החלטה בתיק בש 20499/05

1.         בפני בקשת המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים שנפתחו נגדו בת.פ. 8117/05.

בכתב האישום שהוגש נגדו ביום 8.4.05 מואשם המשיב בביצוע המעשים והעבירות דלהלן:

            המשיב מתגורר עם הוריו ואחיו בירוחם.

ביום 3.4.05 לפני הצהרים הגיעו לבית משפחתו ארבעה שוטרים צבאיים על מנת לעצור את אחיו של המשיב - נח - שהוכרז כמשתמט משירות צבאי.

השוטרים הצבאיים, ושוטר אזרחי שנלווה אליהם, ביקשו להיכנס לבית, אביו של המשיב סירב לבקשתם והחל להדוף אותם בצעקות אל מחוץ לדלת הכניסה. בשלב זה ניגש המשיב לשוטר האזרחי, החל צועק עליו, ביקש טלפונית מאנשים נוספים שיגיעו למקום, וביחד עם אביו ובני משפחה נוספים החלו להדוף את השוטר ולצעוק עליו.

שניים מהשוטרים הצבאיים יצאו מהבית והזעיקו את שני חבריהם הנוספים וחזרו יחדיו לכיוון הבית. המשיב צעק ואיים עליהם והחל משתולל, השוטרים הצבאיים החלו חוזרים לכיוון מכוניתם, המשיב, אביו ובני משפחה נוספים הלכו אחריהם והשוטרים הצבאיים ביקשו להרגיע הרוחות.

בשלב זה רץ המשיב חזרה לתוך הבית וחזר אל השוטרים כשבידו סכין, הוא היכה באגרופו את אחד השוטרים, הם אחזו בו ופרצה תיגרה במהלכה זרקו בני משפחת המשיב אבנים לעבר השוטרים.

המשיב התקרב לעבר השוטרים הצבאיים כשהסכין בידו, שניים מהם ניסו למנוע ממנו להתקרב אליהם, המשיב החל לרוץ אחרי אחד השוטרים, יניר, שנפל תוך כדי ריצה ותוך שהוא מבקש את המשיב שלא ידקור אותו בסכין.

המשיב בעט ביניר בראשו, אחד השוטרים האחרים היכה את המשיב בנסיון למנוע ממנו להמשיך ולתקוף את יניר, המשיב יידה אבן לעבר השוטר השני, היכה אותו פעם נוספת באגרוף והעביר את הסכין בין שתי ידיו. השוטר שנפל, יניר, הצליח לקום מנפילתו, התקרב לעבר המשיב שתקף אותה שעה את חברו השוטר הנוסף ובשלב זה דקר המשיב את השוטר יניר בבטנו מצד שמאל וחתך את בטנו בסכין בכוונה לגרום לו חבלה חמורה , נכות או מום.

המשיב ואנשים נוספים שהגיעו למקום בעידודם של המשיב ומשפחתו, יידו אבנים לעבר השוטרים הצבאיים ושנים מהם נפגעו מאותן אבנים.

יניר, שנדקר ונחתך בבטנו ע"י המשיב, הובהל לבי"ח "סורוקה", שם נותח בבטנו ובטחול, ועד ליום הגשת כתב האישום - חמישה ימים לאחר הדקירה - היה מאושפז בביה"ח.

עד כאן תיאור המעשים הנטענים כנגד המשיב בכתב האישום ובגינם מיוחסות לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נסיון לפציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין, תקיפה, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תיגרה ותקלה ציבורית.

2.         בישיבת 12.4.05 לא חלק הסנגור על קיום ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב, אולם עיקר טענתו הינה כי מעשי המשיב בוצעו תוך הגנה עצמית. הוא מפנה להודעת המשיב בחקירה לפיה נפנף בסכין לעבר השוטרים הצבאיים, אולם זאת כדי להרחיקם ממנו תוך נסיון להתגונן, כשהדקירה ארעה לטענתו כתוצאה מכך שהשוטר שנדקר התקרב אל המשיב ודחף עצמו לעבר הסכין.

עיינתי בחומר החקירה לרבות בעדויות השוטר הדקור והשוטרים הנוספים ואלו שוללות גירסתו של המשיב.

השוטר אלעד מתאר בהודעתו כי המשיב "שיסף על יניר את הסכין וחתך אותו לכל האורך בצד שמאל של הבטן עם סכין שהיתה בידו".

יניר, השוטר שנדקר, מספר בהודעתו כי:

"... תוך כדי קטטה קלטתי לפתע שמשה [המשיב] מחזיק בידו אולר שהלהב שלו בגודל 4 אצבעות... הוא בא לכיוון שלי, התחלתי לסגת משם, הוא בא עם הסכין... הוא רץ אחרי והחלקתי ואז אמרתי לו, בלי הסכין, אל תדקור אותי... הצלחתי לקום כמה מטרים, ראיתי שהוא רב עם אלעד, רציתי לעזור לאלעד, הרמתי את ידי עליו ואז חטפתי דקירה וחתך בבטן בצד שמאל מהאולר שאחז בידו...".

באותן ההודעות ובהודעות שאר השוטרים שהיו בזירה, מופיע תיאור מפורט של מעשי האיומים, זריקות האבנים, המכות והתקיפות המיוחסים למשיב בכתב האישום.

בדוחות ביה"ח ובצילומים של הנדקר שבתיק החקירה, נחשף היקף הפגיעה שנפגע הנדקר בבטנו כתוצאה מאותה הדקירה.