החלטה בתיק בש 1887/07

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות (שתי עבירות), מעשה סדום (שתי עבירות), מעשים מגונים וחטיפה לשם ביצוע עבירת מין.

מעובדות כתב האישום עולה כי המתלוננת בתיק הייתה קטינה בת 13 בעת קרות האירועים נושא כתב האישום.

בתאריך 12.4.05  יצאו הנאשמים ביחד עם שלושה בחורים נוספים מכפר ביר אל-מכסור ונסעו ברכב לאזור הקריות (להלן: "הרכב"). סמוך לשעת חצות הבחינו הנאשמים והאחרים במתלוננת אשר הלכה באותה עת ברחוב לכיוון ביתה בקריית ים. אחד מיושבי הרכב הציע למתלוננת הסעה לביתה וזו נענתה ועלתה לרכב.

חרף ההבטחה כי יסיעו את המתלוננת לביתה, הרכב נעצר סמוך לחוף הים בקרית ים. שני הנאשמים ירדו מהרכב והורו למתלוננת לצאת ממנו ולאחר מכן הרכב נסע לדרכו.

אחד הנאשמים מתואר בכתב האישום כמי שנשא את המתלוננת לאזור החולות והשכיבה על גבה. עוד נטען, כי הנאשמים החלו לנשק את המתלוננת על שפתיה וללטף את גופה וזאת עשו לשם גירוי וסיפוק מיני ובניגוד לרצונה של המתלוננת.

הנאשמים הפשיטו את המתלוננת בפלג גופה התחתון וכל אחד מהנאשמים בתורו, זה באחר זה, החדירו את הצבעותיהם לאיבר מינה, החדירו בכוח את איברי מינם לתוך איבר מינה והחדירו את איברי מינם לפי הטבעת של המתלוננת והכל בניגוד להסכמתה החופשית וחרף התנגדותה, כך נטען.

עוד מתואר, כי כל אחד מהנאשמים ביצע את המעשים המיוחסים לו בעוד חברו אוחז בחוזקה בידיה של המתלוננת כדי למנוע את התנגדותה ותוך שהוא מנשקה בפניה ובשדיה.

המתלוננת צעקה, בכתה וניסתה בכל כוחה להתנגד למעשי הנאשמים ולדחוף אותם מעליה על מנת שלא יצליחו לבצע בה את זממם ואולם הנאשמים לא שעו לצעקותיה ולכאביה ולא חדלו ממעשיהם עד אשר באו על סיפוקם.

לאחר מכן, הלבישו הנאשמים את המתלוננת והתקשרו לחבריהם על מנת שיבואו לאסוף אותם ברכב מהמקום. בעודם ממתינים לרכב, הפשיטו הנאשמים שוב את המתלוננת מבגדיה וחזרו על המעשים המתוארים לעיל באופן שכל אחד מהנאשמים החדיר בשנית את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת בניגוד להסכמתה החופשית.

כאשר הגיע הרכב לאסוף את הנאשמים, הלבישו הנאשמים את המתלוננת והכניסו אותה בכוח לתוך הרכב, הסיעו אותה עד סמוך לבית - הספר "לוינסון" בקרית ים, הורידו אותה שם והסתלקו מהמקום.

על סמך האמור לעיל ייחסה המאשימה לנאשמים שורה של עבירות, לרבות עבירות מין חמורות של בעילת קטינה בכוח ובצוותא חדא, מעשי סדום תוך שימוש בכוח ובצוותא חדא ומעשים מגונים.

עם הגשת כתב האישום נגד המשיבים הוגשה גם הבקשה למעצרם עד תום ההליכים.

בטיעוניה ציינה ב"כ המאשימה, כי בתיק ישנן ראיות לכאורה כנגד המשיבים. בן היתר, הפנתה ב"כ המאשימה לעדותה המפורטת של המתלוננת, לחוות הדעת של חוקרת הילדים והפנתה להודעתו של אדם בשם פריאל דיין אשר פגש במתלוננת לאחר האונס והיא סיפרה לו עליו וזה דווח למשטרה מייד. 

עוד הפנתה ב"כ המאשימה להודעותיהם המפורטות של הנאשמים אשר הודו במעשים המיוחסים להם, קשרו את עצמם לאירועים וקשרו זה את זה לאותם אירועים.

ב"כ המאשימה הפנתה גם לדו"ח העימות בין הנאשם 1 והנאשם 2 והפנתה לדו"חות ההובלה וההצבעה של הנאשמים, אשר בהם מצביעים הנאשמים על השלבים לפרטיהם שבהם בוצעו המעשים הפלילים המיוחסים להם.

כמו כן, הפנתה ב"כ המאשימה להודעותיהם של שניים ששהו ברכב עם הנאשמים והמתלוננת עת שזו עלתה לרכב.

כחיזוק לראיות, הפנתה ב"כ המאשימה לדו"ח האיכון של הפלאפון שהיה ברשות הנאשם 1 אשר הצביע כי היה באזור קרית ים סמוך לאירוע.

ב"כ המאשימה הפנתה גם לחוות הדעת של גב' דליה חרמון מהמעבדה לזיהוי פלילי לפיה בדיקת ה- D.N.A של הנאשם 1 תאמה את תאי הזרע שנמצאו לאחר האונס בפי הטבעת ובנרתיק איבר מינה של המתלוננת.

עוד טענה ב"כ המאשימה, כי קיימות עילות מעצר נגד המשיבים בשל מסוכנות, חשש לשיבוש הליכי משפט וחשש להימלטות מהדין. ב"כ המאשימה שוללת חלופות המעצר וביססה התנגדותה על קשת רחבה של פסקי דין.