החלטה בתיק בש 2618/07

הבקשה אשר הונחה בפניי, ביום 2.5.07 עתרה למתן צו הפסקה שיפוטי וצו זמני למניעת פעולות במעמד צד אחד על פי תקנות 3 ו-5 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד)  תשמ"ג - 1982.

תשתיתן של עובדות הונחו בבקשה הראשונה. שם נטען כי קיבוץ יגור הינו בעל הזכויות במקרקעין והמשיבות 2 ו-3, סטופ מרקט בע"מ וסטופ מרקט  יגור בע"מ - הינן מחזיקות בפועל במקרקעין והמשתמשות בהם. במקרקעין הוקם מבנה המיועד למכירת תוצרת חקלאית בשטח של כ-5,145 מ"ר (להלן: "המבנה"). המבנה הנ"ל סומן כבניין B בהיתר הבנייה שניתן למשיב מס' 1 , ביום 10.11.05.

על פי היתר הבנייה הותר לקיבוץ, "לבנות מרכז למכירת תוצרת חקלאית".  

כאשר השימוש המותר בבנין B הוגדר בהיתר הבנייה "מרכול למכירת תוצרת חקלאית, בשטח של 5,145.5 מ"ר.

המחלוקת אשר נפלה בין הצדדים, היא למעשה בסוגייה אחת האם עומדים המשיבים בתנאי ההיתר ואם לאו.

על פרשנות בפלילים:

עקרון היסוד בדיני העונשין, ואין מחלוקת כי עסקינן, בהליך פלילי,  הוא עקרון החוקיות ולפיו "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על פיו", "ואין עונשין למפרע".  סעיפים 1 ו-3 בהתאמה לחוק העונשין תשל"ז - 1977 ספר חוקים 322,  וראו גם למשל ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין (כרך א' ) תשמ"ד - 1984 בעמודים 3-30.

אומר, כי שנים רבות היתה מקובלת פרשנות אשר הינה פרשנות מצמצמת ככל שהדבר נוגע להליך פלילי.

עם זאת, לאור המגמה אשר הכתיב כב' הנשיא בדימוס ברק, שעיקרה הוא:

"חוק פלילי  כמו כל חוק אחר, אין לפרשו לא על דרך הצמצום ולא על דרך ההרחבה, אלא על דרך מתן משמעות הגיונית וטבעית ללשון החוק כדי להגשים את מטרת החקיקה. מלותיושל החוק אינן מבצרים, שיש לכבשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על פי נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק".

ע"פ 787/79, 881 מזרחי נ' מדינת ישראל פ"ד לה  (4) 441 (עמ' 427).

חלה הרחבה  מסויימת  בפרשנות אשר בתי המשפט נוטים במשפט הפלילי, עם הסתייגויות אשר יובאו בהמשך.

על גישתו של כב' הנשיא ברק בדימוס קמו חולקין  כאשר המאמר הביקורתי ביותר הינו "פרשנות מרחיבה בפלילים" אשר נכתב על ידי ד"ר בועז סנג'רו בכתב העת של המכללה האקדמית למשפטים עלי משפט, בעמודים 165-189.

יגעתי וחיפשתי  האם הכלל אשר הוכתב בהילכת מזרחי, הינו הכלל הבודד אשר בית המשפט ראה לנכון, לאמצו, וסבורני כי גם מדבריו של כב' השופט ברק, ניתן ללמוד כי דברים אינם כה מצומצמים כפי שנחזה על פניהם.

כך למשל בהרצאתו של א. ברק "על פרשנות של הוראה פלילית"  מחקרי משפט יז תשס"ב 387 בעמודים 349:

" תכלית זו מורכבת משני מרכיבים מרכזיים: האחד, התכלית הסובייקטיבית. אלה האינטרסים, המטרות, הערכים, המדיניות והפונקציה שיוצר הדין - בענייננו המחוקק (הכנסת) - ביקש להגשים. מושג זה סובייקטיבי ומשקף את רצונו של המחוקק ההיסטורי. הרכיב השני הוא תכלית האובייקטיבית. אלה הם האינטרסים, המטרות הערכים המדיניות הפונקציה אשר דין מסוגו נועד להגשים. מושג זה אובייקטיבי ומשקף את רצונה של השיטה בהווה. התכלית של הדין נקבעת באיזון הראוי בין התכלית הסובייקטיבית לבין התכלית האובייקטיבית".  (א. ברק  עמ' 349).

ובהמשך:

תחת הכותרת "ההתנגדות בין התכליות" מגיע השופט ברק אל מה שנותר לשיטתו מכלל הפרשנות המצמצמת:

"נמצא כי מקום שכפות המאזניים מעויינות יש להעדיף את הפירוש המקל עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית. זה  מקום הגאומטרי של הוראה זו. היא חלה לאחר שהפרשן אמד את התכליות השונות. עימת ביניהן, והגיע למצב של חוסר הכרעה... ומה יעשה הפרשן אם במצב דברים זה יש כמה פירושים מקילים הנוגדים זה את זה? במצב דברים זה נמנע החוק לקבוע כלל של בררת דין. העניין נתון לשיקול דעת השופט. השופט הדן בפלילים חוזר למסלול הרגיל של הפרשנות התכליתית. בהעדר כללים, במצב זה נותר השופט - הפרשן עם עצמו. כשלעצמי, אני מודרך על ידי השאיפה להגיע לפתרון הצודק".

הויכוח בסוגיית הפרשנות בפלילים  טרם הסתיים, וכפי שכתב כב' הנשיא בדימוס, בהרצאה אשר צוטט ממנה בהרחבה, פירושה של נורמה פלילית מעורר שאלות סבוכות עם שאלות אלה ביקשה הוראת סעיף 34 כא לחוק העונשין להתמודד, אנו מצויים אך בתחילת הדרך אינו טוען שגישתי שלי היא היחידה האפשרית, אני טוען שהיא הראויה. ויש החולקים.

הפרשנות במקרה דנן: