החלטה בתיק בש 2347/05

בפניי בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בה עותר המבקש לעיון מחדש בהחלטתו של בית משפט זה (כב' ס. הנשיא, השופט ג' גינת) מיום 27.07.05, לפיה שחרורו של המבקש הותנה, בין היתר, בהפקדת סך 100,000 ש"ח במזומן או בהמצאת ערבות בנקאית בלתי מוגבלת על הסך הנ"ל.

כנגד המבקש ונאשם נוסף הוגש כתב אישום, בו יוחסו למבקש העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), סרסרות, לפי סעיף 199 לחוק העונשין, כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין, 4 עבירות סחר בבני אדם, לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, והחזקת מקום לשם זנות, לפי סעיף 204 לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, המבקש והנאשם הנוסף קשרו קשר לסחור בנשים ולהעסיקן בזנות. במסגרת הקשר המבקש שכר מהנאשם הנוסף או באמצעות תיווכו ארבע נשים לשם העסקתן בזנות בבית בושת שבהחזקתו. בתמורה לכך העביר המבקש לנאשם הנוסף מחצית מכספי האתנן ממעשי הזנות של הנשים. עוד נטען, כי המבקש החזיק וניהל מקום לשם העיסוק בזנות.

כמו כן, על פי כתב האישום, המבקש והנאשם הנוסף כלאו חלק מהנשים בבית הבושת בשעות הלילה.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המבקש והנאשם הנוסף עד תום ההליכים. בהחלטה, בגינה מתבקש העיון החוזר, קבע בית משפט זה (כב' ס. הנשיא, השופט ג' גינת) כי בידי המאשימה ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום. עוד נקבע באותה החלטה, כי למרות שככלל ראוי לראות בעבירות הסחר בנשים כמקימות את חזקת המסוכנות ולכן מן הראוי להורות על מעצר עד תום ההליכים, במקרה בו עסקינן העבירות בוצעו לפני כשלוש שנים והיות וטענת הנאשמים, כי מאז הם מנהלים אורח חיים נורמטיבי, לא נסתרה, אין ראיות למסוכנותם. על כן, נקבע, כי מן הראוי להסתפק במקרה דנן בחלופת מעצר.

כאמור, אחד התנאים לשחרורו של המבקש, על פי ההחלטה הנ"ל, הוא הפקדה במזומן ע"ס 100,000 ש"ח, או ערבות בנקאית בלתי מוגבלת על הסך הנ"ל.

בבקשתו לעיון חוזר עותר המבקש להפחתה משמעותית בסכום ההפקדה במזומן. המבקש טוען כי מצבה הכספי של משפחתו בכי רע, הוא הסתבך בחובות ואין לו כל אפשרות להפקיד סך כספי כה גבוה.

אליבא דהמבקש, בהמשך מעצרו מאחורי סוגר ובריח, אך בשל העובדה כי אין בידו להפקיד את סכום הערבות, יש משום פגיעה בלתי מידתית בחירותו.

ביום 03.08.05 התקיים דיון בבקשתו של המבקש, בפני כב' השופטת י. וילנר, במהלכו התבקש ביהמ"ש לדחות את מועד הדיון בבקשה על מנת לאפשר למבקש להשיג ראיות לתמיכה בטענותיו בדבר מצבו הכלכלי. ביהמ"ש אכן דחה את מועד הדיון וכן הורה לבנקים, בהם מתנהלים חשבונותיו של המבקש, לספק את המידע הדרוש לאשתו של המבקש.

בהמשך לכך הגיש המבקש בקשה לקביעת מועד דיון בצירוף המסמכים שלפי הנטען נמסרו לאשתו והתומכים, לדעתו, בטענותיו.

המסמכים שנמסרו לאשתו של המבקש אכן מצביעים על כך שמצבו הכספי של המבקש הנו קשה. הסניגור היה אף מוכן שיינתן צו נוסף המאפשר למשיבה לבדוק את מצבו הפיננסי של הנאשם.

ב"כ המשיבה התנגדה להפחתת סכום הערובה. היא הביעה ספקות באשר לנכונות טענת המבקש בדבר מצבו הכלכלי. לדעתה, הבדיקה שנערכה, אינה משקפת בהכרח את מצבו של המבקש.  מנגד, לא היתה התביעה מוכנה לבצע בדיקות נוספות באשר למצבו ואף לא היתה מוכנה להתחייב באשר לעמדתה לגוף הבקשה אם וכאמור יוכח כי מצבו הכלכלי של הנאשם הנו בכי רע.

לאור האמור לעיל, נראה כי יש להפחית משמעותית את סכום הערובה שנקבע. גובה הערובה אמור להיות מותאם גם למצבו הכלכלי של נאשם על מנת שלא תפגע חירותו רק בשל מצבו הכלכלי. מנגד, בפסיקת סכום הערובה יש ליתן ביטוי גם ליתר ההיבטים לרבות חומרת העבירה והסיכון הנוגע מהנאשם.

בהתחשב בכל הנסיבות, אני מורה כי גובה הערובה שעל הנאשם להפקיד יצומצם ל- 50,000 ש"ח.

יתר קביעות ביהמ"ש (כב' השופט ג. גינת) - יעמדו בעינן.

ניתנה היום ג' באב, תשס"ה (8 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

יהודית ד. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: