החלטה בתיק בש 1380/05

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה  מיום 21.03.05 ( כב' ס. הנשיא השופט ס. מוחסיין), בה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בת.פ.  1336/05.

כתב האישום מייחס לעורר עבירות בניגוד ל סעיפים 287, 382(ב)(1), 192 ו- 245 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, דהיינו, הפרת הוראה חוקית, תקיפת סתם - בת זוג, איומים והדחה בחקירה.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 07.03.05 סמוך לשעה 24.30 במועדון ה "בימה" בת"א (להלן: "המועדון"), תקף העורר את בת זוגו, רחלי גומה (להלן: "המתלוננת"), בכך שדחף אותה.

העורר, עקב אחר המתלוננת עת יצאה מהמועדון והחלה בנסיעה ברכבה, בהגיעה לצומת ועצרה את רכבה, ניגש אליה, ומשיצאה מהרכב "תקף אותה בכך שבעודו אוחז במזלג, דחף אותה בכתפיה והטיח אותה בחוזקה לעבר מכוניתה".

המתלוננת, ניגשה לתחנת משטרת חדרה לצורך הגשת תלונה, ובהיותה בחצר התחנה, איים עליה העורר "בפגיעה בגופה, בכך שהתקשר לטלפון הסלולרי שלה ואמר לה "אם את מגישה תלונה אני רוצח אותך", זאת בכוונה להפחידה.

עוד נטען, כי, העורר במעשיו, הפר החלטה שניתנה על ידי כב' השופטת זהבה בנר, בתיק בימ"ש לענייני משפחה 3011/04 מיום 15.12.04 שאסרה עליו להימצא בקירבת המתלוננת כאשר תהא מחוץ לביתה בתחום של 500 מ'.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, ובימ"ש קמא, נעתר, כאמור, לבקשה בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, קיימת עילת מעצר כנדרש, ובנסיבות העניין, לא ניתן לפנות לדרך של חלופת מעצר.

ב"כ העורר עו"ד עמירם בנימוקי הערר ובטיעוני בע"פ פרט בהרחבה את השגותיו באשר לחומר הראייתי לכאורי לו טוענת המשיבה, וטען, כנגד דיותן של ראיות אלה כנדרש בבקשה למעצר עד  תום ההליכים.

בתמצית אציין כי ב"כהעורר הפנה להליך הגרושין שהתנהל בעת ההיא, וזאת כרקע לתלונתה של המתלוננת וטען כי זו רתמה את ההליך הפלילי לעגלת הליך הגרושין.

באשר לראיות הלכאוריות להן טוענת המשיבה, טען כי כל כולן מתבססות על "גירסתה השקרית של המתלוננת" וכי אינה נתמכת "בשום עדות אובייקטיבית", כהגדרתו, וכי הראיות בתיק החקירה מעמידות למעשה על בלימה את גירסת המתלוננת.

בנוסף לאמור לעיל, טען כנגד קביעתו של קמא באשר לקיומה של עילת מעצר ואי פניה לדרך של חלופת מעצר, למרות שהוצעה כזו.

ב"כ המשיבה הפנתה להחלטת כב' השופט קמא ולקביעותיו בהחלטה זו וביקשה כי בית המשפט ימנע מלהתערב בהחלטה, תוך שהיא מפנה לחומר החקירה, להחלטת כב' השופטת בנר ושבה וטענה כי מסוכנותו של העורר נלמדת ממכלול הראיות המפורטות בתיק המשטרה.

המחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה כנדרש לצורך הליך זה, בחנתי את מכלול חומר החקירה המצוי בידי המשיבה, ואני סבור כי יש בו די לצורך הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

אין ספק כי הודעתה של המתלוננת הינה הציר הראייתי הלכאורי, המרכזי, בתיק זה.

בהודעתה במשטרה, פרטה המתלוננת את מכלול האירועים המיוחסים לעורר בכתב האישום, ובכלל זה, התנהלותו כלפיה במועדון, ההתרחשויות מחוץ למועדון, יציאתו את הרכב לקראתה ו "מזלג בידו", ולאחר מכן, בפנותה לתחנת המשטרה לצורך הגשת התלונה.

על כך יש להוסיף את הנאמר בהודעתה במשטרה של חברתה, הגב' אוראל חזון התומכת בגירסת המתלוננת, ובכלל זה, על האירועים במועדון, יציאתו בעקבותיהן, עצירתו את הרכב בצומת סמוכה ופנייתו אל המתלוננת  "כאשר החזיק בידו מזלג" ואשר לדבריה, ככל הנראה רצה לתקוף את המתלוננת.

יודגש כי בזמן הרלוונטי למיוחס לעורר בכתב האישום, הוצא נגדו צו הרחקה על ידי כב' השופטת בנר, לפיו, נאסר עליו בין היתר להימצא בקירבתה של המתלוננת גם בעת הימצאה "מחוץ לביתה בתחום מרחק של 500 מ'".

בנוסף על כך, נאסר עליו להטרידה בכל דרך ובכל מקום, ולהפריע לחיי היום יום שלה, בכל דרך שהיא.

יחד עם האמור לעיל, אני מקבל את דברי ב"כ העורר כי גם על המתלוננת נאסר ליצור קשר מכל סוג שהוא עם העורר, בין באופן ישיר ובין באמצעות אחרים או בקשר טלפוני, איסור, שכאמור, הופר בשיחה טלפונית יזומה על ידי המתלוננת, את קיומה של השיחה הסבירה ברצונה להקליט את איומיו כלפיה, על מנת שישמשו אותה בהליך אשר התקיים ביניהם, בבימ"ש רבני.