ההליך
מדובר בבקשה למעצר המשיב 1 עד תום ההליכים ולקביעת תנאי ערובה למשיב 2. ההחלטה נוגעת לשאלת מעצרו של המשיב 1. ההחלטה בעניינו של המשיב 2 ניתנה ביום 14.2.07, בה הולט בהסכמה על שחרורו בתנאים של מעצר בית, ערבויות כספיות והפקדה כספית.
כתב האישום
כנגד המשיב 1 הוגש כתב אישום, המייחס לו תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה.
בכתב האישום נטען, כי ביום 9.2.07 סמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר בילו המשיבים במועדון "הפורום" בבאר שבע. בעת הבילוי נתקל המתלונן במשיב 1, שדרש ממנו לצאת עמו מחוץ למועדון ולאחר שלא נענה שב וחזר על דרישתו בנוכחות המשיב 2, דחף את המתלונן, המשיב 2 הניח ידו על המתלונן והכה אותו בפניו. המשיב 1, שאחז בידו חפץ חד, הכה אף הוא את המתלונן וגרם לחתך עמוק בצווארו, דבר שגרם לכך שהמתלונן הובהל לבית חולים, שם טופל.
הבקשה למעצר עד תום ההליכים
בבקשה למעצר המשיב 1 עד תום ההליכים נטען שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו, שקיימת עילת מעצר בגין ביצוע העבירות תוך שימוש בנשק קר, בגין מסוכנות, שכן הוא מסכנים את בטחון הציבור בכך שתקפו את המתלונן על לא כלום, וכמו כן בגין שיבוש הליכי משפט והדחת עדים. בנסיבות אלה נטען שאין חלופה שיש בה להבטיח את מטרות המעצר.
טענות ב"כ המשיב בדיון
בדיון שהתקיים בפניי ביום 15.2.07 טען ב"כ המשיב כי קיים כרסום בראיות בכל הנוגע לזהות הדוקר, אם מדובר במשיב 1 או במשיב 2. לגבי העובדות האחרות שמהוות את העבירות האמורות בכתב האישום הסכים שיש ראיות לכאורה.
נטען כי המתלונן מסר באמירתו מיום 10.2.07 שמי שפצע אותו לפי הבנתו הוא המשיב 2, ולא המשיב 1, כי החברים של המתלונן לא ראו חפץ חד בידו של המשיב 1 ולכן לא ניתן לדעת מי מהמשיבים גרם לפציעה בצוואר. כמו כן נטען כי קיים מזכר משלים לאמרתו של בן, עובד ה"פורום", לפיו הלה לא ראה דבר מה בידו של המשיב 1, ורק הניח שהיה בידו חפץ שגרם לפציעה ושיער שהפציעה נעשתה על ידי כוס.
כמו כן נטען כי אין למשיב 1 עבר פלילי, ולו תיקי מב"ד, בעוד שלמשיב 2 יש תיק מב"ד פתוח, ומשהוחלט על שחרורו של משיב 2, יש לשחרר גם את משיב 1.
ב"כ המשיב ביקש להשמיע את החלופה למעצר ואמו של המשיב 1 העידה בפני בית המשפט על נכונותה לפקח על בנה 24 שעות ביממה.
טענות ב"כ המבקשת בדיון
ב"כ המבקשת טענה לשאלת הזיהוי כי נגד המשיב 1 ישנם שלושה עדים שזיהו אותו כמי שגרם לפגיעה בצוואר: שני חבריו של המתלונן, צחי חדידה ואיליה סטפין, וכן בן מונסונגו שעובד ב"פורום" והוא אובייקטיבי. כמו כן הודה המשיב 1 שידו הייתה מלאה בדם לאחר הפציעה (הודעתו מיום 9.2.07, עמ' 2, שורה 22).
באשר לעילת המעצר נטען שהמשיב 1 התקוטט ותקף בסביבה מלאה אנשים ואף כי עובד הפורום הנ"ל ביקש מהמשיבים להתרחק, הם אלה שחזרו לעורר תגרה, דבר שמצביע על מסוכנות גבוהה מאד, על אף הגיל הצעיר והעדר עבר פלילי.
דיון
ב"כ המשיב 1 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, למעט שאלת זיהויו של משיב 1 כמי שדקר את המתלונן.
