החלטה בתיק בש 2171/08

הבקשה שבפניי נושאת את הכותרת "בקשה לאישור וקביעת מועד תחילת פסילה" (להלן: "הבקשה").

א.         רקע עובדתי:

המבקש הורשע על פי הודאתו בביצוע מגוון עבירות ובהן עבירות בניגוד לסעיפים 413יא'+31, 411+413ו', 413ב'+ 29, 413ד' לחוק העונשין תשל"ז-1977, דהיינו, סיוע למסחר ברכב או בחלקים גנובים, סיוע לקבלת נכסים שהושגו בפשע, מסחר ברכב ובחלק גנוב, פריצה לרכב, גניבת רכב, חבלה במזיד וניסיון למסחר ברכב או בחלקים ממנו.

ביום 20.11.03 נגזר דינו של המבקש, בין היתר ל- 32 חודשי מאסר בפועל,  וכן לפסילה מלהחזיק  או מלקבל רישיון נהיגה למשך 3 שנים מיום סיום ריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

המבקש ערער על גזר דינו, וביום 12.08.04 החליט בית המשפט העליון להעמיד את עונש המאסר בפועל על 25 חודשים ואת תקופת הפסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לשנתיים בלבד (ראה: ע"פ 1638/04 נור נ' מדינת ישראל, [טרם פורסם]).  

המבקש מעולם לא החזיק ו/או קיבל רישיון נהיגה.

ב.         יריעת המחלוקת:

המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים מתייחסת למועד ממנו יש להתחיל ולמנות את תקופת הפסילה מלקבל ו/או להחזיק ברישיון נהיגה.

טיעוני המבקש:

לטענת המבקש, יש למנות את תקופת הפסילה מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון שנגזרה עליו  מיום 20.11.03, דהיינו מיום מתן גזר הדין, וזאת בהתאם להוראת סע' 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה").

ליבת טענת המבקש הינה, כי משלא היה ברשותו מעולם רישיון נהיגה, הרי שתקנות 556- ו-557 לתקנות התעבורה, ולפיהן מניין תקופת הפסילה יחל ביום הפקדת הרישיון או לחלופין ביום המצאת תצהיר המתייחס לאובדן רישיון הנהיגה, אינן חלות בעניינו (לבקשה צורף אישור ממשרד הרישוי על כך שאין ברשות המבקש רישיון נהיגה).

עוד לטענת המבקש, משלא היה ברשותו כלל רישיון נהיגה, סבר כי ממילא אין בידו  להפקיד דבר מה.

ב"כ המבקש הוסיף בטיעוניו וציין כי כיום, עם סיום ריצוי תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקש, החל זה האחרון בתהליך שיקום, במהלכו קיבל הצעות עבודה שונות, המצריכות נהיגה ברכב, משכך, מניעתו מלקבל רישיון מעבר לתקופה הנקובה בגזר הדין מהווה פגיעה חמורה בפרנסתו.

טיעוני ב"כ המשיבה:

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה והפנתה לסעיף 42 לפקודת התעבורה, הקובע את הכללים לחישוב תקופת הפסילה, וכן לסעיפים 556 ו-557 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), המחייבות בעל רישיון שנפסל, להפקיד את רישיונו בבית המשפט שהורה על הפסילה או לחלופין והיה ורישיונו אבד או פקע תוקפו להמציא תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971.

לטענת ב"כ המשיבה יש לחשב את תחילת תקופת הפסילה מיום הפקדת הרישיון בבית המשפט, או לחלופין מיום המצאת תצהיר המבקש על כך שאין בידו רישיון נהיגה תקף, בדומה לחובת בעל רישיון להצהיר על כי רישיונו אבד או פקע תוקפו. 

ב.         דיון:

ס' 42 (א) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".