החלטה בתיק בש 155437/07

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 31.1.07.

במסגרת פסק הדין חוייבה המבקשת לשלם למשיב סכום של 395,793 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.1.05 ועד התשלום המלא בפועל, ובתוספת הוצאות משפט הכוללות אגרה ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין (להלן: "פסק הדין").

בבקשתה טענה המבקשת כי על בית המשפט לשקול שני שיקולים בבואו לתת  את החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע פס"ד : סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. לעניין סיכויי הערעור טענה המבקשת כי אלה טובים, היות ועל בית המשפט של ערעור יהיה להכריע בעיקר בשאלות משפטיות הנוגעות לנטלי הוכחה ודיני ראיות.  לעניין מאזן הנוחות, טענה המבקשת כי הינה חברה עתירת ממון וסולבנטית, ולא יקשה עליה לשלם למשיב את המגיע לו, אם וככל שהערעור ידחה. מאידך, מצבו הפיננסי של המשיב הינו בכי רע. בבקשתה מפרטת המבקשת את המקורות עליהם היא נסמכת בקביעתה זו, וביניהם : עדות המשיב עצמו, גזר דין חלוט שניתן בעניינו של המשיב וחקירה כלכלית שערכה המבקשת עצמה לאחר מתן פסק הדין, ממנה עולה כביכול, שלמשיב אין נכסים והוא נתבע בעשרה מקרים שונים בתביעות המתבררות בבתי המשפט השונים.

המבקשת טוענת כי על בית המשפט לקחת בחשבון את סכום פסק הדין שאינו מבוטל כלל ועיקר, ולפיכך מבקשת היא את עיכוב ביצוע פסק הדין, הגם שמדובר בביצוע פסק דין כספי.

המשיב הגיש את תגובתו לבקשה. לטעמו, בתי המשפט מקמצים את ידם בעיכוב ביצוע פסקי דין כספיים. במקרה הנדון טוען המשיב שסיכויי הערעור נמוכים, לטעמו אין מדובר אך ורק בערעור בשאלות משפטיות, אלא בית משפט ביסס את קביעותיו גם על אמינות העדים והעדפת גרסאות, ובמקרה כזה נטיית בית משפט של ערעור להתערב בממצאים הינה נמוכה.

לעניין מצבו הכלכלי של המשיב, נטען כי זה עושה לאחרונה חיל בעסקיו, כל התביעות שנזכרו בבקשת המבקשת הוסדרו זה מכבר, יש לו נכסים הרשומים על שמו, הוא מועסק בשכר חודשי של 21,000 ש"ח ברוטו ואף קיבל לאחרונה וזכאי לקבל סכומים לא מבוטלים מצדדי ג'.

לפיכך טוען המשיב כי חששה של המבקשת בדבר מצבו הכספי הינו משולל בסיס.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה אשר הוגשה על ידי המבקשת ביום 22.3.07, קובעת אני כי ביצועו של פסק הדין יעוכב כנגד הפקדת מלוא סכום פסק הדין, כולל ההוצאות, בקופת בית המשפט.

לאחרונה, נסקרה ההלכה בדבר עיכוב ביצוע פס"ד בע"א 10583/05 בתיה סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , מפי כב' השופטת פרוקצ'יה (פורסם ביום 4.3.07, ראה מאגר נבו).

"8.            הלכה היא, כי מקום בו זכה בעל דין בהליך משפטי, ייהנה הוא מפירות זכייתו, ובמיוחד כך בפסק דין כספי. רק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין. בעל דין המבקש לחרוג מן הכלל הנוהג, נושא בנטל להוכיח את התקיימותם של שני תנאים מצטברים: סיכוי טוב לקבלת הערעור; ומאזן נוחות הנוטה לטובתו. בכלל שיקולי מאזן הנוחות נלקח בחשבון קושי צפוי להשיב את המצב לקדמותו באם יזכה המבקש בערעורו לאחר שפסק הדין נגדו יבוצע (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פד"י מא(1) 713, 714; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פד"י נ(5) 403, 405)."

במקרה שלנו, אין זה מתפקידו של בית המשפט קמא להעריך את סיכויי הערעור, אם כי אציין כי אכן הערעור נסב בין השאר על שאלות משפטיות הנוגעות לדיני הראיות ונטלי הוכחה.

לעניין מאזן הנוחות בין הצדדים. אמנם, המבקשת הצהירה כי הינה חברה עתירת נכסים, אולם מדובר בחברה פרטית ופועלת היא בתוך אשכול של חברות, כפי שהצהיר מנהלה בדיון מיום 5.9.06 (ראה פרו' עמ' 44 שו' 3). לכן, ועל מנת להפיג את חששו של המשיב שבמידה וידחה הערעור, יוכל לגבות את הכספים המגיעים לו על פי פסק הדין, הגעתי לכלל מסקנה שיש להורות על הפקדת הכספים בקופת בית המשפט.

מאידך, סבורה אני כי בשלב זה לא ניתן לקבוע מסמרות לגבי מצבו הכספי של המשיב. בית משפט זה לא ערך חקירת יכולת ואכן קיימות ראיות לכאורה שבעבר מצבו של המשיב לא היה איתן, וזאת בלשון המעטה. יש לזכור כי סכום פסק הדין אינו מבוטל. אמנם ההלכה קובעת כאמור שיש לאפשר לזוכה בהליך משפטי להנות מפרי זכייתו, אולם במקרה הנדון אציין שהמשיב לא הזדרז להגיש את תביעתו ומדובר בעילת תביעה משנת 1998, כשהתביעה הוגשה בשנת 2005.

לפיכך, סוברת אני כי האיזון הנכון בין זכויות הצדדים מצריך את הבטחת התשלום מצד המבקשת, מחד, ואת יכולת ההחזר של המשיב, מאידך. בשל כך הגעתי למסקנה שביצועו של פסק הדין יעוכב כנגד הפקדת מלוא הסכום כולל ההוצאות בקופת בית המשפט.

על המבקשת להפקיד הסכום תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, ולא, יוסר עיכוב הביצוע עליו הוריתי ביום 22.2.07.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה היום ז' בניסן, תשס"ז (26 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.