החלטה בתיק בש 2315/07

כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת רצח. נטען כי ביום 5.2.05 היו המבקשים שותפים ביחד עם אחר, י. בטבבו, בירי לעבר מועדון הלונה שבחיפה כאשר כתוצאה מהירי נגרם מותו של אחד המאבטחים. בית משפט זה הורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים, בהסכמתם. לאחר מכן, הוארך מעצרם 3 פעמים בבית משפט העליון, וזאת בבקשות שהוגשו לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה-מעצרים], התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים"). בהמשך הוגשה בקשה לעיון חוזר לבית משפט זה וביום 27.2.07 נדחתה הבקשה (ב"ש 1439/07).

בין לבין, ולאחר מתן ההחלטה הנ"ל, הגיעה התביעה להסדר טיעון עם אותו בטבבו. על פי הסדר הטיעון הורשע בטבבו בעבירת הריגה ודינו נגזר. כעת הוגשה בקשה זו שבפני לעיון חוזר בה עותרים המבקשים כי בית משפט זה יראה בהסדר הטיעון הנ"ל כשינוי בנסיבות כמשמעו בסעיף 52 לחוק המעצרים ויורה על שיחרורם. עוד טוענים הם כי בעדותו של אותו בטבבו עלו עובדות המצביעות על אחריותם המופחתת, אם בכלל, של המבקשים לירי הקטלני. בנוסף חוזרים הם וטוענים לעניין התארכות ההליכים.

בא כח המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא חל כל שינוי בחומר הראייתי שבפני בית המשפט ולמעשה לא השתנה דבר מאז החלטתו הקודמת של בית משפט זה.

יובהר מיד כי סבור אני שחל שינוי משמעותי בכל הנוגע לסיכויי המאשימה להרשיע את המבקשים בעבירת רצח שיוחסה להם בכתב האישום. השינוי הוא פועל יוצא של הסדר הטיעון עם אותו בטבבו. אין חולק שהן על פי כתב האישום המקורי והן על פי כתב האישום נשוא ההסדר הנ"ל, בטבבו הוא הנאשם שבפועל ביצע את הירי. לשני המבקשים מיוחסת העבירה שבכתב האישום מכוח דיני השותפות. על פי הנטען היו השניים במועדון והורחקו ממנו, תוך שהם מאיימים על המאבטחים. בהמשך הביא המבקש 1 את הנשק. בטבבו ביצע את הירי הקטלני ולאחר מכן הגיע בריצה למכונית בה המתינו לו המבקשים והם נמלטו מהמקום.

בנסיבות אלו, סבור אני כי כאשר נקבע, על בסיס הסכמה שאושרה בהכרעת דין מוסכמת, כי בטבבו הורשע בהריגה, לא תוכל המאשימה לבקש להרשיע את שני המבקשים בעבירה חמורה יותר. מעורבותם של המבקשים בירי הקטלני היא מכוח דיני שותפות ובהתייחס לאופן שבו בוצע הירי על ידי בטבבו הנ"ל. מכאן, כי כאשר הוסכם שהעבירה בה יורשע בטבבו היא הריגה, לא תוכל התביעה לדבר בשתי קולות ולטעון לגבי המבקשים, שכאמור אחריותם נגזרת מהמעשה שביצע בטבבו, כי ניתן להרשיעם בעבירה חמורה יותר. כך לכאורה.

מכאן, שמקובלת עלי עמדת הסניגורים כי יש בהסדר הטיעון הנ"ל כדי להוות שינוי משמעותי ודרמטי במכלול הנתונים שבפני בית המשפט, באופן המשפיע על סיכויי הרשעתם בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.

עם זאת, עצם העובדה שקיים שינוי כאמור לעיל, אין בה כדי להוביל אל המסקנה שבשלו התנאים להורות על שיחרורם ממעצר. אומנם, יש מקרים שבהם גם נאשמים בעבירת הריגה (ואף בעבירת רצח) משוחררים ממעצר, וזאת כאשר קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי להרשעתם. ואולם, אין להסיק מכך שבהכרח יש בהפחתת סעיף האישום, בנסיבות הנ"ל, כדי להוביל אל התוצאה של שיחרור. התשתית הראייתית (להבדיל מהמגבלה המשפטית שתכבול את ידי הפרקליטות ובית המשפט) לא השתנתה ומכאן המסוכנות שנשקפת מהתנהגותם של המבקשים. לגישתי, די בכך שהמבקשים (על פי הראיות שבפני) חברו כדי לבצע ירי מכוון אל עבר מועדון ומאבטחיו, והירי בוצע, כדי להצדיק את מעצרם עד לתום ההליכים וזאת גם אם לא היה הירי פוגע כלל באדם כלשהו. הירי לכשעצמו מצביע על מוכנות לגרום למותו של אדם או לגרימת חבלה חמורה. מכאן, שכל השותף לביצוע הירי הוא אדם שיש בהתנהגותו פוטנציאל מסוכנות של רוצח. מכאן, שגם אם לא היו הקליעים שנורו פוגעים באדם, כי אז די היה בחומר הראיות כדי לבסס עילה למעצרם של המבקשים, לא כל שכן כאשר אדם מצא את מותו, ובין אם ניתן לייחס להם עבירת רצח או עבירת הריגה או עבירות סיוע ושידול לעבירה העיקרית.

אשר על כן, בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש בהסדר הטיעון שנעשה עם בטבבו, שהוא שינוי משמעותי ודרמטי בסיכויי הרשעתם בעבירת רצח, כדי להשפיע על שיקולי המעצר שהם פועל יוצא של מסוכנותם.

אינני מתעלם מהמשכות הדיון ואולם כפי שכבר צויין בהחלטות של בית המשפט העליון בעניינם וגם בהחלטתי הקודמת בב"ש 1439/07, מיום 28.2.07, אין בכל אלו כדי לשנות את המסקנה כי ראוי שהמבקשים ישארו במעצר וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. לעניין זה אין לי אלא לחזור על נימוקיי מהחלטה מיום 28.2.07, והאסמכתאות שפורטו שם עליהם אוסיף דברים שנאמרו בבש"פ 4075/07, מדינת ישראל נ' ווליד ריאן ואח' , החלטה מיום 15.5.07, בכל הנוגע לאיזון שבין התארכות ההליכים והחזקתם של נאשמים במעצר.

בכל מקרה, עניין התארכות הדיונים, ככל שיהיה צורך, יבחן מעת לעת על ידי בית המשפט העליון.

בסיכומו של דבר, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

המבקשים ישארו עצורים כפי שהוחלט בהחלטות קודמות.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ז (21 במאי 2007) במעמד ב"כ המבקשים, המבקשים וב"כ המשיבה.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: