החלטה בתיק בש 1995/05

1.       בפני ערר על החלטתו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט א' אליקים), מיום 19.6.05 בב"ש 3589/05 בת.פ. 2271/05, לפיה דחה את בקשת העורר להשתחרר לחלופת מעצר במוסד לגמילה, להלן: "ההחלטה". 

2.       נגד העורר הוגש כתב אישום לבימ"ש קמא בו ייחס לו ביצוע עבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב והחזקת כלי פריצה, עבירות על סעיף 413 ו- 413 א' לחוק העונשין התשל"ז-1977. יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים מהנימוק כי בידה ראיות לכאורה, קיימת עילה להחזקת העורר במעצר עד תום ההליכים: העבירות בהן הואשם מקימות עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 בכך שהעבירות שבביצוען מואשם העורר מסכנות את בטחון הציבור ורכושו לאור העובדה כי מדובר בעורר המכור לסמים אשר נוהג לבצע עבירות כנגד הרכוש בשגרת יום יום. עוד ציינה ב"כ המשיבה כי העורר הינו עבריין מועד אשר החל את שרשרת העבירות הפליליות עוד בהיותו קטין ולחובתו נרשמה שורה ארוכה של עבירות שעיקרן עבירות סמים, שימוש בסחר בסמים, רכוש, התפרצויות לדירות, אלימות, התפרצויות לכלי רכב ומרמה. הוא ריצה 10 פעמים מאסרים בפועל לתקופות ממושכות של 24 חודשים, 16 חודשים, 9 חודשים וכן תלוי נגדו מאסר על תנאי. הוא לא למד לקח. בנסיבות אלה טוענת המשיבה כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

3.       בסעיף 7 להחלטת בימ"ש קמא נקבע כי "כמצוות המחוקק יש לבחון בכל מקרה קיומה של חלופת מעצר" תוך הפנייה לפסיקה של ביהמ"ש העליון. עוד ציין ביהמ"ש קמא כי:

"לא נעלם מעיני עונש המאסר על תנאי בר הפעלה התלוי ועומד מאסר על תנאי והעובדה שאף בעבר הופקע רשיונו בשל ביצוע עבירות נוספות ועם זאת ידוע ומוסכם על כולנו כי אין הליך המעצר מהווה מקדמה על חשבון העונש. לאור מכלול שיקולים אלה אני סבור כי מידת המסוכנות הגלומה בעורר, בנסיבותיו של תיק זה, היא כזו המצדיקה, לדעתי, בחינתן של חלופות מעצר." - ההדגשות במקור.

          למרות קביעות אלה הגיע ביהמ"ש קמא למסקנה כי לאור מסוכנותו של העורר ובהעדר חלופת מעצר ראויה, הוא לא מוכן לשחרר אותו לחלופת מעצר ולכן הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

4.       ביום 24.5.05 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת בימ"ש קמא, בה נטען כי מבירור שנעשה עם העובד הסוציאלי במרכז הגמילה גפן, ישהה המשיב במחלקה הסגורה בתנאי מעצר בית. לבקשה לעיון חוזר ולערר שהוגש בפני צורף אישור ממרכז רפואי רמב"ם-המחלקה האשפוזית בה מוכן המרכז לקבל את העורר לטיפול בתנאים שפורטו במכתב מיום 8.6.05, שהעתק ממנו הוצג בפני. למרות זאת דחה בימ"ש קמא את הבקשה. בדיון נוסף שהתקיים ביום 19.6.05 שוב דחה ביהמ"ש קמא את הבקשה לשחרר את העורר לגמילה באשפוזית. בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי למרות שהוא מאמין בכנותו של המבקש לגמילה, דחה את הבקשה מהנימוק כי שחרור להליך הגמילה בשלב מעצר הינו הליך חריג ובדרך כלל ניתן לעבור גמילה בבית הכלא, לאחר שיגזר עונשו. 

5.       ב"כ העורר מפנה לפסיקה של ביהמ"ש העליון ובימ"ש זה לפיה שוחררו נאשמים בעבירות חמורות יותר לחלופת מעצר במוסדות גמילה. היא גם הפנתה לתסקיר שירות המבחן הממליץ על שחרורו של העורר לגמילה באשפוזית. במהלך הדיון המציאה לי אישור מהמחלקה האשפוזית בבי"ח רמב"ם בו צויין כי הם מוכנים לקבל את העורר.

ביום 16.5.05, במסגרת ב"ש 4615/05 נתן בימ"ש זה החלטה בענין השיקולים לשחרורו של נאשם מסוגו של העורר לחלופת מעצר באשפוזית. בהחלטה זו סקרתי את הפסיקה שניתנה בענין זה בבימ"ש העליון.

6.       המפריע בהליך הוא העובדה שבעוד מספר ימים יתקיים דיון בהליך הפלילי בבימ"ש השלום. ב"כ המשיבה טוענת  שצריך לקיים קודם את הדיון ואם רצונו של העורר להמשיך בהליך הגמילה שהחל בו לפני מעצרו, יוכל להעלות טענות אלה בבימ"ש קמא.

7.       לאחר התלבטות לא קלה הגעתי למסקנה שאין להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא, אם כי לא בנימוקיו.

לדעתי, שחרור לחלופת מעצר באשפוזית לגמילה מסמים הוא ענין הכרוך בו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. החברה מעוניינת שאלה שמעדו והתמכרו לסמים, יתחילו בהליך גמילה כדי לחזור לחיים נורמטיביים. השאלה שהטרידה אותי היא אם מן הראוי הוא לשחרר את העורר לאשפוזית מספר ימים לפני המועד הקבוע לדיון בענינו. בנסיבות אלה החלטתי לדחות את הערר. ב"כ העורר יכולה להעלות טעוניה בענין הגמילה בפני בימ"ש קמא כאחד השיקולים לעונש שיושת על העורר, כשהגמילה תתקיים במסגרת שירות בתי הסוהר.

          סוף דבר - אני דוחה את הערר.

ניתנה היום כ"ד בסיון, תשס"ה (1 ביולי 2005) במעמד ב"כ הצדדים והעורר בעצמו.  

ר. ג'רג'ורה, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: