החלטה בתיק בש 2332/07

א. ההליך;

1.         זו בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום, ובו מיוחסות לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות - בהתאם לסעיף 402[ב] לחוק העונשין התשל"ז - 1977, וכן התפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות - בהתאם לסעיף 406[ב] לחוק העונשין הנ"ל.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד המשיב בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

2.         על פי המפורט בכתב האישום, פרצו המשיב, ואחד בשם מוחמד שלבי בשעות הבוקר של יום 30.6.07, לביתו של מר  עלי מוגרבי, אשר היה בקשרים עסקיים עם מעבידו של המשיב. בבית שהה אותה עת המתלונן מר מוחמד עמארה. לשם הפריצה, שברו השניים את שער הברזל הנמצא בכניסת הבית. משירד המתלונן מן הקומה השניה של הבית על מנת לברר את פשר הרעשים, תפסו המשיב וחברו, דחפוהו אל תוך הבית, כאשר המשיב מרססו בפניו בחומר צורב שגרם לו למכאובים. השניים כבלו את המתלונן, כאשר אגב כך, מתיז עליו המשיב מספר פעמים חומר צורב אל פניו ועיניו. בהמשך, חתך המשיב את כבלי הטלפון בבית. במקביל, הושיב חברו של המשיב את המתלונן על כיסא פלסטיק, תוך שהוא כובל את רגליו באמצעות כבל חשמלי, וכן משתמש בכבל חשמלי נוסף לשם כבילת גופו לכיסא וכיסה את עיניו באמצעות מפת שולחן. אגב כך, איימו השניים על המתלונן כי מחוץ לבית מצויים אנשים חמושים, אשר ירו בו אם ינסה להתלונן.

            כפי המפורט בכתב האישום, נטלו השניים תכשיטים, כסף מזומן וכן מכשירי טלפון ניידים מן הבית בשווי כולל של כ- 15,000 ש"ח ו- 5,000 דולרים.

            כתוצאה ממעשה הנאשם וחברו, נגרמו למתלונן סימני חבלה מתחת לעינו הימנית, אדמומית על זרועותיו בכפות ידיו ובגבו.

3.         כאמור, בגין המעשים האמורים, הוגשו נגד הנאשם כתב אישום ובקשה למעצרו עד תום ההליכים, כאשר לטענת המבקשת, ברשותה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו, המקימות עילת מעצר וחזקת מסוכנות סטטוטורית.

ב. טיעוני הצדדים:

4.         לטענת ב"כ המאשימה, מצויות ברשותה ראיות דיות להרשעה. התובעת פרטה בטיעוניה בעל-פה את הראיות המצויות בחומר הראיות, מהן עולה כי המשיב זוהה באופן ודאי על ידי המתלונן, וכי קיימות ראיות נוספות הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו. טענת אליבי שמסר המשיב הופרכה. כך גם הופרכה טענתו כי אינו מכיר את המעסיק עומר אמארה, לו חייב היה אבי המתלונן כספים.

            כאמור, הוקמה במקרה דנן, תשתית ראייתית הולמת, אשר בסופו של הליך יהא בה כדי להביא להרשעה.

            המעשים המיוחסים למשיב, מקימים עילת מעצר, וכן חזקת מסוכנות סטטוטורית אשר על המשיב לסותרה. בנסיבות הקיימות, אין ביכולתו לסתור את חזקת המסוכנות, שכן מדובר בשוד אלים, פרי תכנון מוקדם אשר נעשה בנסיבות מחמירות על פי כל החלופות המנויות בסעיף 402[ב] לחוק העונשין.

המשיב חבר לאחר, תוך הצטיידות במכשיר פוגעני ותוך אשר עשה שימוש באלימות במהלך ביצוע העבירה. כל אלה, מעידים על מסוכנותו. אמנם, למשיב אין עבר פלילי, אולם לנוכח נסיבות העבירות, אין מקום לשקול חלופת מעצר.

5.         לטענת הסניגור. לא הוקמה במקרה שלפנינו, תשתית ראייתית ראויה. לשיטתו, אין עוצמת הראיות מצויה בדרגה, המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. למעשה, פרט לעדות המתלונן, לא נמצאה כל ראיה אובייקטיבית. כך למשל, לא נמצאו בזירה כל טביעות אצבע של המשיב וחברו, חרף העובדה כי נטלו מעתקים, וכי לפי הנסיבות המתוארות בכתב האישום, חייבות היו להימצא טביעות אצבע. עוד טוען הסניגור, כי לא נערך כל מסדר זיהוי, לא עם המתלונן ולא עם עד אובייקטיבי. לא נמצאו אף עדים אחרים, אשר זיהו את המשיב וחברו. אף טענות בני משפחת המתלונן, ביחס להיקף הגניבה, זכו להעצמה מהודעה להודעה.

            טענה חדשה נוספת שבפי הסניגור, נוגעת לעובדה כי חברו של המשיב מסתובב חופשי. לטענתו, שימש החבר כרוח החיה בביצוע המעשים, הוא אשר הנחה את המשיב לפי עובדות כתב האישום ודברי המתלונן, כאשר חלקו היה גדול בהרבה מחלקו של המשיב. עצם העובדה, כי שותף זה למעשה העבירה, מסתובב חופשי, ראוי שתיזקף לכף זכותו של המשיב.

עוד מפרט הסניגור, בהרחבה, דברי פסיקה מרובים שניתנו על ידי בית המשפט העליון, מהם עולה, לשיטתו, כי בנסיבות קשות וחמורות יותר, מן הנסיבות שלפנינו, מצא בית המשפט העליון לנכון, להורות על שחרורם של חשודים לתנאי חלופת מעצר.

על כן, מבקשני הסניגור כי הורה על הזמנת תסקיר מעצר גבי המשיב, וכי אורה על שחרורו לחלופת מעצר.

ב. דיון - חומר הראיות;

6.         עברתי בעיון רב על חומר הראיות. במיוחד, נתתי דעתי לשלוש הודעותיו השונות של המתלונן. הודעותיו אלה של המתלונן מדויקות וברורות. המתלונן זיהה בוודאות, בלא שהעלה כל ספק שהוא, כי מבצעי העבירה הינם המשיב וחברו מר מוחמד שלבי, שניהם עובדיו של מר עומר אמארה המוכרים לו.