החלטה בתיק בש 1371/07

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מייחס להם עבירות של רצח, שוד בנסיבות מחמירות, הצתה והונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות.

ביום 4.1.07 בסביבות השעה 22:30 או בסמוך לה, פגשו הנאשמים את שי מרלי ז"ל (להלן: "המנוח") ב"קריון" קריית ביאליק. הנאשמים והמנוח נסעו לדירתו בכרמיאל ברכב הנמצא בשימושו של המנוח. בכתב האישום נטען, כי עובר למעשים החליטו הנאשמים לשדוד את המנוח ולהמיתו.

במהלך שהותם בדירת המנוח, הנאשמים תקפו את המנוח וגרמו למותו בחניקה. לאחר מכן, נטען כי הנאשמים שדדו מדירתו חפצים שונים לרבות כסף וכרטיס האשראי של המנוח. כמו כן, הנאשמים גנבו את הרכב שהיה בשימושו של המנוח והציתו אותו לאחר מכן בקרבת הישוב מכר.

עוד נטען, כי בתאריך 5.1.07 הנאשמים עשו שימוש בכרטיס החיוב לרכישת מוצרים שונים.

ב"כ המאשימה בטיעוניה ציינה, כי בתיק קיימות ראיות לכאורה נגד שני המשיבים אשר לטענתה הם בלבד היו בבית המנוח קודם לרצח, הם אלה שרצחו אותו ולאחר מכן שדדו את המנוח . בין היתר, הפנתה להודעות הנאשמים שבהן הם מודים בביצוע הרצח אף אם כי הם חוזרים בהם לאחר מכן בהודעות המאוחרות יותר. כן הפנתה ב"כ המאשימה לחוות הדעת בעניין טביעות האצבע ולצילומים של מצלמות האבטחה בקריון הקריות שם המנוח נצפה ביחד עם הנאשמים יוצא מהקריון מקום עבודתו.

לטענת המאשימה אין אפשרות לשחרר את המשיבים ממעצר נוכח מסוכנותם והחשש משיבוש מהלכי משפט.

ב"כ המשיבים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה. טענותיהם העיקריות התמקדו בהטלת עיקר האחריות ע"י כל אחד מהם על המשיב השני. 

ראיות לכאורה:

בשל הסכמת הסנגורים לקיומן של ראיות לכאורה להלן אתייחס בתמצית למערך הראיות. קיימות ראיות טובות וממשיות הקושרות אותם למיוחס להם בכתב האישום והמבבסות, ולו לכאורה, סיכוי של ממש להרשיעם.

מהודעותיהם של המשיבים ניתן ללמוד, כי הם היו מעורבים לכאורה באירועים הפליליים המיוחסים להם, אך לא רק. ממצלמות האבטחה של הקריון ניתן להבחין בשני המשיבים בחברתו של המנוח וזאת בניגוד לטענתו של המשיב 1 שכביכול המשיב 2 אסף אותו עם הרכב הגנוב ממקום אחר. כמו כן, בתיק החקירה קיימת עדותו של עד אחד אשר זיהה את שני המשיבים סמוך לאירוע בתחנת הדלק השייכת לו עם הרכב הגנוב שהיה ברשות המנוח, בחיפוש על גופו של המשיב 1 נמצא עט שמתנוצץ עליו שמו של המנוח כך גם נתפסו חפצים אחרים ברשותו של המשיב 1 אשר שייכים לכאורה למנוח.

די בחומר הראיות שפורט כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת שני המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. בשלב דיוני זה שבפניי אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.

ראו:

בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, (1995);

בש"פ 1915/95 חליל אבו עיסא נ' מדינת ישראל תק-על 95(2) 221, (1995);

בש"פ 7159/04 אבו ג'ילדן נ' מדינת ישראל תק-על 2004(3) 1767, (2004);

בש"פ 1119/04 סאלם זנון נ' מדינת ישראל תק-על 2004(1) 1537, (2004).

לאור האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים לביצוע העבירות המיוחסות להם.

עילות מעצר וחלופות מעצר:

רצח מצביע, מעצם טיבו וטבעו, על מסוכנות המבצע, כל זאת מעבר לחזקה הקבועה בחוק. במקרה דנן המשיבים חברו יחדיו ולכאורה המיתו את המנוח בדם קר ללא כל התגרות מצידו. לכאורה עולה, כי המשיבים הגיעו לחנותו של המנוח, נסעו יחד עמו לביתו ושם רצחו אותו.