החלטה בתיק בש 2661/07

בפני מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של הובלת נשק ותחמושת שלא כדין, עבירה לפי ס' 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

על-פי המתואר בכתב האישום בתאריך 26.5.07  בשעה 23:30 או בסמוך לכך, נערך חיפוש של המשטרה ברכב שבו נהג הנאשם ונמצא אקדח מסוג יריחו שעל-פי הרישומים של המשטרה הוא נגנב כשנתיים קודם לכן מבעליו החוקיים בבת-ים.

בגין כך ייחסה המאשימה את העבירה שברישא החלטתי זו.

בטיעוניה בפניי עמדה ב"כ המאשימה על הראיות לכאורה הקיימות בתיק ובין היתר, הפנתה לדו"ח הפעולה של התפישה, לצילומי האקדח והכדורים.

ב"כ הנאשם ציין בטיעוניו, כי לגרסת הנאשם הנשק אינו שלו ולטענתו אדם אחר הטמין את הנשק ברכבו. עוד טען, כי לגרסתו קודם למחסום המשטרתי בו נערך החיפוש המשטרתי, ירד מרכבו טרמפיסט שאסף קודם לכן והוא איננו מכיר אותו.

למען הסדר הטוב יצויין, כי עד לשלב הטיעונים בפניי טרם הייתה בתיק החקירה חוות דעת של המעבדה לזיהוי פלילי בדבר טביעות האצבע שהינו על הנשק והתחמושת. בהודעתה המשלימה של ב"כ המאשימה צורפה חוות דעת שהצביעה על הימצאותן של טביעות אצבע של הנאשם על השקית בה היה עטוף האקדח.

דיון והכרעה:

אציין כי בתיק החקירה מצויות ראיות לכאורה המסבכות את המשיב בעבירה המיוחסת לו. הנשק והתחמושת נמצאו ברכב המצוי בבעלות המשיב, והלה ציין בחקירתו כי רק נוהג ברכבו. כן יש לציין, כי באחת מהודעותיו מסר המשיב כי אותו טרמפיסט שלטענתו נסע עימו ישב בכסא שליד כיסא הנהג, כך שסביר להניח אילו אותו טרמפיסט ביקש להסתיר חפץ מתחת לכיסא המשיב היה מבחין בו. עוד אוסיף, כי בהודעתו השלישית המשיב שמר על זכות השתיקה וסירב לענות על שאלות החוקר שיכלו לתרום לחקירה, כגון השאלה אם הבחין בו טרמפיסט מתכופף במהלך הנסיעה או שהיה בידו חפץ כלשהו בעת שעלה לרכב. כמובן שדברים אלה נזקפים לחובתו של המשיב ומחזקים את הראיות הלכאוריות נגדו.

כמו כן, חוות הדעת המלמדת על הימצאותן של טביעות אצבעותיו של המשיב מחזקת לכאורה, את הראיות שהתגבשו נגד המשיב ומקעקעת בגרסה שסיפק, שעל פניה הופרכה. 

למותר לציין, כי הלכה היא שאין בית המשפט בשלב זה עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 9.10.06)).

אשר על כן אני קובע כי ישנן ראיות לכאורה נגד המשיב.

העבירה בה מואשם המשיב מקימה חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996.

הלכה היא כי גם כאשר קיימת עילת מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק וכך נקבע באחת הפרשיות:

"חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן"(בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהןתק-על 99(2) 10, (1999); ראו גם: בש"פ 7524/06  מרדכי נ' מדינת ישראל  תק-על 2006(3) 4652 (2006))

עוד נקבע, כי ככל שהראיות הלכאוריות ממשיות וחזקות יותר, כך בית המשפט יטה פחות לשחרר לחלופת מעצר וכבר נקבע:

"ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, כך גדלים הסיכויים, שבהתקיים שאר התנאים המקימים עילת מעצר, לא יורה בית המשפט על חלופת מעצר; וגם ההיפך הוא נכון - מקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, הדבר מהווה שיקול לכך שבית המשפט יעדיף חלופת מעצר על פני מעצר, גם בהתקיים כל התנאים למעצר" (בש"פ 5837/00 חטואל יצחק נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.8.00)).

על אלו יש להוסיף, לענין עילת מעצר והמסוכנות המהווה בסיס לאותה עילה, כי כאשר יש ראיות לכאורה לעבירות של החזקת נשק הכלל הוא שיש לראות את המחזיק כאדם שנשקפת ממנו מסוכנות. כפועל יוצא מכך גם עילה למעצרו עד לתום ההליכים כנגדו. ראה דברים שנאמרו בבש"פ 2262/99, ארפינו נ. מדינת ישראל, תק-על 99(2) 412, שם דן בית המשפט בעבירה של החזקת נשק (להבדיל מסחר בו) נקבע כי: " משקלה של הסכנה שבהחזקת נשק למטרות כאלה, כבד ביותר ומטה, בדרך כלל, את הכף לכיוון של מעצר. לפיכך, על מחזיק הנזק המבקש לפדות את עצמו מן הכליאה, להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר".

ראה עוד:

בש"פ 10028/03 פטריק אלקריף נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 577 , 581-582;