החלטה בתיק בש 2309/06

קליין:

העוררת נעצרה על סמך הצהרת תובע עד יום ראשון. העוררת חתמה על כתב ערובה שלא תתקרב לביתו של המתלונן והיא חזרה לשם. בית משפט קמא סבר שהיא מסוכנת. יכול להיות שבית המשפט, כשידון בתיק ביום א', ישלח אותה לתסקיר מעצר. אני לא חושבת שיש מישהו מאיתנו שיכול להגיד שהיא לא מתכוונת למה שהיא אומרת. היא אמרה את זה מספר פעמים, בפני מספר שוטרים ואין לקחת את דבריה בקלות ואני סבורה שניתן לאשר את החלטת בית המשפט ובית המשפט קמא ביום א', כשידון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, יחליט אם ניתן יהיה לאיין את המסוכנות שלה.

העוררת:

אני חיה מדמי אבטלה. אני כל החיים עבדתי ופרנסתי את הבית שלי. עבדתי במשק בית, נקיון ובהכל. פעם אחרונה עבדתי 5 שנים במטבח במסעדת אלנבי. עזבתי שם כי היתה לי תאונת עבודה. קיבלתי פיצויים.

יש לי בית בחיפה ברח' ואדי סלים, אני גרה שם לבד ושם אני אחייה ולא אלך לשום מקום אחר.

גב' קליין:

אני מפנה להחלטת בית משפט קמא. השופטת קמא סבורה שיש מסוכנות ואם יוגש מעצר עד תום ההליכים, הדבר הנכון הוא לשלוח את העוררת לתסקיר מעצר. אם בית המשפט שואל אותי האם יש בחומר החקירה ראיות בדבר מסוכנותה של החשודה מעבר לדברים שאמרה כלפי השוטרים בשלב בו נדונה שם אפשרות של שחרורה במשטרה, אני משיבה, שגם התקיפה שלה את המתלונן מעידה על המסוכנות שלה ואני מפנה לעדות מיום 10.5.06 והאמירה הזו היתה בפני מספר שוטרים, אמירות קשות כשהיא לא היתה באיזה שהוא מצב, של גילופין או מצב דומה ולכן, אני חושבת שהיא מסוכנת ואני מציעה שהעניין יישאר לפי החלטתו של בית משפט השלום, שידון שוב ביום א' לגופו של עניין ועם הגשת כתב אישום.

החשודה גרה בואדי סליב 28 והמתלונן גר בשיבת ציון 2א' חיפה. זה די קרוב. כמה רחובות.

בריק:

הצענו לבית משפט השלום כי החשודה תורחק מחיפה ותתגורר בפרק זמן שבית המשפט יקבע, אצל הבן שלה בכעביה, אחרי נצרת והעוררת מסכימה. בתיק החקירה יש את התלונות שלה ורואים שם את החבלות שעשה לה המתלונן, מעבר לדברים וכל מה שהיה בבית משפט קמא.

קליין:

אני סבורה שהתנאים בסעיף 17(ד) לחוק המעצרים התקיימו. אם בית משפט קמא הגיע למסקנה שיש מסוכנות, אני סבורה שהמקום לבחון את המסוכנות הזו היא בבית משפט שלום.

החלטה

1.         ביום 25.5.06 ביקשה תחנת חיפה והנמל של משטרת ישראל לעצור את העוררת בגין עבירות נטענות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממש - בן זוג, כהגדרתן בסעיפים 192, 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

            הטענה היתה כי החשודה תקפה בתאריך 9.5.06 את בן זוגה לשעבר בדירתו שברח' שיבת ציון 2א' בחיפה, וכן כי ביום 25.5.06 בתום חקירתה בתחנת המשטרה ולאחר שכבר חתמה על המסמכים הדרושים שיאפשרו את שחרורה בתנאים, השמיעה איומים בעל פה, בנוכחות חוקרי המשטרה, שעניינם איומים לרצוח את בן הזוג לשעבר "לשתות את דמו ולאכול את הכבד שלו". רק בעקבות דברים אלה החליטה המשטרה לשנות את עמדתה הקודמת ולבקש את מעצרה.

2.         בדיון שהתקיים היום בבית משפט השלום בחיפה נאמר לשופטת המלומדת כי מתבקש מעצר החשודה ל - 5 ימים לצורך הכנת כתב אישום נגדה.

3.         בהחלטה נשוא הערר אמרה השופטת המלומדת כי היא מצאה שישנן ראיות לכאורה כנגד החשודה "במיוחד לעבירת האיומים והחשודה מסוכנת למתלונן לאור דברי האיומים". השופטת ציינה כי היא מצאה שקיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר ולכן הורתה על מעצרה של החשודה עד שעה 14.00 ביום 28.5.06.

4.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבור שהערר בדין יסודו. באשר לעבירת התקיפה הנטענת, הרי לא ניתן להתעלם מכך שמדובר במעשה מיום 9.5.06, שנחקר לראשונה במשטרה רק ביום 25.5.06. כפי שנאמר גם בבית משפט השלום, לא מצאה המשטרה לנכון לעצור את החשודה בעקבות החקירה בגין מעשה זה, אלא עמדה לשחררה. החלטת המעצר באה רק בעקבות דברים שהחשודה אמרה בתום חקירת המשטרה. בדיון היום הוסבר לי על ידי החשודה בעצמה שהדברים נאמרו על ידיה בשל סערת רוחות שבו היתה נתונה בעקבות החקירה המשטרתית.

            מדובר בחשודה ילידת 1957. אין רישומים פליליים בעברה. האירוע עם בן הזוג לשעבר הוא על רקע היחסים הקשים ביניהם בעבר. גם השופטת המלומדת הזכירה בהחלטתה את האפשרות של מתן פתרון למסוכנות אפשרית כלפי בן הזוג לשעבר בדרך של קביעת תנאים של חלופת המעצר.

            אני סבור שדרך זו עדיפה, ואין צורך בנסיבות העניין בקביעת מעצר בשלב הנוכחי, כאשר ברור שאין צורך במעצר זה לצורך החקירה המשטרתית.