החלטה בתיק בש 21354/07

זהו ערר על החלטת בימ"ש השלום באשקלון (כב' סג"נ השופט נחמיאס) מיום 25.6.07 בב"ש 1399/07, בה נדחתה בקשה לעיון חוזר, שעניינה השבת תפוסים.

רקע והנסיבות הצריכות לעניין:

בתאריך 18.3.07 בשעה 14:00 נתפסו על ידי המשיבה שופל מסוג וולבו 120 L מ.ר. 518576 שנת יצור 2005, משאית דגם סקאניה מ.ר. 6882961 שנת יצור 2007, וכן עגלה מסוג גרור רכין מ.ר. 9930900 שנת יצור 2004, המצויים כולם בבעלות העוררת (להלן: "התפוסים").

התפיסה נעשתה באתר בניה המכונה "פסגת שאול" בצפון אשקלון.

הפריטים נתפסו בשל החשד כי שימשו את העוררת לצורך כרית חול בלתי חוקית.

ביום 8.5.07, כחודשיים לאחר התפיסה, הוגש נגד העוררת כתב אישום לבית משפט השלום בקרית גת, במסגרת ת.פ. 453/07, בגין כרייה שלא כדין - עבירה לפי סעיף 111 (א) לפקודת המכרות, חא"י.

העוררת ביקשה להחזיר לידיה את התפוסים במסגרת תיק ב"ש 846/07, וזאת בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת מעצר וחיפוש").

בקשתה נדחתה על ידי כב' סג"נ נחמיאס, בהחלטה מיום 1.4.07 (נספח ג' לערר).

בקשה לעיון חוזר נדחתה אף היא על ידי כב' סג"נ נחמיאס, בהחלטה מיום 25.6.07 (נספח ב' לערר).

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

א.         טענות העוררת

העוררת טוענת, כי לא עסקה בכרייה בלתי חוקית. לדבריה, הכרייה בוצעה באתר בנייה, בו היא מועסקת כקבלן משנה במשך כ-18 חודשים. בשלבי העלייה לשטח ויציקת היסודות הוצאו מהשטח עודפי קרקע והונחו בצד, לשם טיפול בהפרשי גובה של האתר. במהלך חודשי העבודה הושבו מרבית עודפי הקרקע לאתר עצמו, ובמקום נותר חלק קטן מהם בלבד - שנועד לשימוש בהמשך העבודה, בהתאם לתוכניות הבניה ותוכניות העבודה, שאושרו על ידי הועדה המקומית.

לדברי העוררת, אין מדובר ב"גנבי חול" מועדים ולא היתה הצדקה  לחשוד בכשרות מעשיהם של עובדיה. ב"כ העוררת מציין, כי העוררת ומנהלה נחשדו אמנם במקרים נוספים של כרייה בלתי חוקית, אך לא הורשעו מעולם בעבירה זו. העוררת ציינה בבקשתה להשבת התפוס, כי הוגש נגדה כתב אישום במסגרת ת.פ. 1322/05, לבית משפט השלום באשקלון, אך בירורו טרם החל. עוד הפנה ב"כ העוררת לפרשה אחרת, מחודש יולי 2006, בה נטען כנגד העוררת, כי היתה מעורבת בביצוע כרייה לא חוקית במהלך ביצוע עבודות תשתית להקמת אנטנה של חב' מירס, אשר בגינה לא הוגש עדין כתב אישום. כמו כן, נטען נגד העוררת בחודש נוב' 2006, כי היתה מעורבת בביצוע כרייה בלתי חוקית במתחם "חסה"  הסמוך לאשקלון. פרשה זו נדונה בביהמ"ש המחוזי בירושלים, במסגרת ערר על החלטת בימ"ש השלום שלא לשחרר התפוס נשוא הבקשה. הערר התקבל וכב' השופט דרורי הורה על שחרור אותו שופל עצמו בתנאים מגבילים (ב"ש 7180/06). בפרשה זו טרם הוגש נגד העוררת כתב אישום.

העוררת טוענת, כי טעה בית משפט קמא, כאשר נסמך על ההליכים וקבע כי יש בהם כדי לבסס נגדה "חזקת מועדות". לדבריה, פתיחת חקירה וגם הגשת כתב אישום, אינם יכולים לשמש בסיס לתפיסת הכלים, ואין בהם כדי לבסס "חזקת מועדות", שכן הוראת סעיף 111 ו' (א)(1) לפקודת המכרות קובעת מפורשות, כי רק במקרה בו הורשע אדם בעבירה של כרייה בלתי חוקית ב-5 השנים האחרונות, לא ישוחרר התפוס "אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו".

העוררת גורסת, כי היא זכאית להשבת התפוסים לחזקתה, בין היתר בשל העובדה שלא נבדקו חלופות הולמות, שיאפשרו הותרת הכלים בידיה. לדבריה, אין בעובדה שמנהלה חתם על "כתב התחייבות" להימנע מכרייה שלא כדין, במסגרת ההליך שהתקיים בפני כב' השופט דרורי (ב"ש 7180/06), כדי להעיד כי בוצעה עבירה על ידה, שכן מדובר באתר בו פעלה במשך שנה תמימה, ללא כל מחאה מצד גורם כלשהו.

העוררת אף מלינה כנגד ההליך שהתקיים בבקשה לעיון חוזר. לדבריה, במהלך אותו דיון ביקש בא-כוחה, כי בית המשפט קמא יאפשר לו לטעון טענותיו בענין חומר הראיות, באמצעות הצגת נתונים ומסמכים לעיני בית המשפט בלבד, כדי למנוע פגיעה בסיכויי הגנתה של העוררת. ברם, בית המשפט קמא לא אפשר לו לעשות כן, בניגוד גמור להלכה הפסוקה, המורה כי יש לאפשר לסניגור לטעון טיעונים במעמד צד אחד, בנסיבות המצדיקות זאת.

ב.         טענות המשיבה

המשיבה טוענת, כי לא חלפו אלא שלושה חודשים מאז שחתם מנהל העוררת על "כתב התחייבות" להימנע מעבירה, וכבר נתפסה העוררת שוב בביצוע עבודות כרייה בלתי חוקיות. מנהל העוררת היה מודע היטב לעובדה, שאם יפר את התחייבותו, תהא המשיבה זכאית לתפוס את השופל, אך הדבר לא הרתיעו. לטענת ב"כ המשיבה, די בעובדה זו כדי ליצור "חזקת מועדות" כלפי העוררת וללמד, כי אין ליתן אמון בעוררת או במנהלה ואין מקום להורות על החזרת התפוסים לחזקתה.

לגופו של ענין טען ב"כ המשיבה, כי התפיסה בוצעה משתי סיבות: