החלטה בתיק בש 2098/05

            האישומים:

1.         המשיבים, שני אחים תושבי הכפר איכסאל, הראשון יליד 1985 והשני, קטין יליד 3/3/1990, עומדים לדין בפני בית משפט זה, בתיק פלילי 1075/05, המייחס להם ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי ס' 329 (א) (1) ו - (2) לחוק העונשין, ה'תשל"ז - 1977, שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 402 (ב) לחוק העונשין הנ"ל, נשיאת נשק, עבירה על ס' 144 (ב) לחוק העונשין הנ"ל, החזקת נשק, עבירה לפי ס' 144 (א) לחוק העונשין הנ"ל ואיומים, עבירה לפי ס' 192 לחוק העונשין הנ"ל.

            המעשים המיוחסים למשיבים על פי כתב האישום הנ"ל והמהוים בסיס לאישומים הנ"ל הנם; כי בתאריך 21/5/05 עת שיצא סעיד עודה, שגם הוא תושב הכפר איכסאל (להלן: "המתלונן"),  מחנות פלאפונים הנמצאת בכפר והשייכת לעבדאל סלאם שלבי, ניגשו שני המשיבים אל המתלונן כשבידיו של המשיב מס' 1 מוט ברזל באורך של 60 ס"מ ובידי המשיב מס' 2 מקל של טוריה. המשיבים קרבו למתלונן מבלי שהנ"ל הבחין בהם ובעת שניסה המתלונן לפתוח את דלת רכבו על מנת להיכנס אליו, הכה אותו המשיב מס' 1 בעזרת המוט בראשו, כתוצאה מכך איבד המתלונן את ההכרה, התמוטט על המדרכה סמוך לרכב והמשיבים המשיכו לחבוט במתלונן, המשיב מס' 1 במוט והמשיב מס' 2, במקל וכל זאת, כשהמתלונן שוכב מחוסר הכרה.

            בהמשך לכך לקח המשיב מס' 1 מן המתלונן, כשהוא כאמור מחוסר הכרה, אקדח שהמתלונן מחזיק ברשיון במסגרת עבודתו כמאבטח.

            בקשה למעצר עד תום ההליכים

2.         בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה, (להלן: "המבקשת") את הבקשה דידן למעצר שני המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

            במאמר מוסגר יצוין, כי בעת הדיון בבקשה היה המשיב מס' 2 משוחרר בתנאים מגבילים זאת בהתאם להחלטת בית משפט השלום שניתנה במסגרת בקשת המדינה שהוגשה שם, להאריך את מעצרם של שני המשיבים ב - 5 ימים לצורך הגשת כתב האישום, בית משפט השלום נעתר לבקשת המדינה והאריך את מעצרו של המשיב מס' 1 ב - 5 ימים ודחה את הבקשה לגבי המשיב מס' 2, שהנו כאמור קטין, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים וביניהם התנאי של מעצר בית מלא בבית דודו אחמד שלאבנה בכפר בסמת טבעון.

            על פי הנטען בבקשה, לתביעה ראיות לכאורה טובות להוכחת האשמות המיוחסות למשיבים, בין היתר, עדותו של המתלונן במשטרה ועדויותיהם של מספר עדי ראיה, תעודה רפואית ואף הודעת המשיב מס' 1 שקושר את עצמו למעשים.

            עוד נטען בבקשה כי העבירות המיוחסות למשיבים הן חמורות על פי אופיים ונסיבותיהם ומקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית כקבוע בסעיפים 21 (א) (1) (ג) (2) ו -  (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") וכי אין בידי המשיבים לסתור את חזקת מסוכנות זו.

            עוד נטען בבקשה למעצר עד תום ההליכים כי ניתן ללמוד על מסוכנותם של המשיבים מכך שהם לא בחלו להכות במקל ובמוט ברזל את המתלונן אשר שכב מחוסר הכרה לרגליהם.

            בטיעונים בכתב שהוגשו ע"י ב"כ המבקשת הוא שב וטען כי בידי התביעה ראיות לכאורה טובות להוכחת האשמות המיוחסות למשיבים ובענין זה הפנה להודעתו במשטרה של המתלונן ולהודעותיהם של סאהר עבדאל האדי, של נאסר סעדי ושל עבדאל מג'יד שלבי.

            עוד טען ב"כ המבקשת כי בגרסת המשיב מס' 2 קיימות סתירות שמפריכות אותה ובענין זה הפנה לתצלומים המראים את החבלות שנגרמו למתלונן.

            באשר לעילות המעצר, שב וטען ב"כ המבקשת כי מתקיימת לגבי המשיבים חזקת מסוכנות סטטוטורית מכח חוק המעצרים וכן מהמעשים החמורים המיוחסים למשיבים, בנוסף, ציין ב"כ המבקשת כי למשיב מס' 1, רישום ללא הרשעה שעניינו השגת גבול פלילית.

            ב"כ המבקשת טען כי מתקיימת בעניננם של המשיבים עילת מעצר נוספת עקב חשש לשיבוש הליכי משפט בעיקר משום שמדובר בעדים שהם בני אותו כפר, דבר שהופך את החשש של נסיון להשפיע על עדים לסביר ביותר.

            בנוסף, מבקש ב"כ המבקשת כי יש לראות בעובדה כי המשיב מס' 1 אשר הוזמן למשטרה עוד באותו יום של הארוע, התייצב במשטרה רק ביום 1/6/05,  10 ימים לאחר מכן, משום תמיכה בחשש לשיבוש הליכי משפט. 

            באשר לחלופת המעצר, טען ב"כ המבקשת כי קיומן המשולב של שתי עילות המעצר, המסוכנות והחשש לשיבוש הליכי משפט מביא למסקנה כי אין חלופת מעצר שיהיה בה כדי לאיין את מסוכנות המשיבים, בענין זה אף הפנה לבש"פ 3537/05 שעניינו מעצר קטינים בעבירות אלימות.

            טענות ההגנה

3.         לעומת גרסת התביעה ביחס להתרחשות הארוע כפי שתוארה בכתב האישום, בפי

המשיבים גרסה שונה, שני המשיבים טוענים כי המשיב מס' 2 כלל לא היה במקום, בעוד שהמשיב מס' 2 טען בגרסתו שנמסרה למשטרה כי הוא היה בדרכו לבית סבתו במרכז הכפר, שם ישנה חנות פלאפונים השייכת לעבדאל סלאם שלבי והוא הבחין במתלונן, איתו הוא מסוכסך,  ובעבר הלא רחוק אף הגיש נגדו תלונה כי הוא איים עליו באקדח ותקף אותו באותו האקדח וגרם לו לשברים. לגרסת המשיב מס' 2, המתלונן פנה אליו תחילה בדיבורים ולאחר מכן דחף אותו ומשהמשיב מס' 2 בתורו דחף את המתלונן, שלף זה את אקדחו, כיוון אותו לעברו ואיים עליו, ואז המשיב מס' 2 לקח מהכביש קרש שמצא שם, הכה בו את המתלונן מכה אחת ומשזה המשיך להתקרב לכיוון שלו, נתן לו מכה שניה שאין הוא יודע היכן פגעה בו, אבל מכה זו גרמה לדבריו לכך כי האקדח יפול מידו של המתלונן לכביש, לגרסתו הוא לקח את האקדח, עזב את המקום והלך לכיוון ביתו של קרוב משפחה בשם נזאר שלבי שהנו שוטר ע"מ למסור לו את האקדח, ומשלא מצא את נזאר בבית, הוא מסר את האקדח לאביו של נזאר, מוחמד שלבי.