החלטה בתיק בש 20583/06

1. מונחת בפני בקשת התביעה לעצור את המשיב, רודיק איסטחרוב, עד תום ההליכים נגדו.
2. נגד המשיב ונאשם נוסף, ניסים מכלוף, הוגש כתב אישום (פ 8081/06), המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין ותקיפה בנסיבות מחמירות, בהתאמה לפי הסעיפים 329 (א) (1), 186 (א), 382 (א) בצרוף סעיף 380, לחוק העונשין תשל"ז - 1977
3. על פי כתב האישום, תקף המשיב עם אחרים, ביניהם מכלוף,  את המתלונן בלילה שבין 17 ל - 18 מרס 2006 , במועדון אפקס בבאר שבע. מדובר בתקיפה קשה וחמורה שהחלה בשל ויכוח של מה בכך עם מכלוף. המתלונן הוכה על ידי המשיב ומכלוף, באגרופים ובסטירות בכל חלקי גופו, הוטחה בו אבן שגרמה חבלה בידו, והוא הוכה במוט בראשו. חמור מכל אלה, המתלונן נדקר דקירות רבות בראש, בצוואר, בחזה, בגב ובידו השמאלית.
4. עיקר טיעונו של ב"כ המשיב מתייחס לתשתית הראייתית שבידי התביעה, אשר לדעת הסנגור המלומד אין בה, על פניה, כדי לקשור את המשיב לדקירת המתלונן.
5. אין חולקין כי בחקירתו הראשונה, בבית החולים, למחרת אירוע התקיפה, מתייחס המתלונן רק לאדם המוכר לו בשם "ניסים", כמי שהיה מעורב באלימות, ומוסר כי את "שאר האנשים אני לא מכיר, ולא ראיתי בדיוק מי הם כי הם פוצצו אותי מכות...כולם התנפלו עלי, אני לא ראיתי מי דקר אותי, ולא ראיתי סכין." רק בהודעה נוספת, ולאחר שהמשיב נחשד במעשה בנסיבות לא ברורות, על פי הנטען על ידי בא כוחו, מזהה המתלונן את המשיב כמי שהיה מעורב בהכאתו ובדקירה; לא רק זאת, אלא שלטענת הסניגור המלומד, מדובר במתלונן בעייתי, ואולי אף בעל נטיה לאלימות, שמהודעתו עולה כי בעת שהותקף ניסה להגן על עצמו באמצעות דוקרן שהיה ברשותו, אולם הדבר לא עלה בידו. בנסיבות אלה כך טוען ב"כ המשיב, אין לסמוך על זיהויו של המשיב בידי המתלונן, ומשראיה זו הינה הנדבך המרכזי שבידי התביעה, הרי שאין בה כדי להוכיח אף לכאורה את אשמתו של המשיב, ויש לשחררו ממעצרו.

6. לאחר שעיינתי בחומר הראיות, נחה דעתי כי יש בו כדי להניח תשתית לכאורה להוכחת האשמות, כנדרש עלפי הוראת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו- 1996.

7. בהודעה נוספת מיום 26.3.2006, מספר המתלונן כי לאחר ששוחרר מבית החולים נכנס לאתר אינטרנט בו מופיעות תמונותיהם של באי מועדונים בבאר שבע, ביניהם מועדון האפקס. המתלונן זיהה בין תמונות באי המועדון, ביום האירוע, בשעות הלילה,  את תמונת המשיב, וכן את תמונתו של אדם נוסף, המכונה על ידו "ג'ינג'י", שהיה בין תוקפיו. פליסוב אנטון , צלם אתר האינטרנט, מאשר בהודעתו כי התמונות צולמו במועדון במועד האירוע.
   המתלונן דבק בדברים שמסר בהודעתו הראשונה, ולא גרס  כי ראה את כלי הדקירה או את דרך ביצועה של הדקירה, ואולם בהודעתו המפורטת מיום 26.3.2006, מסר כי המשיב היה בין התוקפים, הבחין בו בעת שחבר למכלוף, ובמהלך התקיפה,  הרגיש "דקירות בצד ימין של החזה, כאשר רודיק עומד בצד הזה של הדקירות, ונסים עומד בצד השני".
   בעימות שנערך בין המתלונן לבין המשיב ביום 28.3.2006,  מטיח המתלונן בפני המשיב דברים דומים: "אני הרגשתי דקירות מהצד שרודיק עמד והרביץ לי, אני לא ראיתי עם מה רודיק דקר אותי, אני רק הרגשתי את זה מכות כאלה של דקירות ואז נפלתי, וכשהייתי על הרצפה רודיק, נסים ועוד בחור התחילו לבעוט בי ואז הם עזבו אותי על הרצפה ואז אני הצלחתי לקום והלכתי לכיוון המועדון, ואז רודיק נתן לי מכה בראש עם מקל".
   
