החלטה בתיק בש 2350/08

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, ת.פ. 7082/08, בו מואשמים המשיבים בעבירות בנשק. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, שוטר סמוי יצר קשר עם המשיב 1 והתעניין ברכישת נשק. המשיב 1 הציע למכור לשוטר הסמוי כלי נשק והשוטר הסמוי נעתר להצעה. בתיאום עם המשיב 1 פגש המשיב 2, שהינו בנו של המשיב 1, את השוטר הסמוי במקום ביצוע העסקה ומסר לידיו חפץ דמוי תת מקלע מאולתר ומחסנית ריקה והמשיב 1 המתין בקרבת מקום. השוטר הסמוי מסר לידי המשיב 2 סכום של 9,000 ש"ח. לאחר ביצוע עסקת הנשק הנ"ל המשיכו המשיב 1 והשוטר הסמוי לנהל שיחות טלפון במהלכן הבטיח המשיב 1 לשוטר הסמוי להשיג עבורו נשק נוסף ובהמשך פגש שוב המשיב 2 את השוטר הסמוי במקום ביצוע העסקה הראשונה בעוד המשיב 1 המתין בקרבת מקום. המשיב 2 מסר לידי השוטר הסמוי חפץ דמוי תת-מקלע ומחסנית ריקה. בשלב זה הציג השוטר הסמוי למשיב 2 את שטרות הכסף שיועדו לעסקה והמשיב 2 נעצר על ידי המשטרה.

ב"כ המבקשת טוענת כי ישנן ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בגין עבירות בנשק וביניהן עדות השוטר הסמוי; עדות שוטר סמוי נוסף שנכח במקום ביצוע העסקה הראשונה; דו"חות אנשי יחידת העיקוב בשתי העסקאות; הקלטות של שיחות טלפון שניהל השוטר הסמוי עם המשיב 1 בנוגע לעסקאות; המשיב 2 נעצר במעמד ביצוע העסקה השנייה והמשיב 1 נעצר בקרבת מקום; משיב 2 הודה כי קיבל נשק מידיו של השוטר הסמוי בעסקה השנייה.

עוד טוענת ב"כ המבקשת כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי. למשיב 1 הרשעות קודמות רבות ובכללן בעבירות של אלימות ומרמה והוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל. לטענת ב"כ המבקשת לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירות המשיבים פחותה מכיוון שהחלק העיקרי של העסקאות בוצע בטלפון וחלק זה יכול להיעשות גם במסגרת מעצר בית.

ב"כ המשיבים טוען כי אין מחלוקת שקיימות ראיות לכאורה בעניין משיב 2. כן נטען כי המשיב 2 הוא בחור צעיר ללא עבר פלילי. לגבי המשיב 1 נטען כי מדובר בטעות בזיהוי וכי יש למשיב 1 טענת אליבי שלא נבדקה וכן לא נעשו בדיקות מספיקות לבירור השאלה האם הקול שבהקלטת שיחות הטלפון הוא של המשיב 1. לכן מבקש ב"כ המשיבים לשלוח את המשיבים לתסקיר מעצר לשם בחינת חלופת מעצר.

במקרה זה סבור אני כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיבים.

המשיב 2 נתפס על ידי המשטרה בעת ביצוע עסקת מכירת הנשק השנייה. המשיב 2 הודה כי מסר את הנשק לשוטר הסמוי אך טען בחקירתו כי שני גברים רעולים הכריחו אותו למסור את הנשק ולקחת את הכסף בתמורה. באשר לעסקה הראשונה טען כי הוא לא נכח בה, בניגוד להודעת השוטר הסמוי לפיה המשיב 2 הוא זה שמכר לו את הנשק גם בעסקה הראשונה.

תיאום פרטי העסקאות נעשה בשיחות טלפוניות שנערכו בין השוטר הסמוי לבין המשיב 1. מהראיות הקיימות בתיק עולה כי כאשר השוטר הסמוי התקשר למשיב 1 וענה לו אדם אחר אמר לו אותו אדם שהוא בנו של עדנאן וכי עדנאן יחזור אליו וכאשר חזר אליו אותו אדם, שעם בנו הוא דיבר, קרא לו השוטר הסמוי בשם עדנאן והוא לא תיקן את השוטר לגבי שמו.

בשתי העסקאות נצפה רכבו של המשיב 1 בקרבת מקום למקום ביצוע העסקה ובמעמד ביצוע העסקה השנייה נעצר המשיב 1 בתוך רכבו בסמוך למקום ביצוע העסקה לאחר שנעצר המשיב 2 במהלך ביצוע העסקה. לטענת המשיב 1 היה בדרכו הביתה ורכבו נתקע במקום.

לאחר מעצרו של המשיב 2 בוצע דפדוף בפלאפון של המשיב 2 והוצא משם מספר הטלפון של אביו עדנאן שתואם למספר הטלפון ממנו בוצעו שיחות התיאום על פי תיק החקירה. המשיב 1 טען כי הפלאפון אמנם שייך לו אך גם הילדים שלו מתקשרים ממנו.

לאור האמור לעיל, סבור אני כי יש בחומר הראיות כדי להוות תשתית ראייתית לכאורה שניתן לבסס עליה הרשעה. בבואו של בית המשפט לבחון את הראיות בשלב זה, אין הוא בוחן אותן בראיה של הרשעה סופית, אלא בודק את הפוטנציאל הגלום בהן לצורך הרשעה. 

ראה:

בש"פ 7585/99, זגורי נ. מדינת ישראל, לא פורסם (1999).

אמנם יש עוד לבחון את טענות המשיבים- את גרסת המשיב 1 כי אינו קשור לאירועים וכן את גרסת המשיב 2 כי אנשים רעולי פנים הכריחו אותו למסור את הנשק ולקבל כסף בתמורה, אך לשלב זה ניתן לקבוע כי ישנן ראיות לכאורה. הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.

ראה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 (1996);

בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006);

בש"פ 8303/07 ראמי בדראן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007).

מחדלי החקירה להם טוען הסניגור, טענות הראויות ליבון ובחינה בשלב ההוכחות , ישקלו בבוא העת. לעת הזו ברמה הלכאורית קימות ראיות המבססות סיכוי של ממש להרשעת שני המשיבים.