החלטה בתיק בש 21145/07

1.                   בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו .

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 345 (ב) (2) בצירוף סעיף 345 (א) (1) לחוק העונשין , תשל"ז - 1977

[ להלן:"החוק"] , עבירה של כליאת שווא- עבירה לפי סעיף 377 לחוק  וכן עבירה של הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245 (א) לחוק.

עובדות כתב האישום הן כדלקמן : -

בתאריך 1.6.07 סמוך לחצות, נסע הנאשם עם אמין אבו מדיגם [להלן :"אמין ] בשכונה ג' בבאר שבע, שם הבחין בד.ג. [להלן:"המתלוננת"] , שעמדה ברחוב והציעה שירותי מין.

הנאשם שתה לפני כן שתיה אלכוהולית. הנאשם ואמין הציעו למתלוננת שתקיים עמם יחסי מין ברכב וזו הסכימה, אף כי דרשה להיות רק עם אחד מהם באוטו וכי הכל יתבצע עם קונדום.

המתלוננת נכנסה למושב האחורי ברכב, הנאשם מסר לה 100 ש"ח. הנאשם דחף את המתלוננת לאחור בכתפיה, המתלוננת נפלה על המושב וקיבלה מכה בראשה. הנאשם  אחז ברגלי המתלוננת ומשך אותה קדימה עד ששכבה על המושב האחורי. בשלב זה המתלוננת החליטה שלא לקיים יחסי מין עם הנאשם ואמרה לו כי היא רוצה לצאת מהרכב.

הנאשם סטר בחוזקה לפניה של המתלוננת, דיבר עמה בגסות ודרש ממנה לשכב על המושב , כשהוא מנסה להפשיל את מכנסיה, מרים את חולצתה וקורע את חזייתה. המתלוננת נאבקה בנאשם וניסתה להרחיקו ממנה, לפתוח את הדלת  ולצאת מהרכב אך הדבר לא עלה בידה, היא בכתה וביקש מהנאשם שישחררה אולם הנאשם שב וסירב, סטה לה שוב, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, הרים את רגליה וכופפן , ואז ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת בכוח, אולם הדבר לא עלה בידו. המתלוננת שבה וביקשה מהנאשם שישחררה, ויתן לה לצאת ואף אמרה שתחזיר לו את הכסף שנתן לה, אולם הנאשם שב והכה אותה, סטר לה והמשיך במעשיו. המתלוננת הוציאה קונדום וביקשה שלפחות ישים קונדום על איבר מינו , אולם הנאשם סירב, זרק את הקונדום והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת במשך זמן רב,  אולם לא הגיעו לסיפוק מיני.

הנאשם גם הכה את המתלוננת וסטה לה מספר פעמים. הנאשם נטל בקבוק משקה וודקה ודרש מהמתלוננת לפתוח את פיה. המתלוננת סירבה , אולם הנאשם פתח את פיה בכוח ודחף את הבקבוק לפיה .

הנאשם גם איים על המתלוננת שאם תוציא עוד מילה מפיה, יקח אותה לים המלח ולא ימצאו את גופתה.  אמין נכנס לרכב במהלך מעשיו של המשיב ודרש ממנו להפסיק להכות את המתלוננת ולעזוב אותה , אולם המשיב לא הפסיק את מעשיו.

לבסוף ביקשה המתלוננת מהמשיב שיתן לה לצאת מהרכב בתואנה שהיא צריכה להתפנות והמשיב התיר לה לעשות כן, בתנאי שתשאיר את תיקה ברכב. המתלוננת ברחה מהרכב.

במעשיו אלה, כך נטען, בעל המשיב את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית, ותוך שהוא מאיים עליה בפגיעה בה, וכולא אותה ברכב כליאת שווא.

עוד עולה מכתב האישום, כי בתאריך 3.6.07 בהיות המשיב  בתחנת המשטרה בבאר שבע, יחד עם אמין. המשיב דרש מאמין שישנה את הודעתו ויאמר בחקירה כי המשיב לא היה עמו במהלך האירוע המתואר לעיל, אלא היה בעבודה.

במעשיו אלה, כך נטען, המשיב ניסה להניא את אמין שישנה את הודעתו וימסור הודעת שקר בחקירה על פי דין.

2.                   בא כוח המשיב טען להעדר ראיות לכאורה ולחילופין, לכך שהתשתית הראייתית אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים וכן טען למחדלי  חקירה .

עיינתי בחומר הראיות, ממנו עולה כי עובדות כתב האישום מבוססות על עדותה של המתלוננת ועדותו של אמין.

המשיב טען כי לא היה במקום וכי היה במקום אחר.

בידי המשטרה היה מספר הרכב של אמין וכך הגיעה המשטרה אל אמין.

בחקירתו טען אמין, כי המשיב הוא שהיה עמו ברכב והוא שקיים עם המתלוננת יחסי מין, גם כאשר המתלוננת ביקשה ממנו להפסיק, ותוך כדי בכייה של המתלוננת ובקשתה מאמין שירים את המשיב ממנה, אלא שהמתלוננת, בעימות שנערך בינה ובין המשיב,לא זיהתה את המשיב כמי שביצע בה את המעשים המיוחסים למשיב .