החלטה בתיק בש 2671/05

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות, אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לרכב, נסיון גניבת רכב והחזקת סכין שלא כדין.

ב"כ המבקשת חזר על הבקשה והפנה לדוחות השוטרים אשר ראו את המשיב נכנס לרכב. כמו כן הפנה לדוח טביעות אצבע אשר בו קיימת לדבריו התאמה ראשונית של טביעות האצבע של המשיב לאלו שנתפסו ברכב. עוד נטען כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב לאור העובדה שהמשיב נתפס כשברשותו סכין.

ב"כ המשיב טען מנגד כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. לדבריו ישנה סתירה בין דברי השוטר אשר ראה את המשיב נכנס לרכב מצד שמאל ואילו טביעות האצבע של המשיב נמצאו על השמשה הימנית.

כמו כן טען שאין עילת מעצר ועל כן ביקש להורות על שחרורו של המשיב.

ראיות לכאורה:

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיים דוח של השוטר חזי סייר אשר ראה בבירור את המשיב נכנס לתוך הרכב, יחד עם אחר ולאחר מכן ראה אותו מתכופף ומתעסק עם משהו בתוך הרכב ואז העביר דיווח לכוח רגלי אשר עצר את המשיב ואותו אדם נוסף.

עוד מצויין בדוח כי במהלך יציאתו של המשיב זיהה השוטר את המשיב כשהוא מחזיק בידיו כפפות שחורות. כפי שצויין על השמשה הימנית קדמית של חלון הרכב שנפרץ, נמצאה השוואה ראשונית של טביעות אצבע עם טביעות האצבע של המשיב.

לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל טענת ב"כ המשיב אשר לטענתו העובדה שטביעות האצבע נמצאו בצד ימין והשוטר העיד שהמשיב נכנס לרכב בצד שמאל פוגעת בכוחן הלכאורי של הראיות.

ראש וראשית המשיב מרחיק עצמו בגרסתו כלל מן הרכב ואומר שלא נגע בו בכלל ומכאן שהראיה האמורה פועלת לחובתו.

שנית, השוטר עצמו מציין בדוח כי ראה את המשיב ואותו אדם נוסף מסתובבים בחניה.

על כן אין לשלול כי המשיב בשלב קודם נגע ברכב אשר אותו כפי שעולה התכוון לפרוץ.

בשלב זה השוני האמור איננו מעלה קושי אמיתי שיש בו כדי לאיין את הכוח הפוטנציאלי הברור שיש בשתי ראיות אלה כל אחת שלעצמה - עדות השוטר מחד וטביעות האצבע מאידך. לאור האמור אין בידי לקבל דברי בא כוחו ששני אלו עומדים בסתירה דווקא ועל כן קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

זאת ועוד, אנו מצויים בשלב בו על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה כנדרש בהלכת זאדה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, כאשר השוני האמור אליו התייחס ב"כ המשיב אין בו כדי לכרסם בראיות הלכאוריות.

השאלה מהן טיבן של "ראיות לכאורה" נקבע בפסיקת בית המשפט העליון בהלכת זאדה מפי כב' הנשיא ברק:

"... השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט הפלילי.

ההכרעה נעשית על בסיס תשתית ראייתית המונחת במיוחד לעניין הליך זה. הבחינה היא של חומר ראייתי גולמי שטרם עבר את העיבוד של ההלי הפלילי. התשתית הראשונית של המדינה. חומר הראיות לא עבר את מסננת החקירה הנגדית. עמדת ההגנה, באמצעות עדיה וראיותיה, לרוב טרם הוצגה. שוני זה בין השלב העיקרי (שבו מוכרעת החפות אוה אשמה) לבין שלב הביניים (שבו מוכרעת שאלת המעצר עד תום ההליכים) מחייב את המסקנה כי טיב ההוכחה הנדרש בהליך העיקרי ואשר קובע את דין האשמה או החפות, אינו יכול לחול בהליך הביניים שענייננו מעצר עד תום ההליכים".

אציין כי השוטר היה בקשר עין רצוף עם המשיב אך זאת מרגע שהתמקם בתצפית וכאשר הוא רואה את משיב כשהוא כבר בתוך החניה ומכאן אין לשלול כאמור אפשרות שהמשיב נגע קודם ברכב.

למעשה אפשרות זאת עולה בבירור מעצם המצאות טביעות האצבע על שמשת הרכב, ובהעדר גרסה מטעם המשיב, ראיה זו אף היא פועלת לחובתו.