החלטה בתיק בש 2478/05

1.         המדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ג. אזולאי) בב"ש 2254/05, 2253/05 מיום 25/07/05, על פיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.         א.          נגד העורר הוגשו שני כתבי אישום לבית משפט השלום בצפת שמייחסים לו עבירות של סחר בסם מסוכן וכן החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

ב.          בתיק פלילי 1396/05 נטען כי בתאריך 11/04/05 בשעה 15:20 או סמוך לכך במקום בקריית שמונה, החזיק העורר בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 0.6749 גרם (להלן: "הסם") שלא לצריכה עצמית וזאת ללא היתר כדין. באותו מקום מעמד והנסיבות, סחר העורר בסם זה כאשר מסר אותו לסוכן משטרתי וקיבל תמורתו כסף בסך - 250 ש"ח. בתיק פלילי 1395/05 נטען כי ביום 04/04/05 שעה 14:30 או בסמוך לכך במקום בקריית שמונה, החזיק העורר עם אחרים בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 0.3327 גרם (להלן: "הסם") שלא לצריכה עצמית וללא היתר כדין. באותו מקום, במעמד והנסיבות העורר עם נאשם נוסף סחרו בסם ומסרו אותו לסוכן משטרתי, וקיבלו תמורתו כסף בסך - 2,000 ש"ח.

ג.          עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההלכים.

ד.          נוכח הסכמת העורר לקיומן של ראיות לכאורה, לצורך הדיון בבקשה וכן לקיומה של עילת מעצר, נשלח העורר על פי בקשת הסניגור לקבלת תסקיר מעצר לבחינת מסוכנותו וכן החלופה המוצעת.

ה.         לאחר קבלת תסקיר המעצר ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ומכאן הערר בפניי.

3.         טענות העורר בתמצית בערר ובפניי הן:

            א.          טעה בית משפט קמא כאשר דחה את חלופת המעצר המוצעת.

            ב.          טעה בית משפט קמא כאשר לא טרח בעצמו לבדוק חלופת מעצר.

            ג.          טעה בית משפט קמא משהחליט לאמץ תסקיר מעצר שטחי ורדוד.

            ד.          במהלך שש - שבע שנים לפני ביצוע העבירות המיוחסות, ניהל העורר אורח חיים נורמטיבי, ולא ביצע עבירות פליליות מסוג כלשהו. לטענתו התנהגות זו הייתה אמורה להוביל בית משפט קמא ליתן בעורר אימון ולהורות על חלופת מעצר הולמת.

ה.         נסיבותיו האישיות המלמדות על אדם אשר נשוי מזה 17 שנה, אין לו ילדים ועובר לאחרונה טיפול פוריות בבית חולים אלישע, עקב מעצרו הופסק הטיפול.

ו.           מאז ביצוע העבירות ועד שנעצר, חלפה תקופה של חודש ימים. בתקופה זו לא ביצע העורר אף עבירה פלילית, דבר המלמד כי העורר אינו מסוכן לשלום הציבור.

4.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערר מהנימוקים שהעלה בבית משפט קמא.

5.         לאחר שבחנתי את החלטת בית משפט קמא, וכן את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר הראיות ובתסקיר שירות המבחן, נחה דעתי כי החלטת בית משפט קמא מפורטת, מנומקת, ואין כל מקום להתערב בה.

6.         הלכה ידועה של בית המשפט העליון קובעת, כי בבוא בית המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, חובה עליו לבחון תחילה אם קיימת אפשרות להורות באופן עקרוני על חלופת מעצר. היה ויגיע למסקנה כי מחומר הראיות ובנסיבות העניין אין כל מקום להורות על חלופת מעצר אשר תשיג את מטרת המעצר, במקרה כזה אין הוא חייב לבחון חלופה קונקרטית המוצעת לו, אולם אם ישתכנע כי בנסיבות העניין ניתן להורות באופן עקרוני על חלופת מעצר, אזי רק במקרה כזה הוא נדרש לבחון את החלופה הספציפית הפרטנית המוצעת לו (ראה בעניין זה בש"פ 7399/01 פלוני נ. מ"י, תק' עליון 2001 (3) 2255). בענייננו בית משפט קמא השתכנע כי בנסיבות העניין לא היה כל מקום להורות על חלופת מעצר, לכן לא נדרש לבחון לעומק את החלופה הספציפית שהוצעה.

            הנני שותף לדעה זו אשר כאמור מבוססת על הלכת בית המשפט העליון.

7.         עיינתי בתסקיר שירות המבחן, ונחה דעתי כי המדובר בתסקיר ענייני ומקצועי. קצין המבחן בדק לעומק את התייחסותו של העורר לצריכת הסמים והבחין כי העורר לא גילה התייחסות רצינית למצב תפקודו הבעייתי הלא יציב, וכן התנגדותו לקבלת טיפול כלשהו לגמילה מסמים. קצין המבחן אף הביע את דעתו המקצועית כי נוכח השימוש הכרוני והתלות הממושכת של העורר בסמים, אזי החלופה לגמילה מסמים הייתה אמורה להיות במסגרת של קהילה טיפולית סגורה. נראה לי כי קצין המבחן עשה מלאכתו נאמנה ולא מצאתי כל פגם בהחלטת בית משפט קמא לאמץ את המלצת שירות המבחן.

למעלה מן המותר, ראוי לציין, כי דעתו של קצין המבחן לעניין המסגרת הטיפולית המתאימה לעורר אינה מהותית בנסיבות העניין, וזאת נוכח סירובו של העורר לקבל טיפול כלשהו לגמילה מסמים, וכאן המקום לציין כי הלכה פסוקה של בית המשפט העליון קובעת כי: