החלטה בתיק בש 2697/07

בפני מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בשני אישומים נפרדים והמייחס לו עבירות של תקיפה קטין וחבלה בגופו והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. 

העובדות וטענות הצדדים:

באישום הראשון נטען, כי בתאריך 22.5.07 בשעות הערב המאוחרות הלך הקטין ל.ז. כבן 17.5 שנים (להלן: "המתלונן"), בכפר ג'סר אל-זרקא בדרך לביתו. באותה עת הלך גם הנאשם באותו אזור. לפתע לפת הנאשם את המתלונן ודקרו באמצעות סכין בצווארו בצד שמאל. בהמשך לאמור ברח המתלונן מהנאשם לכיוון אחד השכנים, אך הלה רדף אחריו וניסה שוב לשזף את גרונו. הנאשם חדל ממעשיו רק לאחר שאחד השכנים השתלט עליו ומנע ממנו להמשיך במעשיו.

כתוצאה מהדקירה נגרם למתלונן פצע עם שטף דם ושריטה באורך 10 ס"מ והוא אושפז במשך יומיים בבית החולים.

בגין האמור באישום זה ייחסה המאשימה לנאשם עבירות של, חבלה בכוונה מחמירה עבירה בניגוד לס' 329(א)(1) + 184 +34כד + 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפת קטין או חסר ישע, עבירה בניגוד לס' 368ב(2) + 29 לחוק העונשין והחזקת סכין שלא כדין, עבירות בניגוד לס'  186(א) + 184 לחוק העונשין.

באישום השני נטען, כי בתאריך 26.5.07 בשעה 16:45 או בסמוך לה, שעה שהגיעו שוטרים בניידת משטרה לביתו של הנאשם על מנת לעצורו, הלה ניסה להימלט מביתו, התנגד למעצרו, דחף את השוטרים ואף בעט בהם ברגליו.

בגין האמור באישום השני ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה בניגוד לס' 275 + 29 לחוק העונשין.

ב"כ המאשימה טען לקיומן של ראיות לכאורה נגד הנאשם. בין היתר הפנה להודעתו של המתלונן ולשאר ההודעות המצויות בתיק והתומכות בגרסתו. כן הפנה ב"כ המאשימה לצילומים המצויים בתיק החקירה, לתעודה הרפואית של המתלונן ולשאר המסמכים שבתיק.

ב"כ המאשימה טען עוד, כי נגד הנאשם קיימות עילות מעצר שאינן ניתנות לאיון בשחרור לחלופות כל שהן.

ב"כ הנאשם טען נגד קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו המתלונן מסר שלוש הודעות שונות זו מזו. באשר לשאר העדויות המסבכות את הנאשם טען הסנגור, כי מדובר בקנוניה שרקמו קרובי משפחתו של המתלונן נגד הנאשם.

עוד הצביע הסנגור על סתירות כאלה ואחרות וסתירות לגבי מקום הימצאותה של הסכין בה בוצעה העבירה, שלטענתו מחזקות את גרסתו של הנאשם.

דיון:

עיון בחומר החקירה מלמד, כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה המסבכות אותו במיוחס לו בכתב האישום.

מעדותו של המתלונן עלה, כי הוא זיהה את המשיב כמי שתקפו וזאת בעת ביצוע המעשה. יש להדגיש כי הן המתלונן והן המשיב הם מאותו כפר וביניהם שוררת היכרות מוקדמת. עוד אוסיף, כי בתיק החקירה מצויה עדותם של חאתם ג'ורבאן, אשתו ובנו, אותה משפחה אליה נכנס המתלונן לאחר שנדקר והמשיב רדף אותו עד לביתה של אותה משפחה, שם נלקחה ממנו הסכין על-ידי חאתם. כן אציין, כי כל העדים מעידים, כי המתלונן הותקף בסכין אדומה אשר נלקחה על-ידי חאתם ג'ורבאן ונמסרה למשטרה.

בנוסף לאמור לעיל מתיק החקירה עלה, כי נעשו מספר ניסיונות על-ידי המשטרה על מנת לאתר את המשיב, אך אלה לא צלחו. באחד הביקורים שבו נעצר המשיב, הוא התנגד למעצרו ותקף את השוטרים והמתנדבים שבאו לעצורו.

מובן, כי אין בית המשפט בשלב זה עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 9.10.06)). לפיכך, גם טענתו של ב"כ המשיב, כי קרובי משפחתו של המתלונן רקמו נגד המשיב קנוניה להפללתו, הגם שלא מצאתי לה ביסוס בחומר הראיות, ראויה להתברר עם שמיעת התיק העיקרי.

עוד אעיר, כי הסתירות עליהן הצביע הסנגור כבודן במקומו מונח, אך אינני סבור כי בשלב זה ראוי להכריע ולקבוע בהן מסמרות, מה גם שאין הן פוגעות כהוא זה בראיות הלכאוריות שהצטברו נגד המשיב.

אשר על כן, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בתי המשפט עמדו לא אחת על המסוכנות הטמונה והנודעת מנאשמים בעבירות דקירה בסכינים שלופות, במיוחד שעה שתוצאות דקירה זו גורמת לחבלה בגופו של אדם (ראו: בש"פ 4080/07 ווסה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.5.07)). כאשר נדקר אדם בסכין  רק המזל מפריד לעיתים בין תוצאה קטלנית לבחלת גוף זו או אחרת.