החלטה בתיק בש 2452/07

1.         המבקשת עותרת כאן למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, כמצוות ס' 21(א)  לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) ה'תשנ"ו-  1996 (להלן: "החוק").

על פי המיוחס למשיב בכתב האישום, הרי שכחודש ימים עובר ליום 20.7.07, פרץ ויכוח בין המשיב לבין מוחמד טאטור (להלן: "המתלונן") וזאת עקב התנהגותו של המשיב כלפי בנות באירוע בו נכחו השניים.

ביום 20.7.07, סמוך לשעה 18:30, נהג המתלונן ברכבו וחלף בסמוך לחנות ג'ברי בכפר ריינה (להלן: "מקום האירוע"). המשיב שהיה במקום, סימן למתלונן לעצור את הרכב, המתלונן עצר את רכבו, המשיב ניגש אליו ואמר, כי הוא רוצה לפתור את הסכסוך ביניהם, מיד לאחר מכן, התיישב המשיב לצידו של המתלונן ברכב והציע שיסעו למקום בו יהיו לבדם.

המתלונן סירב להצעת המשיב וכתגובה נטל זה האחרון לידיו בקבוק מים שהיה ברכב וניסה באמצעותו לתקוף את המתלונן, המתלונן יצא מהרכב והמשיב יצא אחריו וניסה לתוקפו, בתגובה, דחף המתלונן את המשיב, המשיב קילל את המתלונן ואיים לפגוע בחייו.

ג'מאל עואודה, שהינו בעל אטליז ששהה בסמוך למקום האירוע (להלן: "בעל האטליז"), ניגש אל המתלונן והמשיב, הפריד ביניהם והמתלונן נסע מהמקום.

כעבור כחצי שעה, חלף המתלונן בשנית ברכבו סמוך למקום האירוע בדרכו למגרש הכדורגל והבחין במשיב, המתלונן עצר את רכבו ושאל לרצונו של המשיב, אשר השיב כי מכשיר הפלאפון שלו נמצא ברשות המתלונן, המתלונן יצא מהרכב והשיב, כי הוא אינו מחזיק במכשיר הפלאפון, בעל האטליז ניגש אל השניים ומסר לידי המשיב את מכשיר הפלאפון שלו.

מיד לאחר מכן, שלף המשיב מכיס מכנסיו סכין ודקר את המתלונן באמצעותה באזור הבטן - בית החזה, המתלונן נמלט בריצה והמשיב רדף אחריו תוך שהוא מקלל אותו, המתלונן מעד ונפל, המשיב ניגש אליו ודקר אותו בשנית באזור הבטן - בית החזה וכן בידו השמאלית.

המתלונן קם והמשיך במנוסתו, המשיב אחז בידיו קרש שמצא במקום והכה באמצעותו את המתלונן בראשו ומיד אחר כך נמלט מהמקום.

לפי האמור בכתב האישום, כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למתלונן שני חתכים באורך

כ- 5 ס"מ בחזה מצד שמאל ובבטן העליונה וכן חתך באורך כ-25 ס"מ לאורך הבטן השמאלית, כן נגרמה למתלונן רגישות בראשו. המתלונן פונה לקבלת טיפול רפואי בביה"ח האיטלקי בנצרת.

            בעקבות האמור, יוחסו למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין וכן עבירה של החזקת סכין, בניגוד לסעיף 186 לחוק העונשין.  

2.         א.         ב"כ המבקשת טוענת בבקשתה ובפני, כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו
                        של המשיב, לרבות עדות המתלונן, הודעה של עד ראייה ותיעוד רפואי.

עוד טוענת, כי גרסת המשיב לפיה הוא הותקף ע"י המתלונן ושני חבריו, אינה סבירה, לא יתכן שהמתלונן ידקור עצמו 3 דקירות בבטן, המשיב לא נתן טעם סביר מדוע לא הגיש תלונה.

                        ממשיכה וטוענת ב"כ המבקשת, כי העבירות המיוחסות למשיב חמורות הן
                        ומקימות חזקת מסוכנות, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק.

בהמשך, מפנה ב"כ המבקשת להלכה מפי ביהמ"ש העליון, לפיה אדם התוקף את חברו תוך שימוש בנשק קר, יעצר עד תום ההליכים נגדו ולא ישוחרר לחלופת מעצר, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות.

לבסוף, מבקשת ב"כ המבקשת להדגיש עברו הפלילי של המשיב וזאת בייחוד לאור גילו הצעיר.