החלטה בתיק בש 21229/08

1. בפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט י' פרסקי), בב"ש 5357/08 (פ 2858/08) שניתנה ביום 5.6.08 ,ולפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2. כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן בניגוד לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים התשל"ג - 1973.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 12.2.08 בשעה 11:49 או בסמוך לכך, סחר העורר בסם מסוכן, בצוותא חדא עם אליהו עזריה וגבי אדרי בכך שמכר לסוכן סמוי, אשר הופעל מטעם משטרת ישראל, סם מסוג קוקאין במשקל 0.3891 גרם נטו, במרכז אורן בבאר שבע, תמורת 150 ש"ח.

ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירת תיווך וכן על קיומה של עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21 (א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין בפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996, ועל כן השגותיו בערר הינן בשאלת חלופת המעצר בלבד.

בית משפט קמא קבע כי יש ראיות לכאורה לאישום של תיווך בסם מסוכן וכי לא שוכנע כי קיימות ראיות לכאורה בעבירת הסחר בסמים. עוד הוסיף וקבע בית משפט קמא כי "התיווך של המשיב היה תיווך פעיל והוא שהיה הגורם "היעיל" לעסקה ואף קיבל תמורה עבור פעילותו". משכך, נקבע,  קמה כנגד המשיב עילת מעצר.

ב"כ העורר טען כי שגה בית משפט קמא עת שלל האפשרות לצוות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר וקבע כי אין חלופה שיש בה כדי לנטרל את מסוכנותו של העורר.

אקדים ואומר, כי אין ממש בטענתו זו של העורר, שהרי ההלכה היא, כי מעורבות בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאים דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר (ראה בש"פ 5246/05 מדינת ישראל נ' עסכאר בן עומאר טאהא (פורסם בנבו)).

עם זאת, הלכה היא כי מקום בו רמת המעורבות בעסקת הסמים הינה נמוכה באופן המאפשר להפיג את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר, יש לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר (ראה בש"פ 4669/92 מיכלאשווילי נ' מדינת ישראל, תק-על 92 (3) 2223; בש"פ 3756/00 ענאבה נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2) 1534; בש"פ 5176/02 כהן נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2) 19; בש"פ 1107/05 אילוז נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 2895; בש"פ 406/05 הנ"ל).

בית משפט קמא בחן את חלופת המעצר שהוצגה בפניו במעמד הדיון, ולאחר בדיקתו, נתן החלטתו והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

ב"כ העורר טען כי שגה בית משפט קמא משלא הורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן על מנת שזה יבחן חלופות שיוצגו על ידי העורר.

סעיף 21א(א) לחוק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, שעניינו תסקיר מעצר קובע כדלקמן:

מהאמור נמצא כי שרירה וקיימת לבית המשפט האפשרות שלא להורות על הגשת תסקיר מעצר ולהתרשם מהערבים המוצעים בפניו בעצמו ועל פי שיקול דעתו.

ב"כ העורר טען כי בית משפט קמא פעל בניגוד להוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בכך שציווה על מעצר העורר מבלי שמוצתה בחינת האפשרות להורות על חלופת מעצר עד תום ההליכים.

בית משפט קמא העניק לעורר את האפשרות להציע ערבים ואולם העורר הציג חלופה אחת בלבד, והיא מר אלמקייס, מנהל מרכז גמילה.

ב"כ המשיבה חקר את מר אלמקייס ביום 5.6.08 בתיק אחר, שגם בו שימש כחלופה. מהחקירה בבית המשפט עלה כי מר אלמקייס לא דיווח על משיב ששוחרר לחלופת מעצר תחת פיקוחו ואשר יצא ממקום מעצרו.

ב"ב המשיבה היפנה לבש 9006/06 (כבוד השופטת י' רז-לוי), שם נדחה שחרור לחלופה בפיקוח מר אלמקייס, כמו גם עלה כי קיימת בעיה ברישוי העסק של מר אלמקייס.

אין חולק כי בשל האמור, מר אלמקייס אינו יכול לשמש חלופה ראויה ומשכך דחה בית משפט קמא, ובצדק, את החלופה המוצעת אשר אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר ואין בה כדי למנוע ממנו אפשרות לבצע את אותן עבירות ממקום חלופת המעצר.