החלטה בתיק בש 1760/08

ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט חאמד), מיום 13.2.08, לפיה הורה בימ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 1205/08.

בימ"ש קמא קבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר והמקימות סיכוי סביר כי העורר יורשע, בסופו של יום, בעבירה המיוחסת לו.

אין חולק שהעבירה המיוחסת לעורר מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית ולאור כך, כמו גם עברו הפלילי של העורר, הכולל גם עבירות הפצת סמים בגינן נדון העורר גם למאסרים על תנאי, קבע ביהמ"ש, כי לא יהא בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו והורה, כאמור, על מעצרו עד תום ההליכים.

עיקר טענותיו של הסנגור המלומד מופנות כנגד הראיות, אשר בתיק החקירה. לטענתו, מחומר נוסף, אשר המציא הסנגור לבימ"ש קמא וכן בערכאה זו, עולה, כי מדובר בעלילה שנרקמה, ע"י המשטרה, כנגד העורר, אשר השיאה את העד, אשר רכש, על פי הנטען, סמים מהעורר, להעיד כנגדו.

בימ"ש קמא פירט, פרט היטב, את הראיות אשר בידי המאשימה ואינני רואה צורך לחזור על כך. אומר רק, בקצרה, כי חומר החקירה כולל מספר ראיות עצמאיות - דו"ח תצפית, אשר נערכה (בעקבות מידע מודיעיני) ע"י שוטר יורם דנינו, לעבר ביתו של העורר, אשר הבחין בעורר מוסר דבר מה לנהג רכב פונטיאק, בשם פריד, שהוא ספר אשר העורר מכירו והסתפר אצלו (להלן: " פריד"), תפיסת הרכב ע"י צוות אחר, מציאת כדורי סם על גופו של פריד, הודעתו של פריד, אשר מסר שהוא רכש את הסם מהעורר, אותו הוא, כאמור, מכיר, דוח הובלה והצבעה שנערך עם פריד, פלטי שיחות טלפון המעידים על קיומן של שיחות בין העורר לבין פריד, סמוך לפני האירוע, שיחות אשר העורר אינו נותן להן הסבר. בראיות אלה יש כדי להקים סיכוי סביר להרשעה.

כאמור, ב"כ העורר טוען, כי המשטרה היא אשר השיאה את פריד  למסור הודעת שקר כנגד מרשו ולתמיכה בטענתו, הוא הגיש, בפני בימ"ש קמא, מכתב, מיום 6.2.08, אשר כתב פריד לבית המשפט ובו נכתב, כי הוא אינו מכיר את מי שמכר לו סמים וכי המשטרה הפעילה עליו לחצים, מכות ואיומים, כדי שישקר ודרשה ממנו להיות סוכן סמוי.

כן הגיש הסניגור מכתב תלונה למח"ש, אשר נכתב, ביום 25.3.07, ע"י אדם אחר, אשר היה עד כנגד העורר בתיק אחר שעניינו סחר בסמים ובו נרשם, כי שוטרים היכו את העד ולחצו עליו להפליל את העורר בעסקת הסמים. יצויין, כי מדובר בעסקת סמים, אשר בגינה הורשע העורר ודינו נגזר, ביום 16.8.07 למאסר בפועל למשך 20 ימים, בלבד (הם הימים אשר ישב העורר במעצר בגין האישום דאז) ו- 7 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים (להלן: " המשפט הקודם").

ב"כ העורר טוען, כי העובדה שגם בתיק ההוא המשטרה היא אשר לחצה על העורר להודות, מחזקת את המכתב של פריד בתיק זה. כן מצביע הסנגור, על העונש הקל במיוחד אשר נגזר על העורר, בתיק הקודם, המצביע, לטענתו, על כך שהמשטרה ידעה כי מצבה בעייתי בתיק הקודם, ומשליך על אמינות הראיות, אשר בתיק החקירה דנן.

כשל נוסף בראיות, לשיטת הסניגור, הינה העובדה שלמרות שהשוטרים ערכו תצפיות רבות לעבר ביתו של העורר, כל התצפיות (פרט לזו המתייחסת לכתב האישום דנן), לא העלו דבר, למעט כתב האישום דנן.

כן מצביע הסנגור על כך, שבחיפוש שנערך על פריד, בעת שנתפס ברכבו לא נמצא דבר ואילו בחיפוש נוסף שנערך עליו בתחנה, נמצאה בתחתוניו, שקית ובה הסמים.

