החלטה בתיק בש 1784/05

1.         זהו ערר על החלטתו של בית המשפט קמא (כב' הנשיא ת. כתילי) מיום 13.4.05 שניתנה במסגרת ב"ש 2424/05 ולפיה הוארך מעצרו של העורר עד ליום 4.5.05 לצורך קבלת תסקיר מעצר.

2.         כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג), ניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג), איומים, היזק בזדון, והחזקת סם לצריכה עצמית.

3.         כתב האישום מפרט אירוע ספציפי שהתרחש ב - 1.4.05 במהלכו זרק העורר לעבר אשתו בקבוק ונעל, שלא פגעו בה. שוטרים שהוזעקו למקום מצאו בביתו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 1.02 גרם.

            בנוסף, מפרט כתב האישום מסכת מתמשכת של אלימות מצד העורר כלפי אשתו, שבאה לידי ביטוי באיומים, בתקיפה ובניסיון לחנוק אותה בכבל טלפון, כל אלה במועדים שאינם ידועים למאשימה.

4.         בית המשפט קמא סקר בהרחבה את הראיות וקבע כי ישנן ראיות לכאורה, וזאת מבלי להתעלם ממספר סתירות בין העדויות. בהתחשב בסוג העבירות, ומשנקבע כי יש להן ראיות לכאורה קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית.

            בית המשפט הוסיף וקבע כי מסוכנותו של העורר עולה גם מהודעותיהן של שתי בנותיו שהעידו כי הן חוששות פן יתנקם במתלוננת, באם ישוחרר.

בבוחנו האם בחלופת מעצר שהוצעה יש כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, ולאור העובדה שאלימותו באה על רקע שימוש בסמים ובאלכוהול, מצא לנכון בית המשפט להזמין תסקיר מעצר, והורה על מעצרו של העורר עד לקבלת התסקיר ומתן החלטה בעקבותיו.

5.         העורר קובל כנגד ההחלטה להותירו במעצר עד לקבלת התסקיר, מבלי לבחון אפשרות לשחרורו בשלב שעד עד לקבלת התסקיר.

בנוסף, העורר מבקש לקבוע כי אין ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו, ולפיכך אין מקום להחזיקו במעצר עד לקבלת התסקיר.

6.         מחומר הראיות עולה כי אירועי יום 1.4.05 הניעו את המתלוננת לספר במשטרה על הסבל שהוא מנת חלקה במשך שנים, כתוצאה מהתנהגות העורר כשהוא נתון תחת השפעת האלכוהול. לטענתה, גם ביום 1.4.05 הותקפה על ידו על רקע בעיית השתייה.

העורר עצמו הודה כי שתה משקאות חריפים (לטענתו לרגל שמחה משפחתית) והשתייה הביאה אותו לעצבנות ולמחשבות על מצבו הבריאותי והכספי הקשה. גביית עדותו הופסקה מאחר ולא ניתן היה לגבות ממנו עדות עניינית בהיותו נתון בהשפעת האלכוהול.

בעדותה הראשונה שנגבתה בסמוך לאחר האירוע (שעה 00.15) מסרה המתלוננת כי בעבר תקף אותה בעלה פעם אחת בלבד. למחרת בשעות הבוקר מסרה הודעה מפורטת לגבי מקרי אלימות קודמים מצד בעלה, לרבות ארוע בו כרך העורר, לפני שנתיים לערך, חוט טלפון סביב צווארה וניסה לחנוך אותה באמצעותו, אך היא הדפה אותו מעליה. הבת ג'וזפין תמכה בעדות זו וחיזקה אותה.

פארס חלאק, בן אחותו של העורר אישר את דברי המתלוננת ביחס לבעיית השתייה של העורר, ומסר כי הוא נוהג לשתות דרך קבע וכי בהיותו שתוי הוא מגלה עצבנות. האחיין טען עם זאת, כי לא ראה את העורר תוקף את אשתו.

7.         בראיות אלה וביתר הראיות כפי שפורטו  בהרחבה בהחלטה נשוא הערר קיים פוטנציאל סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו.

בית המשפט נתן דעתו לסתירות לכאורה בעדויות התביעה, ובדין מצא כי אלו אינן שוללות את המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, שעל בסיסן, באם יזכו לאימון בית המשפט קיים סיכוי להרשעתו של העורר. לעומת זאת, נתן בית המשפט ביטוי לפגיעה במשקלן של הראיות כאשר סבר כי בנסיבות העניין ניתן ורצוי יהא למצוא חלופה הולמת שתבטיח את תכלית המעצר.

8.         אין כל עילה להתערב במסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילה למעצרו של העורר.

נטייתו של העורר לשתות לשוכרה ולצרוך סמים, המביאה אותו לפרצי אלימות, חייבה בדיקה מעמיקה יותר של חלופת מעצר שתהא הולמת בנסיבות העניין, ושיהא בה כדי להפיג או להקטין משמעותית את מסוכנותו.

חלופה זו מן הראוי כי תהא בשילוב עם טיפול הולם בבעיות השתייה והסמים, במסגרת שתוצע על ידי שירות המבחן, שכן על פניו ללא טיפול כזה לא ניתן להפיג את מסוכנותו או להפחיתה.

9.         אין מנוס מקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם יוחלט מהי החלופה ההולמת, ועד אז ישהה העורר במעצר, כפי שהוחלט.