החלטה בתיק בש 2630/05

בפני בקשה לעצור את המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדה לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות, אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996.

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שהייה בלתי חוקית בישראל, שימוש במסמך מזוייף וזיוף בנסיבות  מחמירות.

בהתאם לאמור בכתב האישום הרי המשיבה במהלך שנת 1999, עוד בהיותה באוקראינה קשרה קשר עם אחרים על מנת לצאת את גבולות אוקראינה. במסגרת הקשר נטען כי המשיבה ביקשה לצאת את אוקראינה ולהגיע לישראל וקיבלה מאותם אחרים מסמכים מזוייפים, לפיהם נישאה לאחד ניקולאי שהוא יהודי וזכאי לעלות לישראל.

כמו כן נטען בכתב האישום כי תמורת אותה זכות לעלות לארץ התחייבה המשיבה לעבוד בזנות בישראל במשך שנתיים. עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך בהתאם למסמכים הפיקטיביים לפיהם נישאה המשיבה לאותו ניקולאי, הגיעה המשיבה לארץ יחד עם ניקולאי. בהמשך פנה ניקולאי לרשויות שונות על מנת להסדיר את מעמדו ומעמד המשיבה כעולים חדשים. כתוצאה ממעמד זה קיבלה המשיבה במרמה סל קליטה, מענק דיור והטבות כלכליות אחרות בסך של כ - 47,000 ש"ח.

ב"כ המשיבה טענה שאין ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבה ולהוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום. עוד טענה, כי חלק מן העובדות המתוארות בכתב האישום אף אם הן נכונות, אינן מהוות עבירה בכלל. לטענתה עיקר הראיות מבוססות על הודאותיה של המשיבה ואלו לא נגבו בשפה הרוסית ואף אינן קוהרנטיות.

ב"כ המבקשת טען מנגד כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של המשיבה, המתבססות ראש וראשית על הודאותיה ועל מסמכים נוספים המצויים בתיק החקירה.

ביחס לעילת המעצר, נטען כי מדובר בעבירות חמורות וכן קיימת עילת מעצר בשל החשש להמלטות מן הדין.

ראיות לכאורה:

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תוכחנה בסוף ההליך הפלילי ראיות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).

מעיון בתיק החקירה עולה כי אכן הבסיס הראייתי העיקרי להוכחת העבירות המיוחסות למשיבה הינו הודאותיה של המשיבה עצמה, אשר קיימת תמיכה להן במסמכים המצויים בתיק החקירה.

יאמר כבר עתה כי לא מצאתי ממש ביחס לטענתה של ב"כ המשיבה, כי הודאותיה אינן בעלות משקל. ראשית כתוב בהודאות כי נגבו בשפה הרוסית ובעברית והמשיבה דוברת עברית ברמה מסוימת. כאשר ההודאות נגבו בשתי השפות, לא נראה כי יש מקום כיום לפסול את ההודאות. זאת ועוד, בתיק החקירה מצוי מסמך ברוסית ביחס לעדותה של המשיבה בפני נציגת משרד הפנים בהליך השימוע שם היא מוסרת גרסה דומה לזו שנמסרה בהודאותיה.

אין בידי לקבל גם טענת ב"כ המשיבה כי מההודעה הראשונה בפני נציגת משרד הפנים עולה כי מדובר בנישואים אותנטיים ועל כן יש להעדיף גרסה זו. מעיון בהודעה עולה כי אף שם מספרת המשיבה דברים דומים מאוד, ובכל מקרה סתירות מסויימות אין בהם כדי לאיין האמור בהודעות בשלב זה.

ביחס לראיות לכאורה:

ראש וראשית אומר כי ביחס לעבירה המיוחסת למשיבה של זיוף בנסיבות מחמירות, לא מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה זו. אין כל חולק כי המשיבה לא זייפה כל מסמך ולא ברור כלל איזה מסמך נטען שהמשיבה זייפה. גם האמור בכתב האישום בסעיף 12 כי המשיבה זייפה באמצעות אחר מסמך, לא נמצא לו בסיס עובדתי, כאשר בהתאם לדברי המשיבה באוקראינה בטרם עלייתה לארץ נאמר לה כי תחשב לאשתו של אותו ניקולאי, ובהמשך נכחה לדעת כי קיימת תעודת נישואין עם אותו ניקולאי.

אין כל ראיה שהמשיבה זייפה את אותם מסמכים והדבר לא נטען כלל בכתב האישום. המבקשת לא הוכיחה בסיס לאותה אמירה כללית כי המשיבה זייפה באמצעות אחר מסמך, כאשר לא ברור באיזה מסמך מדובר.

לא בכדי הבדיל המחוקק בין שתי עבירות שונות של שימוש במסמך מזוייף ושל זיוף, כאשר מדובר בשתי עבירות שיסודותיהן העובדתיים שונים. במקרה זה קיימות ראיות לכאורה כי המשיבה עשתה שימוש במסמך מזוייף, אך אין ראיות לכאורה לעבירת הזיוף.

ביחס לעבירות האחרות - הרי בהתייחס לעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה, כאשר המשיבה בהודאותיה מודה כי לא הייתה לה זכות לשהות כדין בישראל ולמעשה הבסיס לשהייתה בישראל היה על סמך כך שקיבלה אזרחות בשל אותם נישואים פיקטיביים עם ניקולאי.

לאור האמור הרי ברי כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבה שוהה למעשה באופן בלתי חוקי בישראל.