החלטה בתיק בש 22029/05

זהו ערר על החלטת בימ"ש השלום בבאר-שבע (כב' השופט באומגרט), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפת זוגתו, איומים והדחה באיומים ובכוח.

העורר, על פי הנטען כנגדו, תקף את המתלוננת בכך שהכה באגרופו בפניה ומשך בשערותיה ואמר לה שאם תתלונן עליו, יהרוג אותה.

מעשים אלה עשה העורר בנוכחות שני שוטרים, אשר זינקו עליו ומנעו את המשך התקיפה. לכשהודיעו השוטרים לעורר כי הוא עצור, הוא זינק לכיוון המתלוננת, בעט בפניה והכה באגרופו בפניה ובבטנה.

לאחר מכן הובילו אותו השוטרים אל מחוץ לבית ואז התקרבה אליו המתלוננת ואמרה לו שהיא לא תתלונן עליו. בתגובה לכך, משך העורר בשערותיה של המתלוננת והוסיף ואמר לה "את יכולה להתלונן, אני שם פס עלייך ועל השוטרים ואני אתקוף אותך שוב ואת השוטרים. אני שם זין על כולם".

בהמשך, כאשר הובאה המתלוננת לתחנת המשטרה בדימונה, היא איבדה את הכרתה.

על פי עדויות השוטרים, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, בדמות קרע מדמם בשפתה התחתונה ונפיחות בפניה.

המתלוננת סרבה לקבל טיפול רפואי ולכן לא קיימת תעודת רפואית בתיק החקירה.

בימ"ש קמא החל בתהליך של בדיקת שילובו של העורר בהליך של גמילה מסמים ומאלכוהול, תוך שלפחות פעם אחת, בדיון מיום 13.11.05, ציין בימ"ש קמא בהחלטתו כי אין בבדיקה ובהזמנת התסקיר משום התחייבות כלשהי לקבל את המלצות התסקיר והובהר לעורר שיכול להיווצר מצב שהמלצות התסקיר תהינה חיוביות, אך ביהמ"ש יבחר שלא לקבל את המלצות התסקיר ויעדיף על פניהן לקבל את הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

לכן, כבר בשלב מוקדם זה, אני דוחה את הטענה שהועלתה על ידי בא-כוחו של העורר, לפיה נוצרו ציפיות אצל העורר ולא ניתן להתעלם מציפיות אלה.

ב"כ העורר הפנה לבש"פ 11074/04, שם נדונו ציפיותיו של נאשם בנסיבות דומות.

כאמור, המצב בענייננו שונה, מכיוון שאם נוצרו ציפיות אצל העורר, הרי שלא היה להן מקום לאור ההחלטה שנתן בימ"ש קמא ביום 13.11.05.

עוד נטען על ידי העורר, שאין בחומר החקירה דבר באשר להיות המתלוננת בת-זוגו של העורר. אולם, בתסקיר שירות המבחן מיום 26.10.05 מצוין במפורש שהמתלוננת מקיימת קשר זוגי עם העורר מזה כ-8 חודשים.

עוד יש לציין, כי העורר בהודעתו במשטרה, אמר שהמתלוננת היא חברה שלו. לכן, אין בידי לקבל את טענת ב"כ העורר כי אין ראיות לכך שהמתלוננת היא בת זוגו של העורר.

עוד נטען על ידי ב"כ העורר כי מאחר ואין תעודות רפואיות, לא ניתן לייחס את החבלות בפניה של המתלוננת לתקרית הנדונה כאן, אלא ניתן לייחס אותן לאירוע אלימות אחר, אשר אירע ביום 13.09.05 בין המתלוננת לבין אישה אחרת.

לצורך זה הוגשו שני תצהירים, האחד מהם של המתלוננת, לפיהם אכן היה אירוע כזה.

האירוע הנדון כאן אירע באותו יום  - 13.09.05. לאירוע זה היו עדים שני שוטרים, משה שריקר וזהבה זרו, והם הביאו את המתלוננת לתחנת המשטרה כאשר יש לה קרע מדמם בשפתה התחתונה.

אמנם החוסר בתעודה רפואית פוגם בראיות התביעה, אך עדויותיהם של השוטרים שנכחו במקום יתכן ויהיה בהן כדי לרפא פגם זה, או לפחות להפחית את עוצמתו.

לאור האמור, אני דוחה את הטענה בדבר העדר ראיות לפגיעה הפיזית במתלוננת, אם כי אני מקבל את הטענה שבעניין זה חל כרסום מה בראיות.