החלטה בתיק בש 2679/05

בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בנצרת (כבוד השופט ד' פורת) לעצור את העוררת עד תום ההליכים נגדה.

נגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה (יחד עם אחר) עבירות של נסיון לסחר בסם מסוכן והחזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית. מכתב האישום עולה כי העוררת ניסתה למכור לשוטרים סמויים, סם מסוכן מסוג אקסטזי ו- L.S.D.וכן החזיקה ב- 36 כדורי M.D.M.A.שלא לצריכה עצמית.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרה של העוררת עד תום ההליכים. ב"כ העוררת לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למרשתו בכתב האישום ועל קיומה של עילת מעצר, אך טען כי יש להפנותה לקבלת תסקיר מעצר אשר יבחן את האפשרות לשחררה לחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים. בית המשפט (בהרכב אחר) הורה על הגשת תסקיר. תסקיר כזה אכן הוגש ובו המליץ שירות המבחן לאפשר לעוררת לבצע בדיקות התאמה לשילובה במסגרת מוסד "האשפוזית" בחיפה, ממנה תוכל לעבור לאחר מכן  למסגרת הטיפולית בנשים במתכונת "מדלת לדלת". לאחר שהשלימה העוררת את ביצוען של בדיקות ההתאמה הפיזיות, הומלץ על ידי שירות המבחן, בתסקיר המשלים, לשחררה לחלופת מעצר במוסד הנ"ל.

בסופו של יום קבע בית משפט קמא, הפעם בהרכב שונה, כי העוררת לא הניחה תשתית ראויה לכך כי מעשי העבירה בוצעו על רקע היותה מכורה לסם. עברה הפלילי של העוררת כשהוא מצטרף לחומרת העבירות המיוחסות לה בכתב האישום, מצביעים על מידת המסוכנות הנשקפת ממנה לציבור ושוללים את האפשרות לשחררה לחלופת מעצר. כך הורה בית משפט השלום על מעצרה של העוררת עד תום משפטה.

מכאן הערר שבפני.

בפני חוזר ב"כ העורר וטוען כי ענינה של מרשתו נמנה על המקרים החריגים בהם יש לאפשר לנאשם, בשלב המעצר ובטרם סיום משפטו, לעבור טיפול גמילה אגב שימוש בחלופת מעצר. לדבריו מדובר בעוררת המכורה לסמים. התכחשותה לעובדה זו בחקירה נבעה מתחושת בושה ועלבון שהסבה להוריה. כן טען כי על בית המשפט להושיט יד לעוררת ולתת לה הזדמנות להיפלט ממעגל הסמים אליו נקלעה וזאת כחלק מתפקידו להילחם בנגע הסם.

המשיבה טוענת מנגד כי אין מקום להורות על שחרורה של העוררת לחלופת מעצר. הכלל הוא שאין לשחרר נאשם לחלופת מעצר במוסד לגמילה, אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים בעניינה של העוררת וכי אין די בהמלצת שירות המבחן כדי לסטות מכלל זה. העוררת אינה ראויה לאמון בית המשפט ולא הביעה רצון להיגמל מסמים.  

שקלתי בטיעוני ב"כ הצדדים ולאחר עיון בחומר שהוצג בפני הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. ההלכה היא כי מעורבות בסמים מעידה על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר. כך נאמר בבש"פ5570/03 אברג'יל נ' מ"י, תק-על 2003(2), 3456.

חלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים מהווה חריג המתקיים רק בנסיבות יוצאות דופן. הכלל הוא כי העיתוי המתאים לתחילתו של תהליך גמילה הוא לאחר סיום המשפט ובמסגרת קביעת העונש ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן יחרוג בית משפט מכלל זה ויורה על שחרורו של נאשם ממעצר כדי לאפשר לו למצות תהליך של גמילה. (ר' בש"פ 9276/02 מחאג'נה נ' מ"י, תק-על 2002(3), 45). מדובר במקרים בהם הנאשם נמצא, לפני שהוא נעצר, בעיצומו של תהליך גמילה מסם כאשר הנזק שיגרם לו אם התהליך יקטע גובר על הנזק שעלול להיגרם לציבור אם הנאשם ישוחרר מן המעצר לצורך המשך התהליך (בש"פ 3701/95 ביטון נ' מ"י, תק-על 95(2), 1588). אלא שלא זה המקרה שבפנינו. העוררת הופנתה לביצוע בדיקות ההתאמה רק לאחר מעצרה. למעשה כל שביצעה העוררת עד כה הן בדיקות פיזיות ראשוניות.

אין לשלול את האפשרות כי העוררת עשתה חשבון נפש ומבקשת כעת לחלץ נפשה מהמצוקה אליה נקלעה בשל ההתמכרות לסם, אף כי התכחשה לכך במשטרה. אלא שנכונותה רק עתה, על רקע הנסיונות הכושלים בעבר, מחייבת זהירות יתר. נקבע לא אחת כי טיפול הגמילה הינו רציני וקשה באשר הוא מחייב הליכים של גמילה פיזית ובעיקר נפשית, דבר המצריך נכונות כנה ואמיתית מצד העוררת (בש"פ 2548/05 אבדלחק נ' מ"י, טרם פורסם). העוררת לא גילתה כל נכונות אמיתית ומגובשת בטרם נעצרה.

על פי המפורט בתסקיר שירות המבחן במהלך השנים ניסתה העוררת כ-שמונה פעמים להשתלב במסגרות שונות אך התקשתה להתמיד ונפלטה מהן. הצעת שירות המבחן כוללת את מעברה לאישפוזית בחיפה למשך 21 יום לשם גמילה פיזית ובהמשך וברצף לכך, בבחינת "מדלת לדלת", שילובה במוסד "מ.ב.ט נשי" בחיפה, שם היא עתידה לעבור תהליך טיפולי שמשכו בין 7 ל-12 חודשים. יצוין כי התרשמות בית המשפט הינה כי יותר מאשר העוררת, שהינה בת יחידה להוריה, האחרונים הם אלה שדוחפים אותה לקבלת הטיפול.

מהעובדות שפורטו לעיל עולה כי ענינה של העוררת אינו נכנס לגדרם של אותם מקרים בהם יש מקום להקדים טיפול גמילה לסיום ההליך המשפטי. אפשרות העברתה לטיפול גמילה עלתה לראשונה רק לאחר מעצרה וביוזמת הוריה ושירות המבחן, וכל שנעשה עד כה עמה הוא רק קיום בדיקות רפואיות כלליות ותו לאו. תהליך הגמילה טרם החל וודאי שאינו בעיצומו.

העוררת נתפסה כאן על ידי שוטר בעת מעצרה, כאשר הציעה למכור לו סמים מסוכנים ומשנעצרה על ידו מסרה לידיו את כדורי האקסטזי נשוא כתב האישום. העוררת מודה בעובדות אלה בהודעותיה במשטרה. בין אם תודה ובין אם תכפור במשפטה, ההליך המשפטי צפוי להיות קצר ביותר ולא נראה לי כי בתקופה זו יגרם נזק ממשי לעוררת אם תידחה בחינת התאמתה להליך טיפולי עד לאחר סיום משפטה שאז גם תוכל לעתור לבית המשפט ולבקש כי יוענק לה טיפול למשתמשים בסמים בגדרו של סעיף 82 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

בנסיבות אלה לא נכון לקבוע כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו.

אני מורה איפוא על דחיית הערר.

המזכירות תעביר העתקים מהחלטה זו לב"כ בעלי הדין.