החלטה בתיק בש 2630/05

פתח דבר וטענות הצדדים:

בפני בקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] התשנ"ו - 1996. [להלן:"החוק"].

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שהייה בלתי חוקית בישראל, שימוש במסמך מזוייף וזיוף בנסיבות  מחמירות.

בהתאם לאמור בכתב האישום הרי המשיבה במהלך שנת 1999, עוד בהיותה באוקראינה קשרה קשר עם אחרים על מנת לצאת את גבולות אוקראינה. במסגרת הקשר נטען כי המשיבה ביקשה לצאת את אוקראינה ולהגיע לישראל וקיבלה מאותם אחרים מסמכים מזוייפים, לפיהם נישאה לאחד ניקולאי שהוא יהודי וזכאי לעלות לישראל.

במהלך הדיונים, הוצג לי תיק החקירה והצדדים טענו לעניין קיומן של ראיות לכאורה. ב"כ המבקשת חזר על עמדתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת כל העבירות המיוחסות למשיבה ואילו ב"כ המשיבה טענה להעדרן של ראיות לכאורה ובהתאם ביקשה להורות על שחרורה של המבקשת בערובה בלבד, כאשר לא היה ביכולתה להציע חלופת מעצר.

בהחלטתי מיום 10.3.05 קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לחלק מן העבירות - עבירות של שהייה בלתי חוקית ושימוש במסמך מזוייף, ואילו ביחס לעבירות האחרות קבעתי כי עצמת הראיות נמוכה ביותר.

לאור האמור קבעתי כי קיימת עילת מעצר כאשר אין לדבר כלל על מסוכנות, והחשש היחידי הינו חשש של המלטות מן הדין. עוד קבעתי בהחלטתי כי בהתחשב בעצמתן הנמוכה של הראיות ביחס לחלק מן העבירות, הייתי רואה לנכון לשקול בחיוב חלופת מעצר אך משזו לא הוצעה בפני הוריתי על הגשת תסקיר מעצר.

ביני לביני הצליחה המשיבה למצוא חלופה אשר הוצגה אף בפני שירות המבחן.

כיום התקבל בפני תסקיר שירות מבחן אשר המליץ על שחרורה של המשיבה בערובה לחלופת מעצר אצל הערבה המוצעת. כמו כן המליץ שירות המבחן על יציאתה של המשיבה בשעות היום לעבודה במסעדה בה עבדה כ - 5 שנים טרם מעצרה.

שירות המבחן ציין כי הוצג בפניו מכתב ממעבידתה של המשיבה באותה מסעדה, לפיו המשיבה עבדה בחריצות ונאמנות יוצאת מן הכלל וגילתה אחריות אף מעבר לנדרש.

ב"כ המבקשת התנגד לשחרור המשיבה לחלופה למרות המלצת שירות המבחן וזאת לאור חומרת העבירות, תוך שהפנה לאמור בתסקיר ביחס לאישיותה של המשיבה - בפסקאות האחרונות בעמ' הראשון. לאור האמור טען ב"כ המבקשת כי הערבה שהוצעה לא תוכל להציב למשיבה גבולות ועל כן אין בחלופה כדי לנטרל את החשש של המלטות מן הדין.

ב"כ המשיבה טענה מנגד כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן וכי המשיבה שוהה כבר במעצר מעל לחודש ימים. לדבריה שירות המבחן בחן את כל התמונה באופן רציני ויסודי וכיום יש להעתר להמלצת השירות.

דיון והכרעה:

המשיבה שוהה במעצר משך יותר מחודש, כאשר במהלך התקופה לא היה בידה להציע כל חלופת מעצר. השאלה העומדת להכרעה כעת הינה האם ניתן להורות על שחרורה, עתה משהוצעה חלופה כאמור. ברי כי גם אם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיבה הרי על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק, עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרות המשיבה פחותה.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיבה ועברה.

זאת ועוד, "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון" (בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י , לא פורסם).

במקרה דנן עילת המעצר היחידה הינה החשש להמלטות מן הדין. אין כל חשש למסוכנות כלשהי העולה מהמשיבה, ואין כל חשש שהמשיבה תחזור ותבצע אותן עבירות ועל כך למעשה אין כל מחלוקת.

מהתרשמותי מן המשיבה אף החשש של המלטות מן הדין איננו רב. המשיבה חיה מזה מספר שנים בארץ, כאשר לה בן זוג עמו אף החלה בהליכי גיור מתוך מטרה להנשא לו כאן, ולה אף עבודה מסודרת במשך כל אותם שנים. הבקשה לשחררה לחלופה הינה אצל הערבה המתגוררת באילת בכתובת ידועה כאשר הערבה הותירה רושם חיובי על בית המשפט. הערבה הסבירה כי היא והמשיבה חברות, היא מבוגרת יותר מהמשיבה ועל כן היא בטוחה כי המשיבה לא תפר האמון שהיא נתנה בה ותשמע לה. כאמור התרשמתי, כי המשיבה מעוניינת לשוב ולשהות באילת, שם שוהה גם בן זוגה, ועל כן החשש האמור של המלטות מן הדין איננו רב.

כמו כן, הציעה ב"כ המשיבה כי המשיבה תתייצב אף בתחנת המשטרה ככל שידרש ואף בכך יש כדי להבטיח את הפיקוח עליה באם תשוחרר.