באשר לשאלת זיהויו של המשיב 1, נראה לי שניתן לזהותו לכאורה כמבצע הפציעה בצווארו של המתלונן, כפי שיפורט להלן.
באמרת המתלונן מיום 9.2.07 מסר המתלונן שיתכן ויוכל לזהות את דוקרו וזכר רק שמדובר באתיופי עם משקפיים (תיאור שמתאים לחזותו של המשיב 2). באמרתו השנייה מסר שקשה לו מאד לזכור פרטים, לא ידע לתאר את לבושו, מסר שגילו 18 לערך, וסבר שבפנים יוכל לזהותו.
בן, עובד הפורום, מסר באופן ברור באמרתו כי הדוקר היה המשיב 1, כי זיהה את המשיב 2 כמי שתפס בצווארו של המתלונן ואת המשיב 1 כמי שגרם לפציעה. כמו כן זיהה בן כי לאחר הפציעה היה למשיב 1 דם על יד שמאל שבה הכה את המתלונן ולפני כן לא היה לו דם.
המשיב 1 הודה שנחתך בידו ולא סיפק הסבר הגיוני לכך, הוא מסר כי לפני הדחיפות לא היה לו חתך ואחריהן ראה שהיד שלו מוצפת בדם, וכי אינו יודע ממה הדם והחתך (עמ' 2, שורה 22, וכן ראו בעימות בינו לבין המתלונן, עמ' 2, שורות 15-16)). שני המשיבים מסרו באמרותיהם כי היו רק ויכוחים ודחיפות ולא ידעו להסביר ממה נגרם החתך בגרונו של המתלונן.
איליה סטפין, חברו של המתלונן, מסר באמרתו הראשונה כי לא יוכל לזהות את הדוקר בתמונות מאחר שהיה גם הגב אליו, מסר תיאור של גוף מלא, כבן 17.5, לבש לבוש כהה ושמע שצועקים את שמו ראשד. בעימות שנערך בין המשיב 1 למתלונן מסר המשיב 1 שיש כאלה שקוראים לו ראשיד. באמרתו השנייה של איליה סטפין ציין כי הבחור השני שלא גרם לחתך בצוואר, אלא רק דחף, היה אתיופי. לגבי התוקף אמר שראה את ידו מתמלאת דם.
באמרתו השניה של יצחק חדידה, חבר נוסף של המתלונן, מסר תיאור של הבחור השני שלא גרם לחתך - אתיופי גבוה עם משקפיים ועגיל בסנטר (שורות 8-9), תיאור המתאים לחזותו של המשיב 2.
לאור הראיות הנ"ל, נראה לי שניתן לקבל לכאורה את אמרתו הברורה של בן, עובד ה"פורום", שהיה במקום ומסר תיאור ברור, לרבות זיהויו של המשיב 1 כמבצע החתך. לכך מתווספות אמרות שני חבריו של המתלונן שמבין שני המשיבים ידעו לזהות את מי שלא ביצע את החתך כאתיופי, הוא המשיב 2. על דרך השלילה עולה מאמרותיהם כי המשיב 1 היה התוקף. לכך מתווספות האמרות בעניין הדם בידו של המשיב 1 והעדר הסבר לכך מצידו. המתלונן אמנם מסר תיאור של תוקפו שמתאים למשיב 2, אך מסר גם שקשה לו מאד לזכור פרטים בקשר לזיהוי, ונראה לי שאין המדובר בדברים העולים כדי בכרסום בראיות.
באשר למסוכנותו של המבצע עבירות אלימות תוך שימוש בנשק קר, קבע המחוקק חזקת מסוכנות, שעל המשיב להפריכה. בית המשפט חזר וקבע כי חברה מתוקנת חייבת לשרש את תת-תרבות הסכין בסנקציות חריפות, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים, כי מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה שעשה שימוש בנשק קר פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור על כך, וכי בהעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 5443/03
חמודה לובאני נ' מ"י, תק-על 2003(2) 2555, בש"פ 2270/97
זיתון שלומי נ' מ"י, תק-על 97(2) 580, בש"פ 9683/02
יוסי מאירוב נ' מ"י, תק-על 2002(4) 39). לאור האמור קיימת עילת מעצר נגד המשיב 1.