החלטה בתיק בש 1822/05

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חטיפה לשם סחיטה, עבירה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"חוק העונשין"), שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 245 (ב) לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380+382(א) לחוק העונשין.

2.         בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו, על פי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי {דרכי אכיפה - מעצרים} התשנ"ו - 1996 (להלן:"חוק המעצרים").

            הבקשה מבוססת על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב, מסוכנות המשיב הנובעת ממהות העבירות, אופן ביצוען ומכוח חזקת מסוכנות סטטוטורית מאחר ובוצעו בנשק קר.

3.         על פי האמור בכתב האישום, עובר לתאריך 4.4.05 קשר המשיב עם שלושה אחרים (להלן: "השותפים") לשדוד את המתלונן, תוך פיתויו להגיע למקום מבודד, שם יארבו לו וישדדוהו.

לשם מימוש הקשר, בתאריך 4.4.05, יצר המשיב קשר דרך האינטרנט עם המתלונן, באמצעות מודעה אשר פרסם המתלונן למטרת קיום יחסי מין הומוסקסואליים, והשניים קבעו להיפגש מאוחר יותר בתאום טלפוני.

במועד הנ"ל, סמוך לשעה 21:00, אסף המתלונן את הנאשם לרכבו מסוג ג'י.אם.סי (להלן:"הרכב"), מהכפר כעביה (להלן:"הכפר"), על פי הנחייתו הטלפונית של המשיב. משם פנו השניים סמוך לבית הקברות שבכפר.

שם, בהוראת המשיב, עצר המתלונן את הרכב והשניים עברו לשבת בחלקו האחורי של הרכב, אז התנפלו על המתלונן השותפים והכו אותו בכל חלקי גופו באמצעות ידיהם וגם עם מוטות ברזל. המתלונן החל לצעוק אך השותפים איימו עליו כי אם יוציא הגה, יהרגו אותו. הם הפילו אותו ארצה וניסו לכבול את ידיו ולקשור את עיניו, אך הוא הצליח למנוע זאת תוך שהוא משתולל ומתנגד למעשיהם.

הארבעה הכניסו את המתלונן לרכב והשכיבוהו על רצפת הרכב, כאשר פניו כלפי מטה, המשיכו להכותו ואיימו עליו כי ישתוק. כך נסעו מהמקום כשאחד השותפים נוהג והשאר משגיחים על המתלונן ומכים אותו.

לאחר נסיעה קצרה, הרכב נעצר והמשיב ושותפיו הורידו את המתלונן מהרכב ודרשו ממנו כי ימסור להם את כספו. אחד השותפים נטל ממנו 3010 ש"ח ואמר למתלונן כי ישחררו אותו אך בתנאי שלא יודיע דבר למשטרה ולא ישוב לאזור.

רק לאחר שהמתלונן הבטיח לעשות כן, הועלה המתלונן שוב לרכב והארבעה, עזבו את המקום כשברשותם הכסף אותו נטלו מארנקו של המתלונן.

כתוצאה ממעשי הנאשם ושותפיו, נגרמו למתלונן חבלות בגבו.

4.         המשיב כפר בקיומן של ראיות לכאורה שיש בהן כדי להוכיח את אשמתו.

            המשיב אינו חולק על כך, שבעקבות קשר שנוצר דרך האינטרנט נפגש עם המתלונן במקום מבודד. הוא גם אינו כופר בכך, שבעת שנפגשו נפל המתלונן קורבן לאלימות והתעללות של שלושה אחרים, אלא שלגרסתו היה אף הוא קורבן של אלימותם, ואין ראיות הקושרות אותו למעשיהם.

            ב"כ המשיב מפנה לסתירות וקשיים המתעוררים בגרסת המתלונן, ומעלה טענות כנגד הסתמכותה של המבקשת על הודעת המשיב.

על סמך האמור, מבקש ב"כ המשיב לשחררו, ולחלופין - לשחררו בתנאים מגבילים לחלופת מעצר.

5.         ראיות לכאורה:

בהודעתו של המתלונן מיום 4.4.05, הוא העלה חשדותיו ביחס למעורבות המשיב בעבירות, מאחר והמשיב עמד על כך שדלת הרכב תישאר פתוחה, ולאחר ששמע את התוקפים מדברים על כך שהמשיב הוא יחד עימם.

גרסאותיו של המשיב השתנו במהלך החקירה, בתחילה הכחיש הכרות או קשר כלשהו עם המתלונן, בהמשך (בהודעה השלישית ואילך) אישר כי נפגש עם המתלונן למטרות מיניות, וטען כי זו הסיבה שנמנע מלספר מלכתחילה על הקשר ביניהם.

כאמור, לאחר שתי חקירות בהן הכחיש המשיב את קשריו עם המתלונן, אישר בהודעתו מיום 10.4.05 כי הוא נפגש עם המתלונן ולדבריו, שניהם הותקפו באותה הזדמנות על ידי אנשים שאינם מוכרים לו.