החלטה בתיק בש 21619/05

1.         כנגד המבקש ואדם נוסף, איגור קפלון, הוגש ביום 22.9.05 כתב אישום לבימ"ש השלום באשדוד ובו הם מואשמים כי במהלך החודשים ינואר עד ספטמבר 2005 קשרו ביניהם קשר עם אנשים נוספים ובהם אחד ליאון שניידר [להלן: "ליאון"] במסגרתו זממו לעשות שימוש בפרטים של מאות כרטיסי אשראי באמצעות כרטיסי אשראי שזוייפו על ידם, ולמשוך באמצעותם במירמה במכשירי "כספומט" שונים ברחבי הארץ מיליוני שקלים מחשבונות הבנק של בעלי החשבונות המקוריים שכרטיסיהם זוייפו.

המבקש, קפלון והאחרים הוציאו זממם לפעול ובמהלך תשעת החודשים האמורים משכו באמצעות הכרטיסים המזוייפים הנ"ל סכומים המצטברים ל-1,719,101 ש"ח, וזאת במהלך 736 משיכות.

כמו כן ניסו הקושרים ב-985 פעמים לבצע משיכות נוספות בסכום העולה על 2,000,000 ש"ח - נסיונות שלא צלחו.

מאות המשיכות ונסיונות המשיכה נעשו עפ"י הנטען במסגרת הקשר והמזימה, התכנון והביצוע של הנאשמים ועל כן מיוחסות להם בכתב האישום עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש במסמכים מזוייפים בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, נסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות [לפי ס' 17 לחוק כרטיסי חיוב], ועשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

באישום השני מואשמים שני הנאשמים בכך שבחיפוש שנערך ביום 5.9.05 במכונית שהיתה בהחזקה משותפת שלהם ושל ליאון, נמצאו 46 כרטיסי אשראי מזוייפים, ובשל כך מיוחסת להם עבירה של גניבת כרטיסי חיוב לפי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב.

לנאשם השני - קפלון - מיוחסת באישום זה עבירה נוספת של גניבת כרטיס חיוב וכן עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

2.         במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה את בימ"ש קמא לעצור אותם עד תום ההליכים נגדם.

ביום 16.10.05 נעתר בימ"ש קמא [כב' השופט ח. נחמיאס] לבקשה, וכנגד החלטה זו הוגש הערר שבפני ע"י העורר - הלא הוא הנאשם מס' 2 בכתב האישום.

3.         סנגורו של העורר אינו חולק, ולא חלק בבימ"ש קמא, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר ביחס לעשרות משיכות שביצע באמצעות הכרטיסים המזוייפים וכי לאור היקף המעשים קמה נגדו עילת מעצר.

טענותיו בערר מתמקדות בטענותיו כי גם בהינתן מספר המשיכות הרבות בכרטיסים המזוייפים שהודה בהם העורר בחקירתו, המדובר הוא בכ-40 משיכות בלבד, שעה שחומר החקירה אינו עולה כדי ראיות לכאורה למאות הרבות של המשיכות ונסיונות המשיכה הנוספים הנטענים בכתב האישום.

לטענתו, העורר לא היה אלא "מבצע קצה" שעמד לשירותו של ליאון, אותו ליאון לא נתפס ע"י המשטרה, ואין ראיות לכאורה לעניין העורר מעבר לאותן משיכות מירמה שביצע לבקשת ליאון ושתמורתן זכה ל"עמלות" ממנו.

            בנסיבות אלה, כך טענתו, ראוי היה להסתפק בחלופת מעצר תחת המעצר הממשי.

עוד טוען הוא כי בתסקיר המעצר אין שרה"מ בא אמנם בהמלצה לשיחרור "לחלופת מעצר של מעצר בית", אולם בסיפא לתסקיר מציינת קצינת המבחן כי "אנו מוצאים לנכון שיש לבדוק התאמתו לחלופת מעצר בבית הוריו בתנאים של פיקוח אלקטרוני"  וזאת "לאור התרשמותנו מהוריו כחלופה הולמת".

מכאן, הצעת שרה"מ לביהמ"ש "לדחות את הדיון כדי להביא עניינו לועדה מחוזית בשרה"מ האחראית על בדיקת ההתאמה לפיקוח אלקטרוני".

4.         אפתח בעניין הטענות ביחס לחומר החקירה.

עיון בחומר החקירה, ובעיקר הודעותיו של העורר, מלמד כי הוא עולה כדי ראיות לכאורה וברמה מוחשית ביותר.

בהודעתו מיום 8.9.05 מודה העורר כי משך כספים מכספומטים בכרטיסים מזוייפים "אולי 40 פעם", כי הכרטיסים המזוייפים נמסרו לו ע"י ליאון ביודעו שהם מזוייפים, הוא היה מגיע לביתו של ליאון, ליאון היה מוציא נתונים מהמחשב "ואמר לי להמתין כי הוא קיבל נתונים במחשב והוא צריך לעבד אותם" וכי "...הבנתי שמה שהוא קיבל במחשב קשור לכרטיס".

הוא ידע כל אותם החודשים כי גם הנאשם 1 [קפלון] מבצע פעולות דומות "...ומושך כסף מהכרטיסים המזוייפים שליאון נותן לו".

הוא מודה כי המכונית בה נתפסו 46 הכרטיסים המזוייפים [נשוא האישום השני] שייכת לו, אולם "הרכב לא אצלי כבר שלושה חודשים, הרכב אצל איגור" וכי קפלון [איגור] אמר לו מפורשות שהוא משתמש בכרטיסים המזוייפים "שהנפיק ליאון".