8. המשיב מסר מספר אמרות בחקירתו. בשתי הודעות מיום 26.3.2006 טען כי לא תקף את המתלונן, וכי מעולם לא שהה במועדון האפקס, ואינו מכיר כלל את המועדון.
   לדבריו שהה בביתו ביום האירוע  במחיצת בני משפחתו- המשיב נשוי ואב לילדים. דא עקא, בהודעת אשתו של המשיב, אירינה וטקין, לא עולה תמיכה בטענת המשיב, והיא מוסרת כי אינה מוציאה מכלל אפשרות כי המשיב לא שהה בבית בשעות האירוע.
   עוד טען המשיב כי אינו מכיר כלל את הנאשם השני בפרשה, ניסים מכלוף, ומעולם לא ראה אותו. טענה זו נסתרת בהודעתו של מכלוף עצמו, מיום 1.4.2006, המציין כי הוא מכיר את המשיב היטב.

בהודעות נוספות של המשיב, מימים 29.3.2006, 3.4.2006, ובמהלך עימות עם המתלונן ביום 28.3.2006, ולאחר שהוצגו בפני המשיב תמונותיו במועדון, והובהר לו כי מכלוף סתר טענתו לעניין ההיכרות ביניהם, חדל המשיב להגיב לשאלות החוקרים, ובחר פעם אחר פעם, בזכות השתיקה, על אף שהובהר לו כי הדבר עלול להתפרש לרעתו.

9. בנסיבות אלה, הרי שניתן מענה ראוי בחומר הראיות כיצד זוהה המשיב על ידי המתלונן כמעורב במעשה התקיפה. גם אם לא הבחין המשיב בתנועות הדקירה עצמן, הרי שמעורבותו של המשיב בדקירה, עולה מהימצאו בסמיכות מגע למתלונן, בעת הדקירות, ובצד שבו אירעו הדקירות.

גם אם ייטען כי אין לסמוך על דבריו  של  המתלונן, חרף ההסברים שניתנו לענין הזיהוי המאוחר, הרי שלהודעתו קיים חיזוק משמעותי, לאחר שהמתלונן נתפס, לכאורה, באמירת שקרים, שנועדו להרחיקו מזירת האירוע, הן לעניין שהייתו במועדון בעת האירוע, והן לעניין היכרותו את ניסים מכלוף. שקרים אלה עולים כדי סיוע ממש; שהייתו של המשיב במועדון, המונצחת בצילומים באתר האינטרנט, מפריכה לכאורה, את טענת האליבי של המשיב, ועדותו של מכלוף לגבי קשריו עם המשיב, מצביעה על מניע אפשרי שבגינו חברו השניים לתקיפתו של המתלונן. מדובר בשקרים ממשים, מהותיים, המוכחים בראיות ממקור עצמאי, ומעידים על תחושת אשם, העשויה להיתפס גם כראשית הודאה. שתיקתו של המשיב בחקירה  למן השלב שבו מתחוור לו לכאורה, כי נתפס בשקריו, יש בה כדי לחזק את היש הראיתי, גם בהיבט זה.  נוכח "חזית המריבה" העולה מהכחשתו הגורפת של המשיב, ומשהמשיב אינו טוען כי היה לו סכסוך כלשהו עם המתלונן, איני רואה כיצד החזקת הדוקרן בכיסו של המתלונן, שאין חולקין כי לא נעשה בו כל שימוש באירוע, עלולה לפגום, על פניה , באפשרות לעשות שימוש ראיתי בהודעותיו.

10. אין ספק שבנסיבות התקיפה כמיוחס למשיב, תוך שימוש לכאורה בנשק קר, קמה עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות, על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים).