החלטה בתיק בש 21256/08

2.         יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה זו נדונה בפני כב' השופט בן-דור, אשר האריך בהחלטתו מיום 20/06/08 את מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ומכאן הערר.

3.         במסגרת הערר, לא חלק ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה וגם לא חלק על קיומה של עילת מעצר, אך סבר שבימ"ש השלום שגה בכך שהורה, בסופו של דבר, על מעצרו של העורר. ב"כ העורר הדגיש את גילו הצעיר של העורר, את מצבו הרפואי המיוחד ואת העובדה כי הקטין, אשר דקר את העורר, שוחרר ממעצרו למרות שהפגיעה בעורר היתה קשה מהפגיעה בקטין. הוא הוסיף, כי עקב שחרורו של הקטין למעצר בית בשגב שלום, ברור לו, כי לא ניתן לשחרר את העורר לאותו ישוב, והציע כחלופת מעצר את בית משפחת דודו של העורר בתל שבע.

            ב"כ המשיבה ביקשה שלא להתערב בהחלטת בימ"ש השלום ואיבחנה בין מצבו של העורר לבין מצבו של הקטין ששוחרר.

4.         אין חולק, כי העבירה המיוחסת לעורר הינה חמורה ואין גם חולק, על ההלכה לפיה בדרך כלל, מי שנתפס עושה שימוש בסכין, יש להשאירו מאחורי סורג ובריח כדי להגן על הציבור מפניו. אלא, שבמקרה שבפנינו, אני סבורה, כי החלופה שהוצעה תוכל לנטרל את המסוכנות הקמה מהעורר.

            בעניין זה לקחתי בחשבון את עברו הנקי של העורר ואת העובדה, שאמנם הוא כבר בגיר, אך עבר את גיל 18 לפני כחודשיים בלבד, והוא עדיין תלמיד בכיתה יא', שעל פי המסמכים שהוגשו לעיוני, הוא תלמיד חרוץ שלא היה מעורב בארועי אלימות כלשהם בבית הספר.

            זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מכך שהקטין, אשר פגע בעורר, שוחרר לחלופת מעצר. אמנם נכון, כפי שטענה התובעת, כי עניינו שונה בהיותו קטין, אך חומרת מעשיו אינה פחותה מחומרת מעשי העורר וניתן אף לומר, כי לפחות על פי הפגיעות הפיזיות בעקבות הדקירות - הדקירות שדקר הקטין היו קשות מאלה של העורר. הקטין כיוון לאזור חיוני בגופו של העורר ואף פגע בריאתו, וזאת בניגוד לפגיעות השטחיות שנפגע בעצמו. ועוד, על פי ניסוח כתב האישום ניתן להניח, כי גם על פי הבנת התביעה, היה זה הקטין שדקר ראשון את העורר.

גם מצבו הרפואי המיוחד של העורר, שהוא חולק צליאק אשר זקוק לאוכל מיוחד, יש בו כדי להטות את הכף לטובת שחרורו.

העובדה שלא הוגש תסקיר בעניינו של העורר בשל השביתה של שרות המבחן, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ במקרה זה. אמנם נכון, ראוי ורצוי שהעורר יהיה בפיקוח של שרות המבחן ואף ראוי ורצוי היה, שיתקבל תסקיר אודותיו עוד בטרם שחרור ממעצר (כפי שנעשה לגבי הקטין האחר), אלא שלאור השביתה של שרות המבחן, אין הצדקה להשאיר את העורר במעצר עד להגשת התסקיר והתסקיר יוכל להיות מוגש גם לאחר שהעורר ישוחרר.

5.         נוכח האמור ובעיקר לאחר שהתרשמתי מהחלופה שהוצעה כי אשר יש בה כדי לרסן את העורר במידת הצורך, אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

א.         העורר יהיה במעצר בית מלא בתל שבע, בבית דודתו הגב' אלעואדרה שרחה.

ב.         העורר יחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח.

ג.          הגב' אלעואדרה שרחה, בנה מר אלעואדרה עבדל חאלד והוריו של העורר יחתמו כל אחד מהם על ערבות להבטחת ביצוע תנאי השחרור על סך 25,000 ש"ח.

ד.         תנאי מתנאי השחרור הוא, שאחד מהערבים יהיה צמוד לעורר במשך 24 שעות ביממה.

ה.         אני מאפשרת לעורר לצאת לבחינות הבגרות שיתקיימו בבית ספרו שבשגב שלום, כאשר אחד מהערבים יהיה צמוד לעורר ביציאתו לבחינות, במהלכן ובחזרתו מהן.

ו.          שרות המבחן יגיש תסקיר על העורר. התסקיר יוגש לבימ"ש השלום. עם קבלת התסקיר, ישקול בימ"ש השלום, לאחר קבלת עמדת הצדדים, אם לקיים דיון נוסף בעניינו של העורר בעקבות התסקיר, אם לאו.

ז.          מוצא בזאת צו עכוב יציאה מן הארץ כנגד העורר, עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום כ"ח בסיון, תשס"ח (1 ביולי 2008) במעמד הצדדים.