החלטה בתיק בש 1914/05

1.         בפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, וזאת על פי הוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1986 להלן ( "החוק").

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין קשירת קשר לפשע ושוד בנסיבות מחמירות. בין היתר, מואשם המשיב כי הוא קשר קשר ביחד עם שני שותפים נוספים לבצע שוד מזויין בסופרמרקט בכפר ג'דיידה.  המשיב הגיע סמוך לסופרמרקט ביחד עם השותפים האחרים  ברכב השייך למשיב, בשלב כלשהו, נכנסו השותפים לסופרמרקט כשהם מצויידים בסכינים ופניהם מכוסות בכובעי גרב.  המשיב המתין להם ברכב.

לפי הנטען, השותפים האחרים איימו על המתלונן בסכינים וצעקו עליו שיפתח להם את הקופה ואז נטלו סכום של 3,000 ש"ח ונמלטו בריצה מהחנות. המשיב אסף את השותפים ברכבו ושלושתם נמלטו מהמקום.

3.         המשיב אשר מסר הודאה מפורטת במשטרה, טען לקיומן של ראיות לכאורה לעבירת קשירת הקשר ועבירת הסיוע בלבד ולא לעבירת השוד כמבצע.

לטענתו, הוא לא תכנן את השוד והוא לא ידע את מיקום ביצוע השוד. כן טוען כי לא ידע שלשותפים האחרים יש סכינים.

4.         לאחר שעיינתי בכל חומר החקירה שהוצג לעיוני, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לכל העבירות המיוחסות לו, לרבות היותו מבצע בצוותא עם השותפים האחרים בעבירת השוד.

5.         המשיב מסר הודאה מפורטת בדבר התכנון מראש של ביצוע השוד, בין היתר סיפר כי הוא ושותפיו הסתובבו בכפר ותכננו את נתיב הבריחה ממקום השוד. כן ציין כי הבין שיש לשותפיו סכינים (הודאה מיום 2.6.05, עמ' 2 שו' 54)

לאחר שנפגשו, הסיע המשיב ברכבו את שני השותפים למקום ביצוע השוד, המתין להם ברכבו בעת שנכנסו לסופרמרקט וסייע להם להימלט מהמקום. לאחר ביצוע השוד, התחלקו כל השלושה בכספי השוד.

6.         נסיבות אלה מצביעות, ולו לכאורה, כי המשיב ביחד עם השותפים האחרים, חברו יחדיו לביצוע השוד. מעשה השוד הינו פרי תכנון מוקדם של כל שלושת השותפים, אף כי ייתכן והמשיב הצטרף לתכנון בשלב מאוחר יותר.

7.         ההבחנה בין מבצע בצוותא לבין מסייע, תלויה בחלקו של הנאשם בביצוע העבירה ותרומתו להשלמת העבירה, בעניין זה ראה בע"פ 4389/93, 4427 מרדכי ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י נ' 239, 250:

"אכן, לעניין הביצוע בצוותא תיתכן חלוקת עבודה בין העבריינים, באופן שהם יפעלו במקומות שונים ובזמנים שונים, ובלי שכל אחד מהם מיצה את העבירה, ובלבד שחלקו הוא מהותי להגשת התכנית המשותפת. אחדות המקום והזמן אינה חיונית, ובלבד שחלקו של כל אחד מהם הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית (ראה ע"פ 777/80, 266/81 בינאשוילי נ' מדינת ישראל; קצובשוילי ואח' נ' מדינת ישראל [10], בעמ' 475)."

8.         בענייננו; חלקו של המשיב היה מהותי להגשמת התוכנית המשותפת, שכן ההגעה למקום השוד ואפשרות ההמלטות מהמקום, הינה תנאי מהותי והכרחי לביצוע העבירה. ראה פסק דין מרדכי לעיל: 

"טול את ראובן, שמעון ולוי, המתכננים ביצוע שוד בנק. על-פי חלוקת העבודה ביניהם, ראובן המתין מחוץ לבנק ואיבטח את חבריו. שמעון ולוי נכנסו לבנק. שמעון שמר על פקידי הבנק והלקוחות. לוי נטל את הכסף. במצב דברים זה ראובן, שמעון ולוי הם מבצעים בצוותא של עבירת השוד".

כאמור, הבטחת אמצעי מילוט הינה חלק בלתי נפרד ממעשה העבירה ולפיכך שוכנעתי כי קיימות ראיות להיות המשיב מבצע פעיל בצוותא עם השותפים האחרים.

בהקשר זה אדגיש כי בשלב זה של הדיון, אין בוחנים את הוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר, ודי אם יש בראיות את "הכח הראיתי הפוטנציאלי", כדברי כב' הנשיא ברק בב"ש 8087/95 פ"ד(2) 113.

מכל האמור, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

9.         עילת המעצר נעוצה "בחזקת המסוכנות" העומדת לחובתו של המשיב בהיות העבירה המיוחסת לו בין העבירות הכלולות בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק.

העבירות המיוחסות למשיב חמורות ביותר ומקימות כאמור, עילת מעצר שעילתה יסוד סביר לחשש כי במידה וישחורר יסכן את שלומו ובטחונו של הציבור.

10.        על פי הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק, על בית משפט לבחון בכל מקרה חלופה למעצרו.