החלטה בתיק בש 2562/08

בפניי בקשה הנוגעת לחישוב מנין ימי הפסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה, שהושתו על המבקש במסגרת גזר דין מיום 17/9/02.

א.         ההשתלשלות העובדתית

1.         ב- 17/9/02 הורשע המבקש במסגרת הסדר טיעון, בין היתר, בעבירה של הריגה, נהיגה בשכרות ונהיגה במהירות מופרזת. בהמשך לכך, נגזר דינו של המבקש ל- 36 חודשי מאסר, מחציתם לריצוי בפועל והיתרה מותנית, וכן לקנס ולפסילת רישיון נהיגה ל- 15 שנה, שתחילתם מיום 16/12/01.

2.         (א). ביום 4/5/08 הגיש המבקש בקשה שהוכתרה בכותרת : "בקשה להורות למזכירות בית המשפט להנפיק אישור הפקדה", בה ביקש להורות למזכירות בית המשפט להנפיק לו אישור הפקדת רישיון החל מיום 16/12/01, היום בו נפסל מנהלית מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה ואשר נקבע בגזר הדין כיום בו תחל הפסילה.

(ב). המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי החלטת בית המשפט בגזר הדין לפיה מניין ימי הפסילה יחל ב- 16/12/01, אין בה כדי להוות תחליף להוראות הקבועות בסעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961 ולתקנות שהותקנו מכוחן. עוד נטען, כי היה על הנאשם להגיש בקשה לחישוב ימי הפסילה           ולא לנקוט בדרך בה נקט בבקשתו.

(ג). בהחלטתי מיום 14/5/08 קבעתי, כי משמעות גזר הדין שהושת על המבקש ב- 17/9/02 היא, כי מתקופת הפסילה בת 15 השנים שנגזרה עליו, תנוכה תקופת הפסילה המנהלית מ- 16/12/01 עד 17/9/02. יתרת תקופת הפסילה תמנה מיום הפקדת הרישיון כקבוע בדין.

      (ד). בהמשך לכך, הגיש המבקש את הבקשה שבפניי.

ב.         הבקשה שבפניי

3.         בבקשה נטען כי רשיונו של המבקש הופקד בידי משטרת ישראל ביום 16/12/01, היום בו נפסל מנהלית מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה.

כן נטען, כי אין המדובר בנהג שנגזר דינו והוא לא הפקיד רשיונו או לא הצהיר על אובדן רשיונו, שכן במקרה זה היה המבקש פסול עד תום ההליכים וההפקדה בוצעה לתיק הפסילה. בנסיבות אלה וכיוון שביהמ"ש קבע בגזר הדין כי הפסילה תחל מיום 16/12/01, הרי שלא היה על המבקש לפעול בעניין הפקדת הרישיון.

עוד עולה מהבקשה, כי רק במהלך החודשים האחרונים התקבלה הודעה אצל המבקש, מטעם משרד התחבורה, בה נודע לו לראשונה כי על פי הרישומים לא בוצעה הפקדת הרישיון. אלמלא הודעה זו, לא היה המבקש חושב כלל לפנות לבית המשפט בענין זה, שכן הוא מרצה הפסילה מאז היותו בן 24, כשכיום הוא בן 31.

לתמיכה בטיעוניו הפנה המבקש לע"פ (חי') 3211/08, שניתן ע"י כב' הש' כ. סעב.

עוד ביקש המבקש לקיים דיון במעמד הצדדים, בבקשתו, ולא להסתפק בטיעונים בכתב.

4.         לטענת המשיבה יש לדחות הבקשה, שכן על פי הדין, כפי שפורש ע"י ביהמ"ש העליון, יש למנות את תקופת הפסילה מיום הפקדת הרישיון.

ג.          דיון

אף שלא נטענו טענות בנדון, שאלתי את עצמי מניין נובעת סמכותי לדון בבקשה זו, שהרי סיימתי מלאכתי במתן גזר הדין ועתה מוגשת בפניי בקשה שלכאורה הנה בתחום המנהלי. אלא ששאלה דומה נדונה בבג"צ 284/04 ירון אללוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ב- 13/5/04) ויצתה הלכה מלפניו כי הסוגיה הנדונה הנה בגדר סמכויותיו של בית המשפט שגזר את עונשו של המבקש.

לפיכך, השאלה הרובצת לפתחי בבקשה זו, נוגעת למועד תחילת תקופת הפסילה שהטלתי על המבקש. כפי שיובהר להלן, על פי פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו מכוחה, תקופת הפסילה תחל להימנות אך מיום הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט או לחילופין, מיום הגשת תצהיר לבית המשפט בדבר אובדן רישיון הנהיגה.

בענייננו אנו, לא נקט המבקש באף לא אחת מהאפשרויות הנ"ל. לטענתו, גם לא היה עליו לפעול באחת מדרכים אלו, שכן רשיונו הופקד בידי משטרת ישראל ביום בו נפסל מנהלית מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה.

נפנה לבחינת הדין הרלוונטי לענייננו.