנון מוקדם, והביצוע כלל טמינת פח למתלונן ותקיפתו בצוותא חדא ע"י המשיב ושניים נוספים, באמצעות נשק קר, תוך השארתו של המתלונן פצוע לגורלו. הנסיבות לעיל מקימות חזקת מסוכנות ע"פ סע' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996. בנוסף נטען, כי למשיב הרשעה פלילית אחת בעבירה של גניבה מרכב, ונגזר עליו ביום 1.4.07 ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ומאסר על תנאי של שנה במשך שלוש שנים לבל יעבור עבירת רכוש שעונשה מעל שנתיים מאסר ויורשע. מאסר זה הינו בר הפעלה בנסיבות העניין. עוד נטען, שקיים חשש ממשי כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט.

ב"כ המשיב טוענת כי אין מדובר בתיק על רקע כבוד המשפחה, אלא של דקירות, כאשר המתלונן נחקר במשטרה תחת אזהרה בגין תקיפה, איומים וסחיטה של אחותו של המשיב, שהייתה חברתו של המתלונן במשך כשנתיים. בנוסף, נטען שתלונתה של האחות הוגשה באותו יום בו הוא נעצר, כאשר היא רצתה לסיים את הקשר עם המתלונן, אולם הוא הטריד אותה ואיים לפרסם תמונות שלה, מכאן שלמתלונן ישנו, לכאורה, מניע לנקום ולהילחם במשיב או מי מבני משפחתו, ולא להיפך. זאת ועוד, ב"כ המשיב טוענת שחקירת התיק התנהלה כתיק שבסמכותו של בית משפט השלום. רק בשלב מאוחר של החקירה ייחסה המאשימה למשיב את החטיפה, כשאין המדובר בחטיפה, אלא שהמתלונן בעצמו אומר שהוא הסיע את המשיב ברכבו, והמתלונן הודה בגרסאות שונות בקשר שלו עם אחותו של המשיב. עוד נטען כי יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרנו דנן המתלונן שוחרר מבית החולים לביתו עוד ביום האירוע. ברור שהמשיב והאחרים רצו להזהיר את המתלונן, שברו לו את שמשות הרכב, גרמו לו נזק בסך כ-1,000 ש"ח, הרביצו לו ודקרו אותו באזור הרגליים. לא מדובר באנשים שרצו לפגוע בחייו או לגרום לו נכות או מום. עוד מעלה ב"כ המשיב תהיות לגבי העובדה שהמשיב, שפניו היו גלויות לעומת האחרים שהיו רעולי פנים, קיבל את הסכין מהאחרים והוא זה שדקר את המתלונן.

לעניין חלופת המעצר, טוענת ב"כ המשיב כי מדובר בבחור צעיר בן 25, ללא עבר מכביד, וללא מאסרים קודמים, אשר החל טרם קרות האירוע לעבוד במפעל פלסטיק בכפר, בן למשפחה נורמטיבית ומתפקדת היטב. עוד נטען שהמשפחות לא החריפו את הסכסוך ביניהן ושמשפחתו של המשיב יכולה להתחייב בערבויות אישיות ורבות שלא יקרה כלום ביניהן. והוצעו חלופות מעצר כולל איזוק אלקטרוני בכפר של המשיב, או בכפר עארה, או במקום מרוחק יותר.               

דיון והכרעה:

לאחר עיון בחומר הראיות סבור אני כי ישנן ראיות טובות שלגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יבסס את אשמתו של המשיב מעל לכל ספק סביר.

מדו"ח משל"ט ניתן ללמוד כי המתלונן הוא זה שהזעיק את המשטרה, והודיע כי הוא נדקר ברגל ושהוא יודע מי דקר אותו. ובדו"ח מד"א אנו רואים שהפציעה מתוארת כשתי דקירות בירך ימין, ודקירה אחת בגב תחתון.

