החלטה בתיק בש 2637/05

א. רקע

בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בענינם של המשיבים, לפיו מואשמים הם בהחזקת סכין (סעיף 186 (א) לחוק העונשין תשל"ז- 1977) ואיומים (סעיף 192 לחוק הנ"ל). בנוסף לאישומים הנ"ל, מואשם המשיב 1 גם בשיבוש הליכי משפט (סעיף 244 לחוק הנ"ל) ותקיפת שוטרים (סעיף 273 לחוק הנ"ל) והמשיב 2 מואשם בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק הנ"ל). 

עובדות כתב האישום מתארות בפועל שני ארועים: הראשון מתאריך 21.2.05 עת נתפסו המשיבים בהחזיקם סכין ובו אף איים המשיב 2 על השוטר בכך שאמר לו שלא יתעסק עימו, והשני, יומיים מאוחר יותר, בבית המעצר, עת הפריע המשיב 2 לעבודת השוטר בכך שסירב לצאת לכיוון חצר המעצר והלך לכיוון יומן המעצר תוך שלא שעה לבקשת השוטר לעצור, וכן איים על השוטר ודחף אותו בכתפו.

על רקע עברם הפלילי של המשיבים, מהותו והיקפו, ולאור חומר חסוי אותו מבקשת המדינה להציג בפני, מבקשת היא להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים כנגדם וזאת בהעדר חלופה שתנטרל את מסוכנותם, כשכנגד משיב 1, קמה אף עילת החשש מהמלטות מאימת הדין.

ב. ראיות לכאורה

ב"כ המשיבים, עוה"ד בר ציון, הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, אם כי בהסתייגות הנוגעת בעיקרה למשמעותן של ראיות אלה, על רקע התפתחות האירוע ולאור מהות ההליך, ואופן בדיקת ראיות אלה בשלב הדיון הנוכחי.

עיינתי בחומר החקירה על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטיבו, ומצאתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים לביצוע העבירות המיוחסות להם והן בתמציתן:

לעניין החזקת סכין: הודאת המשיב 1 מיום 21.2.05 וכן דוחו"ת תפיסה וסימון שנרשמו ע"י רס"ר וינטראוב ורס"ר בר יהושע בדבר תפיסת הסכינים והודייתם בפניהם. כמו כן קיימים דוחו"ת עיכוב שרשם רס"ר וינטראוב המציינים, כי שני המשיבים הודו בפניו בביצוע העבירה.

לעניין האיומים, ההפרעה  והתקיפה: דו"ח השוטר עופר יונה ביחס למשיב 2, דו"ח השוטר מוריס סבו ביחס למשיב 1, והודעת השוטר מיכאל פודים ביחס לשני המשיבים, כולם מיום 23.2.05.

לענין המשיב 2, אציין כי העובדה שדבק בשתיקתו, מהווה כידוע חיזוק לראיות התביעה ומצטרפת לביסוס ראיות לכאורה כנגדו. כמובן, אין באמור כדי לקבוע עמדה באשר לסיומו של ההליך, ואולם ככל שנוגעים הדברים לראיות לכאורה, נדמה לי בכל הכבוד,  שמתקיימות הן בעניננו, ביחס לשני המשיבים, ויש בהן ללא ספק, פוטנציאל לביסוס סביר של הרשעתם בדין.

ג.   עילת מעצר

לענין עילת המעצר, טוען ב"כ המבקשת כי המדובר במסוכנות הנובעת משני המשיבים, הן בשל מהות העבירה והן על רקע עברם הפלילי המכביד. במסגרת זו ביקש ב"כ המבקשת להגיש לעיוני חומר מודיעיני המבסס את עניין המסוכנות. על כך חלקה ב"כ המשיבים ולפיכך הוריתי, כי החומר ימסר במעטפה סגורה ובו אעיין, לאחר שאקבע החלטתי המקדימה ביחס לעיון בחומר זה.

ב"כ המשיבים לא חולקת על העובדה כי ניתן להגיש לבית המשפט, בהליך המעצר, אף חומר שאינו קביל בהליך העיקרי, אלא שיש לעשות כן לדבריה במשורה, באופן חריג ורק במקרה בו קיים הצדק לכך.

בנסיבות אלה, אתייחס קודם לשאלת חשיפת החומר החסוי בפני, ורק לאחריו אתייחס לשאלת עילת המעצר.

בשאלת זכות המדינה להציג בפני בית המשפט חומר חסוי מעיני ההגנה, במהלך הדיון בבקשת מעצר עד תום ההליכים, נחלקו הדעות בבית המשפט העליון, אם כי מקובלת כיום העמדה, לפיה אכן ניתן לעשות כן.

בב"ש 70/86 גינדי נ' מדינת ישראל פ"ד מ (1) 449, קבע כב' השופט אלון כי אין אפשרות לעשות כן:

             "...אין אני רואה מה הצדקה יש לשימוש בחומר חסוי לורך הוצאת צו מעצר לאחר הגשת כתב אישום...'עשיית צדק' מחייבת שלא לעצור הנאשם, לאחר שנסתיימה החקירה, על סמך חומר חסוי ועל ידי כך לשלול הימנו את זכותו היסודית להגן על עצמו ולבקר ולבדוק את הראיה החסויה ממנו". 

בניגוד לענין גינדי, קבע כב' השופט בך בהחלטה מנחה, בש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' אבוטבול ואח', פ"ד מז (1) 340, כי כאשר חומר מתייחס במישרין לעבירות המיוחסות למשיב, אין התביעה רשאית להגישו (אלא במסגרת דיון בתוקפו של צו חסיון) ואולם,

"הכלל אינו תופס ביחס למידע רלוונטי לענין מעצרו הנמשך של הנאשם, אשר אינו קשור במישרין להוכחת העבירות עצמן".

כלומר, ניתן להגיש חומר מודיעיני חסוי הנוגע למשיב, לעיונו הבלעדי של המותב הדן במעצר עד תום ההליכים.

זוהי אכן הדעה המקובלת כיום, והיא הובעה במספר רב של החלטות נוספות (ר' למשל בש"פ 2857/01 איאד מוגרבי נ' מדינת ישראל פ"ד נה' (3) 828, ב"ש (ירושלים) 1682/02 נועם פדרמן נ' מדינת ישראל תק' - מח 2002 (3) 451, בש"פ 2871/94 פרץ נ' מדינת ישראל דינים עליון ל"ו 235, ב"ש (ירושלים) נחום בנימין נ' מדינת ישראל תק'- מח' 99(1) 676, בש"פ 8353/00 מדינת ישראל נ' עופר נמרודי תק'-על' 2000 (3) 2613 והאסמכתאות שצוינו בסעיף 8 להחלטה שם ועוד).