בנוסף, במהלך הדיון בפניי, הגיש הסניגור גליון נוכחות מהמפעל בו עובד העורר, ממנו עולה, כי בתאריך 20.12.07, הוא תאריך ביצוע העבירה המיוחסת לעורר, שהה העורר במפעל מהשעה 15:49 ועד השעה 00:45. לטענתו, מדוובר באליבי מבוסס, אשר המשטרה לא בדקה ואף לא טרחה להשיג את סרט הצילום של מצלמת האבטחה הממוקמת בשער המפעל, על מנת שיוכח, כי העורר לא עזב את שער המפעל בין השעות הנ"ל.

כאמור - הראיות אשר בתיק החקירה הינן ראיות טובות אשר יש בהן כדי להקים סיכוי סביר להרשעה.

השאלה אשר עומדת בפניי, בערר זה, הינה האם יש במכתבים הנ"ל, אשר נכתבו ע"י פריד וע"י העד במשפט הקודם, בגליון הנוכחות ובשאר התמיהות והטענות, אשר הועלו ע"י הסנגור, כמפורט לעיל, כדי לכרסם בעוצמת הראיות, באופן שמחייב שחרורו של העורר.

לאחר שבחנתי את הראיות בקפידה, סבורתני כי אין באמור לעיל כדי לכרסם בעוצמת הראיות, גם בהביאי בחשבון את כל טענות הסנגור, סבורתני, כי התמונה העולה מהמכלול, לרבות תשובותיו המתחמקות של העורר בחקירותיו, הינה, עדיין, קיומן של ראיות לכאורה, אשר מקימות סיכוי סביר להרשעה.

הלכה היא, כי בשלב זה, של מעצר עד  תום ההליכים, ביהמ"ש אינו בוחן את מהימנות העדים. אמנם, עליו לבחון את הסתירות, הפרכות וסימני השאלה  העולים מהחומר אשר בפניו, אולם בסופו של דבר, עליו לבחון האם יש בפרכות אלה כדי לכרסם בראיות במידה כזו שהן אינן בעלות פוטנציאל להרשעה. אם, למרות הפרכות, משתכנע ביהמ"ש כי בפניו ראיות "גולמיות" אשר נראה כי לאחר בחינתן במהלך המשפט, תתגבשנה לכלל ראיות "רגילות", אשר יהיה  בהן כדי לבסס את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, הרי על ביהמ"ש לקבוע כי בפניו ראיות לכאורה אשר די בהן כדי להורות (בהתקיים עילת מעצר), על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים - ב"ש (חיפה) 3324/06 - מדינת ישראל נ' פלוני; בש"פ 7547/06 - ע' אבו ק' נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(3), 4655, עמ' 4656; בש"פ 6656/06 - ה' י' נ' מדינת ישראל.

כך הוא המצב אשר בפניי. אינני מוצאת מקום לדון, באופן פרטני, בכל טענה מטענות הסנגור. אומר, רק, כי לא מצאתי כל פסול בנסיון המשטרה ללחוץ על פריד, כדי שישמש כסוכן מטעמה (נסיון, אשר נרשם בדוח המצוי בתיק החקירה) ואין מקום, בשלב זה לקבוע כי היה מדובר בנסיון החורג מהמותר.

עוד אציין, כי בחקירותיו במשטרה (כגון חקירתו מיום 15.1.08), לא טען העורר שבמועד בו התבצעה העסקה המיוחסת לו, הוא שהה בעבודתו וגרסה זו הועלתה על ידו בשלב מאוחר יותר. כן יש לומר, שהמפעל נמצא (לגרסת העורר), במרחק של 10-15 דקות נסיעה מהמפעל בו עובד העורר כך שאין לשלול, בשלב זה, אפשרות לפיה יכול היה העורר לעזוב את המפעל (בין דרך השער הראשי, בו מותקנת, על פי הנטען, מצלמת אבטחה ובין בדרך אחרת), לבצע את העסקה ולחזור אליו (וקיימות, כמובן, אפשרויות נוספות).

סופו של דבר - לאור הראיות הקיימות כנגד העורר, לאור טיב העבירה בה מדובר ועברו של העורר, אינני מוצאת מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. 

שקלתי, אם ניתן יהא להשיג את מטרות המעצר ע"י חלופת מעצר מחוץ לעיר מגוריו של העורר, אולם לאור כל האמור לעיל ולאור העובדה שמדובר בעבירת סחר בסמים, עבירה אשר ניתן לבצעה גם "בשלט רחוק", סבורה אני שלא יהא בכך כדי להבטיח את מטרות המעצר.