המתלונן מסר בהודעותיו שהיה ביחסים טובים עם המשיב עד יום האירוע, ושהיה חבר של אחותו של המשיב. הוא סיפר אודות השתלשלות האירוע, וספר שביום האירוע בשעה 20:10 המשיב התקשר אליו וביקש להיפגש עימו. המתלונן אסף אותו ברכבו, והתכוון להזמינו לבית קפה בגבעת עדה. בדרך, ביקש ממנו המשיב שיעצור בצד, כדי שיוכל להטיל את מימיו. לאחר שעצרו, החל המשיב לדבר עימו על אחותו כאשר יום לפני ביקש מהמתלונן להיפרד מאחותו. לאחר כחמש דקות הגיעו שני אנשים נוספים, רעולי פנים, ואחד מהם נתן לו אגרוף בפניו מתחת לעין שמאלית. המשיב לקח את מפתחות הרכב וזרק אותן הרחק מידו של המתלונן, ושני האחרים הוציאו אותו בכוח מהרכב, החזיקו אותו בכוח ונתנו לו מכות. בהמשך, אחד מרעולי הפנים נתן סכין שהייתה לו ביד למשיב, וזה דקר את המתלונן בסכין שתי דקירות בירך שמאלית מאחורה ודקירה אחת בגב תחתון. לאחר מכן, הם זרקו אבנים גדולות וניפצו לו את חלונות ושמשות הרכב, תקפו אותו שנית ואז ברחו מהמקום והותירו אותו פצוע על האדמה. המתלונן מציין בהודעותיו כי הוא ראה את המשיב במהלך הנסיעה ובמהלך השיחה ביניהם לאחר שעצרו את הרכב שולח הודעות sms מהפלאפון שלו. (עוד ראו דו"ח הובלה והצבעה של המתלונן על הדרך בה נסע ברכבו יחד עם המשיב עד הגיעם לזירת האירוע).

בזירת האירוע נמצאו שברי זכוכית של חלון רכב וכן סימני דם (ר' מזכר מיום 5.6.08), בבית הנדקר זוהה הרכב שנחבל וחלק מחלונותיו, כולל שמשתו הקדמית נופצו בביתו של המתלונן, כאשר נמצאו כתמי דם על סכך השמש שעל המושב הקדמי ימני של רכבו של המתלונן, וכן אבן על המושב האחורי השמאלי. בנוסף, נמצאו מכנסיו של המתלונן שלבש כפי הנראה כשנדקר כשהם מוכתמים בדם, כאשר ישנם שני חתכים במכנסיים צד שמאלי (ר' צילומים של זירת האירוע, של הרכב, והמכנס כמצוין לעיל).

בתיק ישנו תיעוד רפואי של המתלונן, שרשום בו כי ישנם חתכים בגב ובירך שמאל לאחר שהותקף לדבריו, חתכים אלה נשטפו ונתפרו.

זאת ועוד, בתיק החקירה מצויות עדויותיהם של חבריו של המשיב אשר פגשו את המתלונן, לאחר שהתקשר אליהם, בסמוך לאחר האירוע. ספרו כי המתלונן נראה כואב, פצוע ומדמם, וכי חלונות ושמשות הרכב היו שבורים. ושהמתלונן מסר להם כי הוא נדקר ע"י המשיב, והותקף על ידו יחד עם שניים אחרים, רעולי פנים, בזירת האירוע.

המשיב, בחקירותיו במשטרה, הכחיש את המיוחס לו, ובחלק מחקירותיו ביקש לשמור על זכות השתיקה. טען כי הינו חבר של המתלונן, ושהמתלונן מעליל עליו כדי לנקום במשפחתו בגלל שהוא עזב את אחותו . הוא ספר שהמתלונן התקשר לאחותו ביום האירוע ואיים עליה, גם הלך לחנות בה היא עובדת ואיים עליה שם. הוא התקשר למתלונן וביקש להיפגש איתו והם קבעו שהמתלונן יאסוף אותו, ואז המתלונן הגיע אליו הביתה ברכב, והם שוחחו כשהוא עמד מחוץ לחלון הרכב, אך לא התלווה אליו, אלא שהמתלונן נסע לדרכו והוא נשאר בבית. בהמשך הודעותיו טען כי לא ידע כי המתלונן צעק על אחותו מונא וקילל אותה.