החלטה בתיק בש 1877/08

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה ( כב' סגן הנשיא, השופט מר סברי מוחסן) מתאריך 19.2.2008 בתיק ב"ש 1375/08.

2.       נגד המשיב הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום (תיק פ' (שלום חדרה) 1153/08), ובו מיוחסות למשיב עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ועבירת החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973.

          על פי כתב האישום, בתאריך 28.1.2008, בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים, התקשר המשיב לשוטר ממשטרת ישראל, המשרת בתחנת המשטרה בעיר אום אל-פאחם, עיר מגוריו של המשיב, ואמר לו כדברים הבאים:

"פעם שעברה זרקנו רימון על הבית של ההורים שלך והפעם זה אתה, אני אירה בך עם הקלצ'ניקוב שלי, אני אוציא לך את המעיים שלך בתוך הכפר שלך בעוספיא, ואני אגיע לתחנה ובתוך התחנה אני אירה בך ... אני אירה בתחת של אחותך ובתחת שלך."

          בעקבות איומים אלה, יצא כוח של שוטרים לעצור את המשיב, ובשעה 17:00, דהיינו כשעה לאחר שיחת הטלפון הנזכרת, המשיב נעצר. בעת שהמשיב נעצר נמצא כי הוא מחזיק בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.23 גרם נטו.

3.       לצד כתב האישום הנזכר הוגשה לבית המשפט קמא בקשה מטעם העוררת, בה עתרה העוררת להורות כי המשיב יעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. לאחר שבית המשפט קמא שמע טענות הצדדים, ובחן את חומר החקירה, קבע בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 18.2.2008,  כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, ואף קבע כי קיימת עילה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עם זאת, בית המשפט קמא החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. החלופה שנקבעה הייתה, שהמשיב יהיה נתון במעצר בית חלקי החל משעה 22:00 בערב ועד השעה 06:00 בבוקר, תחת פיקוחו של אחיו מוסא.

4.       שני הצדדים הגישו ערר על החלטת בית המשפט קמא מתאריך 18.2.2008. העוררת ערערה על כך שהמשיב שוחרר לחלופת מעצר (ב"ש (מחוזי חיפה) 1510/08), ואילו המשיב ערער על קביעת בית המשפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום (ב"ש (מחוזי חיפה) 1542/08).

5.       שני העררים הובאו לדיון בפני, והדיון בהם אוחד. בהחלטתי מתאריך 27.2.2008 קבעתי, כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, ונוכח קביעה זאת, דחיתי את הערר שהוגש מטעמו של המשיב.

          ככל שמדובר בערר שהוגש מטעם העוררת, סברתי כי מסוכנותו של המשיב רבה. על כן קיבלתי הערר שהוגש מטעם העוררת, וקבעתי כי חלופת המעצר שנקבעה, אינה מבטיחה באופן ראוי את מטרות המעצר, ואינה מאיינת את מסוכנותו של המשיב.

          על כן, בתאריך 27.2.2008, בעקבות החלטתי האמורה, נעצר המשיב.

6.       לאחר שהמשיב נעצר בעקבות החלטתי מתאריך 27.2.2008, הגיש המשיב בקשה לבית המשפט קמא והציע חלופת מעצר אחרת. הצעת המשיב הייתה, כי הוא ישוחרר למעצר בית מלא, ויהיה נתון תחת פיקוחם, של אחד מארבעה אחים ואחיות שבשמותיהם נקב, במשך 24 שעות ביממה.

          לאחר שבית המשפט קמא שקל טענות הצדדים, החליט בית המשפט קמא, בתאריך 19.3.2008, לקבל את בקשת המשיב. בזו הפעם החליט בית המשפט קמא לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בביתו שלו, בישוב אום אל-פאחם, והורה כי המשיב יהיה נתון לפיקוח אחד מארבעת אחיו או אחיותיו - פאתמה ג'בארין, לובנא ג'בארין, איברהים ג'בארין ומוסא ג'בארין, במשך 24 שעות ביממה.

          אציין, כי במהלך הדיון בפני הציע ב"כ המשיב להוסיף כמפקח נוסף אף את אביו של המשיב, מר עלאטיף ג'בארין, המשמש כמנהל בית ספר.

7.       על החלטת בית המשפט קמא, מתאריך 19.3.2008, הוגש הערר שלפני.

          לטענת ב"כ העוררת, חלופת המעצר שנקבעה אינה מאיינת את מסוכנותו של המשיב ואינה מבטיחה כראוי את מטרות המעצר. לטענת ב"כ העוררת, הפסול הראשון שיש בחלופה האמורה הוא בכך, שהיא מצויה בעיר אום אל-פאחם, שם עובד השוטר שאוים. הפסול השני שבחלופה שנקבעה הוא בכך שקיים ספק, אם אחיו ואחיותיו של המשיב יוכלו לפקח עליו כראוי. לעניין זה ציין ב"כ העוררת, כי האחות פאטמה היא מורה, העובדת בשעות הבוקר, האחות לובנה היא עקרת בית ואם לחמישה ילדים, גילאי 8 עד 17 שנים, והאח מוסא הוא בעל עסק, העובד מרבית שעות היום.

8.       לעומת טענות ב"כ העוררת טען ב"כ המשיב, כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, אשר שקל את המצב, ולאור החלטתי מתאריך 27.2.2008, חזקה עליו שנתן דעתו לכל הנסיבות הצריכות לעניין, ואף התרשם מהמפקחים שהמשיב הציע לפקח עליו.

9.       הנני סבור, כי בחינת התאמתה של חלופת המעצר שנקבעה אינה יכולה להיעשות במנותק ממסוכנותו של המשיב.

          לעניין זה הנני חוזר על קביעותי שבהחלטתי מיום 27.2.2008. אציין בקצרה, כי המשיב יזם את שיחת האיום אל השוטר, והתקשר ממכשיר טלפון סלולארי של חברו אל מכשיר הטלפון של השוטר מתוך כוונה לאיים עליו. כדי לטשטש את מעשיו, דאג המשיב להחליף את כרטיס ה"סים" שבמכשיר הטלפון של חברו לפני שקיים את השיחה. יתרה מזאת, בדברים שמסר המשיב למדובב שהיה עמו בתא המעצר, קשר המשיב את עצמו לרימון שנזרק בשעתו על בית הוריו של השוטר שאוים, כך שלכאורה אין מדובר באיום סרק, אלא באיום ממשי ביותר, לחזור ולבצע את מה שבוצע בעבר כלפי השוטר עצמו.

          איומיו של המשיב הם איומים חמורים ביותר, קל וחומר כאשר הם משומעים כלפי שוטר המבצע את תפקידו. נשאלת השאלה, האם המשיב, אשר כבר הפגין שאין לו כל מורא מאיש משטרה, יהיה באמת מוכן לכפוף את רצונותיו לפיקוחם של אחיות ואחיותיו? האם מי שהוכיח לכאורה שאין לו מעצורים וגבולות, באמת יקיים את תנאי שחרורו לחלופת מעצר?